Page 23 - ETMOL_122
P. 23
״אי מה מסמר זה לא חסר ולא יתר ,אף דברי תורה לא
חסרין ולא יתירין? תלמוד לומר :׳נטועים׳ .מה נטיעה זו פרה
ורבה אף דברי תורה פרין ורביו״.
גם השוואת דברי תורה למסמר עשויה בלשעצמה להיות
פוגעת ,שכן המסמר הוא דבר סטאטי חסר חיות ,ועל כן
המשיך קהלת וקבע כי ״דברי חכמים״ כמוהם כדברים
״נטועים״ ,שהרי דבר נטוע יש בו צמיחה וגידול ורבייה
מתמדת.
המלים ״דברי חכמים כדרבונות וכמשמרות נטועים״
נתפרשו אפוא בידי רבי יהושע כעוסקים בתורתם של חכמים
שהיא מביאה חיים לעולם )״כדרבונות״( ,בעלת קביעות
)״במשמרות״( ועם זה פורחת ומתפתחת )״נטועים״(.
ומשהגיע לעניין זה הריהו עובר להמשך הפסוק בקהלת
ודורש גם או תו כך:
״ ׳בעלי אסופות׳ -אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות
אסופות ]קבוצות קבוצות[ ועוסקין בתורח .חללו מטמאין
והללו מטהרין ,הללו אוסרין והללו מתירין ,חללו פוסלין
והללו מכשירין״.
״האסופות״ הם אסיפות החכמים היושבים ללמוד תורה,
חוגים חוגים ,קבוצות קבוצות ,המגיעות במפתיע מתוך
לימוד אותם מקורות למסקנות מנוגדות בענייני חלכח
שונים .מה שזה מתיר אוסר האחר ,מח שזח מטחר מטמא
חברו .לכאורה מצטייר כך מצב של תוהו ובוהו ,מצב שיכול
לחביא את חשומע לכדי ייאוש.
״שמא יאמר אדם :חיאך אני למד תורח מעתח? תלמוד
לומר :׳נתנו מרועה אחד׳ .אל אחד נתנן ,פרנס אחד אמרן,
מפי אדון כל המעשים ברוך הוא ,דכתיב ׳וידבר אלהים את
כל הדברים האלה לאמור׳ ״) ש מו ת כ׳ ,א(.
הפלורליזם של דעות בתחומי הלכה שונים .הראשון מבקש לא מבוי סתום
לצמצמו; האחרון -להרחיבו .עם זאת יש להדגיש בכל לשון
של הדגשה ,כי המחלוקת שלפנינו אינה עוסקת בשאלת אמנם יכול אדם לחשוש כי הגיעו הדברים אל מבוי סתום,
ההכרעה ההלכתית למעשה .עניינה בחופש הניתן לכל קורא אך אין זה כך .מאחורי כל הדעות השונות ,אפילו המנוגדות,
במקרא להסיק ממנו את מה שהוא רואה לנכון .אחר כך עומד מקור אחד ויחיד -אלוהי ישראל שהעביר באמצעות
יבואו המוסדות שנועדו לכך ויקבעו מה ההלכה המחייבת, משה את תורתו לעם .חאמור בראש עשרת חדברות ,״וידבר
וזאת יעשו על סמך עקרונות מגוונים ומורכבים שלא כאן אלהים את כל הדברים״ מתבאר כעוסק לא רק בעשרת
המקום לדון בהם .הזכות לקבוע את ההלכה ניתנה מן הדברות ,ולא רק במצוות המפורטות בתורה ,אלא בכל מה
האלוהים לבני האדם ואינה מטפיסית; זו החלטה אנושית של שעתיד כל תלמיד ותלמיד היושב במסגרת ״בעלי האסופות״
לחדש וללמוד מן התורה שבכתב ושבעל פה .במקביל לרעיון
בחירה בין כמה אמיתות. חאחדות שעלח מדרשתו של רבי אלעזר מעמיד רבי יחושע
רבי יחושע מדבר אפוא בשם פלורליזם של דעות ,שביסודו גם הוא אחדות :אחדות של מקור ,של התחלח אחת ,של
האמונה כי ניתן ללמוד מאותו טכסט ]המקרא[ דעות נקודת מוצא משותפת ,שממנה יוצאים שבילים רבים .ואם
מנוגדות ,אשר שתיהן עשויות להיות אמת לאמיתה ,וכי נראים לך חשבילים מנוגדים זח לזח ,חוצים זה את זה או
זכותו וחובתו של אדם לתת ביטוי לדעתו ולהבנתו .רעיון זה מתרחקים זח מזח ,עדיין חם כולם בחינת ״אל אחד אמרן״.
קשה לאדם המודרני ,האמון על חשיבח מערבית מדעית ,שכן
הוא נראה כפאראדוכם :איך אפשר שדברים הסותרים זה את וחוא חותם דבריו בעצה טובח:
זה יהיו שניחם נכונים בעת ובעונח אחת? אם ״טמא״ הוא ״אף אתח עשח אזניך כאפרכסת וקנח לך לב מבין לשמוע
אמת ואם ״טחוד׳ אף חוא ובעת ובעונח אחת אמת -האם לא את דברי מטמאים ואת דברי מטחרים את דברי אוסרין ואת
הגענו לביטול האמת? עניין זה עולה יפח מקטע אחר
דברי מתירין את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין״.
בתלמוד הבבלי: צריך אדם ללמוד לחיות פתור לדעות שונות ,צריך אדם
״אמר רבי אבא אמר שמואל :שלוש שנים נחלקו בית להטות אזנו ולהקשיב גם לדעות מנוגדות ,צריך אדם לרכוש
שמאי ובית הלל .הללו אומרים חלבה כמותנו ,וחללו אומרים לו לב שיכול להבדיל בין הדעות ולשקול אותן זו מול זו .אין
הלכה כמותנו .יצאה בת קול ואמרה :אלו ואלו דברי אלהים זו משימה קלה ,אבל זו משימה הכרחית .אין להכריע בענייני
הלכה -אומר כאן כמדומה רבי יהושע לרבן גמליאל
חיים הן ,והלכה כבית הלל״)עירובין י״ג ,ע״ב(. באמצעות דרשתו -מכוח סמכותו של ראש הישיבה ,בלא
במאמר מפורסם זח נקבע משמים ,באמצעות בת קול ,כי ליבון ,בירור ,דיון ובחינח .יש לנסות לשכנע ,לחסביר,
שני צדדים חולקים עשויים להיות צודקים ,ודבריהם של להבהיר ולבדוק כל דבר עד תום .המשותף לכל החכמים,
אלח ושל אלח גם יחד חם אמת מוחלטת ,אלא שבקביעת אליבא דרבי יהושע ,היא הרשות שניתנה להם ללמוד תורה
חחלכח יש ללכת אליבא דבית חלל .חעדפת דעתם של בית ולהסיק ממנה מה שיסיקו ממנה; אין מכאן הכרח שתהיה
הלל אינה הופכת את דעתם של בית שמאי ל״לא נכונח״; זו
מסקנתם אחידה.
רק נע שית לדעה שאין פועלים כמוה על אף אמיתותה. לפי פירוש זה -יש לפנינו מחלוקת בין רבי אלעזר בן
עזריה )ורבן גמליאל( לבין רבי יהושע בהשאלת היקף
לעיון נוסף :״מגווף ,1991 /בעריכת דרור כרם
הוצאת האגף לחינול התיישבותי
23