Page 65 - גנזי קדם ז
P. 65

‫הקהל כגוף כלכלי‪ :‬הקדש המוסתערבים בקהיר לאור תעודות מן הגניזה ‪63‬‬

                                                                 ‫נספח א‬

‫שטר חוב להקדש קהל המוסתערבים בקהיר‪,‬‬
         ‫שב״ד )‪(1564‬‬

‫שטר זה עוסק בפשרה בין גזברי ההקדש של הקהל המוסתערבי ובין סלימאן צפי‪ ,‬אחד‬
‫הדיירים בבתי ההקדש‪ ,‬על פריסת חובותיו לקופת ההקדש‪ .‬על השטר חתומים שני עדים‪,‬‬
‫עובדיה חזן ודוד חניך‪ .‬אין לדעת אם היו אלה גזברי ההקדש או אישים אחרים בקהל‬
‫ששימשו עדים להתחייבותו של צפי‪' .‬דוד חוניך׳ גם נזכר ברישומי הגזבר משנת שמ״ח‬

                                                                    ‫ומשנת שס״ד‪5.‬ו‪2‬‬
‫סכום השכירות של צפי נקבע לתשעה מאידי לחודש‪ .‬בנוסף לדמי שכירותו‪ ,‬מוטל‬
‫היה על צפי לפרוע חוב קודם להקדש בסך מאה עשרים ושלושה מאידי‪ .‬גזברי ההקדש‬
‫פרסו לו את החוב על פני כשבעה חודשים וחצי‪ .‬הוסכם כי בכל חודש ישלם צפי שישה‬
‫עשר מאידי‪ :‬תשעה מתוכם דמי שכירות ושבעה לפירעון חובו‪ .‬הסכום החודשי‪ ,‬כך נקבע‪,‬‬

                                            ‫ישולם בתשלום שבועי של ארבעה מאידי‪.‬‬
‫כדרך ללחוץ על צפי לעמוד בהתחייבותו הפעילו הגזברים שלושה מנגנוני איום‪.‬‬
‫הראשון היה הטלת חרם על צפי אם לא ישלם במועד)שורה ‪ .(11‬תוקפו של החרם יפוג‬
‫רק אם יעזוב את הדירה‪ .‬למעשה מדובר כאן באיום חלול מתוכן שערכו רטורי בלבד‪ ,‬שכן‬
‫אין מדובר בנידויו בידי כל בני הקהילה אלא בחרם שנוהג האדם על עצמו ללא פיקוח‬
‫חיצוני‪ .‬המשמעות העיקרית של האיום הזה איננה חברתית אלא סקרלית‪ .‬משמעה כי‬
‫חלה על האדם הקטגוריה הלשונית של ׳מנודה׳ או ׳מוחרם׳‪ .‬בתודעת בני הזמן היה החרם‬
‫הארצי כמין בבואה של החרם של מעלה‪ ,‬ועל כן היה בו כדי להטיל אימה על המוחרם‪216.‬‬
‫סנקציה יעילה יותר הייתה השבעתו של צפי ב׳שבועה חמורה׳ לקיים את ההסכם‪.‬‬

‫הוא נזכר בשנת שמ״ח ביחס לתשלום ‪ 13‬פצ׳ה שהעביר סעיד אלג׳באלי לידי חכם הקהל)׳מן סעיד‬                     ‫‪215‬‬
‫ג׳באלי ליד אלחכם נר״ו פצה יג מן גהת)=מחשבון( ר׳ דוד חוניו; ‪ ,(ENA NS 1.57,2r‬ובשנת שס״ד‬                 ‫‪216‬‬
‫כנוכח בעת הטיפול בירושת יוסף עדני )‪ .(ENA NS 29.11‬א׳ דוד פענח את חתימתו של דוד חניך בשטר‬
‫באוסף מוצרי הנדפס להלן באופן שגוי וראה בו אדם אשכנזי)דוד‪ ,‬בין אשכנז למזרח ]לעיל‪ ,‬הערה ‪,[196‬‬

                                                                                   ‫עמ׳ ‪ ,312‬הערה ‪.(18‬‬
‫אנו מוצאים במקורות מן התקופה כי אנשים שהוטל עליהם נידוי פחדו מאוד מתוצאותיו‪ .‬בקהל פליבנה‬
‫)‪ ,Pleven‬בולגריה( איימו אנשים מן הקהל להחרים את הפרנס מאיר ארואטי אם לא ישלם מכיסו את‬
‫הכספים שהופקדו בידו עבור תשלום המסים ואבדו בשרפה‪ .‬האיום בחרם עורר פחד בלב הפרנס‪ :‬׳קמו‬
‫עליו אנשים מהק״ק)=מהקהל קדוש( הנזכר שישלם המעות ואם לא שיחרימוהו‪ ...‬ובהיו׳]ת[ שהי׳]ה[ זה‬
   60   61   62   63   64   65   66   67   68   69   70