Page 18 - ETMOL_122
P. 18

‫אפס או מופס?‬                                                                        ‫ליהודים ינתן שיווי זכויות מלא כמו‬
                                                                                       ‫ליתר התושבים‪ ,‬פרט לזכויות‬
    ‫מרדכי פוטש נגד פרופסור דה האן‬                                                     ‫פוליטיות״‪ .‬זמן מה אחר־כך יצא שוב‬
                                                                                      ‫לעמאן ונפגש עם אביו של עבדאללה‪,‬‬
                     ‫מ א ת מנחם לוין‬                                                  ‫השריף חוסיין‪ ,‬מי שהיה שליט סעודיה‪,‬‬
                                                                                       ‫והעלה כנראה תוכנית לפעולה‬
‫אחד המוסדות העצמאיים הראשונים של הישוב היהודי בארץ תחת השלטון הבריטי‬                  ‫משותפת בין החוגים החרדים של‬
‫היה בית־משפט השלום העברי‪ .‬בתי משפט עצמאיים כאלה היו בירושלים‪ ,‬בתל־אביב‬
‫ובחיפה‪ .‬בירושלים פעל בית־משפט מ־‪ .1920‬השופטים בו היו משפטנים ואנשי ציבור‪.‬‬                                    ‫ירושלים והערבים‪.‬‬

         ‫במקביל התקיימה מערכת בתי המשפט של הממשלה ובית־דין צדק של החרדים‪.‬‬                       ‫שנאה גוברת‬

‫בארכיון העיר ירושלים שמור ארכיון בית־המשפט העברי משנות ה־‪ .20‬אחד התיקים‬               ‫כתבותיו‪ ,‬מעשיו ופגישותיו גרמו‬
‫המעניינים המצויים בו הוא תיק מס׳ ‪ - 520‬תביעת דיבה שהגיש תלמיד ב״בצלאל״‪,‬‬               ‫לשנאה גוברת אליו מצד היישוב‬
‫מרדבי פוטש‪ ,‬נגד פרופ׳ יעקב ישראל דה־האן‪ .‬התביעה הוגשה בא׳ סיוון תרפ״א )‪ 7‬ביוני‬        ‫היהודי־ציוני‪ .‬הם ראו בפעילותו סכנה‬
‫‪ .(1921‬בתיק התביעה מצויים שני מכתבים ושתי הזמנות להופעה בפני בית־המשפט‪.‬‬               ‫למפעל הציוני‪ .‬בין חברי ״ההגנה״‬
                                                                                      ‫בירושלים התארגנה קבוצה שהעלתה‬
                       ‫השתלשלות האירועים לפי גירסת התובע מרדכי פוטש היתה כך‪:‬‬          ‫את הרעיון לרצוח את דה־האן‪ .‬יש‬
                                                                                      ‫להניח שממה ממנהיגי היישוב ידעו על‬
‫ביום ב״ט באייר אחרי־הצהרים היה התובע עם חברו בחנות ״תרבות״ ברחוב יפו‬                  ‫התובנית‪ .‬בפי שנמסר‪ ,‬בא פעם אברהם‬
‫בירושלים )מקום מיפגש למשכילים בבעלותו של יהושע צ׳צ׳יק(‪ .‬פרופ׳ דה־האן נטל‬              ‫תהומי‪ ,‬מראשי ״ההגנה״ בירושלים‪,‬‬
‫עיתון עברי מערימת עיתונים שהיתה מונחת שם ופנה לחברו של פוטש בערבית‪:‬‬                   ‫לבית־הכנסת ״שערי צדק״‪ ,‬שם התפלל‬
‫״תפדל״‪ ,‬כלומר בבקשה‪ .‬פוטש שאל את חברו באיזו שפה מדבר האיש‪ .‬דח־האן ששמע‬                ‫דה־האן והזהירו להפסיק את פעילותו‪.‬‬
                                                                                      ‫דה־האן לא שמע לו‪ .‬בתיבת־הדואר‬
                          ‫הערה זו פנח לאנשים אחרים בחנות ואמר שפוטש הוא ״אפס״‪.‬‬        ‫שלו אף מצא מבתב איום על חייו חתום‬
                                                                                      ‫על־ידי ״היד השחורה״‪ .‬דה־האן התעלם‬
‫התובע ראה בכך הוצאת דיבר וסיבה לעגמת נפש )״עלבון״( ותבע שדה־האן יפצה‬                  ‫מהאזהרות‪ ,‬הוא חזה את אפשרות מותו‬
‫אותו בכך שישלם ‪ 20‬לירות מצריות לטובת נפגעי הפרעות בארץ־ישראל ויפרסם‬
‫התנצלות בשני עתונים עבריים על שהוציא עליו דיבה מבלי שהכירו כלל‪ .‬כעד תביעה‬                       ‫ונראה שלא ביקש לברוח מבך‪.‬‬

