Page 22 - ETMOL_122
P. 22
)דברים ו׳ ,ד( ,ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר
׳ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ׳) שמואל ב ז׳ ,כג(״.
ר׳ אלעזר -כפי שמספרים התלמידים לרכי יהושע -דרש
את תיבת ״האמיר׳ שבספר דברים במשמעות מיוחדת של
אמירת דברי שבח והלל .לדעתו משבח העם את אלהיו על־
ידי־כך שהוא מכריז ברבים על יחידותו ,ואילו האל מצידו
שלו משבה את העם בהכריזו על היותו עם יחיד ומיוחד.
אחדות ואחידות
קטע זה של דרשה -שהתלמידים מספרים אותו לרבי יב( :״...במועד שנת השמיטה בחג הסוכות ...תקרא את
יהושע רק לאחר שעודד אותם לעשות כן -מדגיש מוטיב התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם .הקהל את העם
ברור אחד ,הביטוי ״חטיבה אהת״ חוזר בקטע ארבע פעמים, האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו
וגם בפסוקים המצוטטים חוזרת תיבת ״אחד׳ .לשון אחרת: ולמען ילמדו ...את כל דברי התורה הזאת״ .ועל כך שואל רבי
הקטע מדגיש את מוטיב האחדות והאחידות. יהושע:
אם אמנם כך הדבר ,נבין אולי מדוע היססו תחילה ״ -ומה דרש בה?
התלמידים לספר לרבי יהושע את הדברים .דרשה זו על -׳הקהל את העם האנשים והנשים והטף׳ .אם אנשים
״אחד׳ מניחה את הצורך בזהות של דעות ,בתפיסות באים ללמוד ,נשים באות לשמוע ,טף למה באין? כדי ליתן
משותפות ,בהסכמה כללית .למען האמת ,זהו מוטיב העולה
גם מן הדרשה על ״הקהל את העם״ שהוזכרה לעיל .גם בה שכר למביאיהן״.
מדוכר על עם שלם ,על כל מרכיכיו)כולל הילדים( ,העולה הגברים ,החייבים בכל מצוות התורה ,באים -לפי דרשת
בבת אחת למקום אחד ,בזמן אחד ולשם מטרה אחת .דרשתו רבי אלעזר בן עזריה -ללמוד מה שמוטל עליהם; הנשים,
השלמה של רבי אלעזר -ששני קטעים בלבד ממנה הגיעו שאינן חייבות בכל המצוות ,באות לפחות לשמוע ולדעת,
אלינו -עסקה אולי בצורך לבטל את הרבגוניות ,בהכרח אבל מה הצורך לגרור את הילדים הרכים לירושלים? והרי
לגבש תפיסה אחידה וזהה ,ואפשר שהתלמידים חשכו כי טף בני שנתיים ושלוש אינם חייבים עדיין במצוות ואף אינם
יהיה כדכרים כדי לקנטר את רבי יהושע ,שלא קיבל עליו את עדיין בגיל שאפשר להתחיל לחנכם לכך! תשובתו של רבי
דעתו של רבן גמליאל ,חלק עליו ועמד כנגדו .מתברר כי רבי אלעזר מצביעה על השכר הנוסף הניתן למי שטורח בהבאת
אלעזר בן עזריה -בין אם מתוך רמז לאירוע שבשלו עזב רבי הילדים לעיר הקודש .ההפסד והטורח הכרוכים בהבאת
יהושע את יבנה בין אם לאו -הדגיש את הצורך בביטול ילדים יוצאים בשכר ההידבקות שנדבקים הילדים מאווירת
מחלוקות ובהזדהות כל פרט ופרט עם הדעה המוסכמת על המעמד -עניין העשוי להשפיע על אורח חייהם בעתיד -
הכלל .מי שיושב מחוץ ליבנה ,במעין פרישות ובדידות ,עשוי
להיפגע מקריאה מעין זו .מתברר כי רבי יהושע מבטא ודבר זה הוא בחינת זכות למביאיהם.
בהתנהגותו -במחלוקתו עם רבן גמליאל ,בפרישתו מיבנה ״אמר להם :מרגלית טובה היתה בידכם וביקשתם לאבדה
-רעיון מנוגד :את רעיון הגיוון והפלורליזם. ממני?!״
להמשך הסיפור בתלמוד הבבלי אפשריים שני פירושים, תגובתו של רבי יהושע מחמיאה מאוד לדברי רבי אלעזר.
הוא מגדיר אותם כאבן יקרת ערך וגוער באופן עדין
של רש״י או של המהרש״א .אנו נפרש כמהרש״א. בתלמידים על שכיקשו כתואנה ״תלמידיך אנו״ להעלים
רבי יהושע פותח ונו שא בפני תלמידיו דרשה שלמה שיש ממנו מאמר אגדי יפה זה .משרואים התלמידים כי רוחו של
בה משום תגובה למה שהבין מדבריהם שלהם .את דרשתו רבי יהושע טובה עליו וכי הוא מגיב יפה על דברי רבי אלעזר
הוא מבסס על פסוק מקהלת :״דכרי חכמים כדרבונות
וכמשמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד׳)י״ב, שבפיהם ,הריהם מרהיבים עוז בנפשם וממשיכים לספר:
״ועוד דרש :׳את ה׳ האמרת היום להיות לך לאלהים ...וה׳
יא( ,וסביב פסוק זה הוא רוקם דברים אלו: האמירך היום להיות לו לעם סגולה׳)דברים כ״ו יז-יח( .אמר
״למה נמשלו דברי תורה לדרבון ]מלמד הבקר[? לומר לך להם הקדוש־ברוך־הוא לישראל :אתם עשיתוני חטיבה אחת
מה דרבון זה מכווין את הפרה לתלמיה ,להוציא חיים לעולם, בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם .אתם עשיתוני
אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חטיבה אחת בעולם דכתיב ׳שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד׳
חיים״ .קהלת קבע כי דברי חכמים משולים לדרבון ,ורבי
יהושע מסביר את טעם ההשוואה :כשם שהדרבון מסייע 22
לחורש לכוון את הפרה ללכת בתלם ,וכך לסייע בחרישה
ובזריעה ולהביא מזון וחיים לעולם כולו ,כך הם דברי התורה
שמטרתם להוביל את האדם בדרך שתבטיח לו חיים ארוכים
וטובים .וממשיך רכי יהושע ומקשה לכאורה על השוואה זו:
״אי מה דרבון זה מיטלטל ,אף דברי תורה מיטלטלין?
תלמוד לומר :׳משמרות״׳.
אם נקבל כפשוטה את השוואת דברי התורה ודברי חכמים
לדרבון ,יתברר כי היא מציירת לפנינו דבר בלתי קבוע,
מיטלטל ,שהיום הוא כאן ומחר הריהו שם ,ואמירה כזו על
דברי תורה מעמידה אותם במין רפיון וחוסר קבע .לכן אמר
קהלת -אליבא דברי יהושע -כי דברי חכמים הם גם
כ״משמרות״ ,היינו כמסמר התקוע במקומו ואינו מש ממנו
כלל.
הציורים :נפתלי בזם