Page 139 - קוך להעלאה לאתר
P. 139

‫אימפריה‪ ,‬אליטות ומפגשים בין‪-‬תרבותיים בדרום‪-‬מערב כנען  ‪137‬‬

‫תושבי המקום למלך מצרים‪ ,‬אך הדומיננטיות של הרכיב המקומי בפולחן והזיהוי‬
‫הנמשך של האלה בשמה המקומי מעידים‪ ,‬לדעתי‪ ,‬על המעורבות הפעילה של‬
‫האוכלוסייה המקומית בתהליך הזה‪ ,‬ובעיקר על רצון האליטה המקומית להכיל‬
‫בתרבותה את האימפריה השלטת‪ .‬ההמשכיות בפולחן במקדש החפיר גם בתקופת‬
‫הברונזה המאוחרת ‪2‬ב משקפת את הקשר ההדוק בין האליטה המקומית בלכיש‬
‫לאימפריה גם בימי השושלת הי"ט‪ ,‬ואת האופן שבו היא זיהתה את עצמה כחלק‬

                                                                               ‫ממנה‪.‬‬
‫המגע המתמשך של האוכלוסייה המקומית עם האימפריה המצרית התבטא‬
‫גם בתחומים שמעבר לדת ולפולחן‪ ,‬והמשותף לכולם הוא אימוץ מנהגים מצריים‬
‫ותרגומם למנהגים כנעניים‪ .‬עיקר התהליך חל בתקופת הברונזה המאוחרת‬
‫‪2‬ב‪ ,‬במקביל להתעצמות הנוכחות המצרית בחבל הבשור‪ ,‬לאורך החוף וממזרח‬
‫ליפו‪ .‬טענתי בהקשר זה היא‪ ,‬שהופעת מוטיבים זרים במרכזים המקומיים אינה‬
‫בהכרח ראיה לנוכחותם של זרים‪ ,‬אך גם לא להתבטלותה של הזהות המקומית‪.‬‬
‫להפך‪ ,‬זוהי קודם לכול ראיה למגע התדיר בין האליטות המקומיות לנציגיה‬
‫של האימפריה (ואולי גם בינן לבין חצר המלוכה המצרית) ולהכלת האימפריה‬
‫המצרית בתרבותן‪ ,‬כשם שהן עצמן השתלבו במערכת האימפריאלית‪ .‬אימוץ‬
‫מנהגים מצריים ושילובם בתרבות המקומית מעידים בבירור על מעמדה ועל‬
‫נוכחותה הבולטת של האליטה המקומית בעיני סביבתה‪ .‬אימוץ היבטים‪/‬סממנים‬
‫זרים ו'ביותם' בהתאם לנורמות החברתיות המקובלות היו חלק מתהליך מתמשך‬
‫של עיצוב זהות‪ .‬לפיכך מסקנתי היא‪ ,‬שיש לזנוח את המונח 'התמצרות'‪ ,‬שהרי‬
‫החידושים התרבותיים השונים נחשבו 'כנעניים' מיד לאחר שהותאמו ושולבו‬
‫בתרבות המקומית‪ .‬בעיקר בולט אימוצו של מנהג תזונה מצרי — אכילת בשר אווז‬
‫— וצריכתו הראוותנית במשתאות‪ .‬מנהג זה סימל את מעמדה הבכיר של האליטה‬
‫ואת קשריה עם האימפריה המצרית‪ .‬בו בזמן נפוץ השימוש בפריטים הקשורים‬
‫לפולחן אמון‪ ,‬בעיקר בסביבת עזה אך גם במרכזים המקומיים‪ .‬אך גם במקרה‬
‫הזה ניכרים מאפיינים ייחודיים לאיקונוגרפיה של אמון בכנען‪ ,‬המעידים אולי על‬

 ‫התפתחות מקומית של פולחן אמון בנפרד מהמסורות המקובלות במצרים עצמה‪.‬‬
‫קו השבר במערכות היחסים של האימפריה המצרית עם האליטות המקומיות‬
‫מסתמן בשלהי המאה השלוש עשרה לפסה"נ עם חורבן המרכזים המקומיים‬
‫בדרום‪-‬מערב כנען‪ .‬אמנם ככל שאנו יודעים הצבא המצרי החריב רק שניים‬
‫מהמרכזים‪ ,‬גזר ואשקלון‪ ,‬אך כל המרכזים האחרים‪ ,‬גדולים כקטנים‪ ,‬חרבו גם‬
‫הם‪ ,‬והחברה המקומית השתנתה לגמרי‪ .‬לפרק זמן קצר‪ ,‬במהלך תקופת המעבר‬
‫ברונזה‪-‬ברזל‪ ,‬התקיים מרכז מקומי אחד‪ ,‬בלכיש‪ ,‬ומרכזים מקומיים קטנים‬
‫התבססו באתרים אחרים כמו תל אשדוד (על חשבונה של אשקלון)‪ .‬האליטה‬
‫ששכנה בלכיש בתקופה זו אימצה מנהגים רבים שמקורם במצרים‪ ,‬כמו המשך‬
   134   135   136   137   138   139   140   141   142   143   144