                                              ‫הזמין פוטש את יהושע צ׳צ׳יק בעל החנות‪.‬‬   ‫האירוע שקבע את ביצוע גזר הדין‬
                                                                                      ‫נגדו‪ ,‬היה פירסום הידיעה על יציאתו‬
‫תגובתו של דה־האן לזימון נכתבה עברית על־ידי אדם אחר ורק חתימתו היא בכתב‬                ‫של דה־האן ללונדון יחד עם משלחת‬
‫ידו‪ .‬בתשובתו מסרב דה־האן להישפט בפני בית־משפט השלום ומוכן להישפט בפני בית־‬            ‫מטעם ״אגודת ישראל״ שבאותם ימים‬
‫משפט ממשלתי או בית־דין של רב חיים זוננפלד‪ ,‬הוא בית־הדין של העדה החרדית‪.‬‬               ‫נמנתה עם המחנה הקיצוני־קנאי‪ ,‬בדי‬
‫גירסתו לתקרית היא‪ :‬הוא נכנס לחנות ״תרבות״ וראה בה אדם ארוך שיער שלא היה‬               ‫לפעול שם נגד אישור ״חוקת‬
‫מוכר לו‪ .‬הוא פנה בבדיחות דעת )״לצחוק״( לבעל־החנות ואמר לו שהאיש בוודאי‬                ‫הקהילות״ שלדעת החרדים נתנח יתרון‬
‫״מופס״‪ ,‬ללא כוונה להעליב‪ .‬הוא מסיים מכתבו בתמיהה על שהוטרד בשל עניין פעוט זה‪.‬‬         ‫לציונים בארץ‪ .‬יש אומרים שביקש גם‬

‫דה־האן מודה שכינה את פוטש בתואר ״מופס״‪ .‬בכך התכוון‪ ,‬כנראה‪ ,‬שהאיש חבר‬                       ‫לפעול לביטולה של הצהרת בלפור‪.‬‬
‫״מפלגת הפועלים הסוציאליסטית״‪ ,‬שנודעה בכינויה המקוצר מ‪.‬פ‪.‬ס‪ ,.‬והיא מאבות‬                ‫דה־האן אמור היה לצאת לדרך ביום‬
                                                                                      ‫ה־‪ 1‬ביולי ‪ .1924‬יום לפני כן‪ ,‬ב־‪30‬‬
                     ‫המפלגה הקומוניסטית לעתיד‪ .‬פוטש סבר ששמע את הכינוי ״אפס״‪.‬‬         ‫ביוני‪ ,‬הלך דה־האן לתפילת מנחה‬
                                                                                      ‫בבית־הבנסת ״שערי צדק״‪ ,‬שליד בית־‬
‫תקרית זו והמכתבים משקפים את העוינות הפוליטית שהיתה אז בין דה־האן לבין‬                 ‫החולים בשם זה ברחוב יפו‪ ,‬שמנהלו‬
‫אנשי השמאל‪ .‬ניתן להבחין בדעות הקדומות של דה־האן ‪ -‬בעל שיער ארוך הוא ״מופס״‪.‬‬           ‫היה ידידו הקרוב ד״ר משה וואלך‪ ,‬בדי‬
‫התובע אף הוא אינו טלית שכולה תכלת והערתו בדבר לשון הדיבור של דה־האן היא‬               ‫לומר ״קדיש״ לזבר אביו שמת חודשיים‬
                                                                                      ‫לפני בן‪ .‬לאחר חתפילה‪ ,‬בשיצא משער‬
                                                                    ‫שגררה את התגובה‪.‬‬  ‫בית־החולים‪ ,‬ניגש אליו איש צעיר‬
                                                                                      ‫ושאל לשעה‪ ,‬דח־האן עמד לענות לו‪.‬‬
‫בתיק אין גזר־דין של בית־המשפט ונראה שדה־האן לא התייצב לפניו‪ ,‬שכן יש בתיק‬              ‫הצעיר הוציא אקדח וירה בו שלושה‬
                ‫רק אישוריהם של פוטש והעד יהושע צ׳צ׳יק על כוונתם להופיע למשפט‪.‬‬
                                                                                                  ‫בדורים‪ .‬דה־האן מת במקום‪.‬‬

                                                                                      ‫הוא נקבר בהר־הזיתים‪ .‬חרדי‬
                                                                                      ‫ירושלים ערכו לו לוויה גדולה‬
                                                                                      ‫והספידוהו כקדוש‪ .‬הם התעלמו‬
                                                                                      ‫מהשמועות על יחסיו עם גברים‪ .‬היה‬
                                                                                      ‫זה הרצח הפוליטי הראשון בארץ־‬
                                                                                      ‫ישראל‪ .‬בעתונים הופיעו במה מאמרים‬
                                                                                      ‫שהסתייגו מהרצח‪ ,‬אולם רוב יהודי‬
                                                                                      ‫הארץ לא גינוהו‪ .‬בארץ חיו אז ב״‪100‬‬
                                                                                      ‫אלף יהודים‪ ,‬ובעיניהם נראה דה־האן‬
                                                                                      ‫כאוייב מסובן‪ ,‬העלול להזיק‬

                                                                                                           ‫להתפתחות היישוב‪.‬‬

                                                                                                                                        ‫‪18‬‬
   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23