Page 22 - ETMOL_125
P. 22
תל־אביב ופעלה רבות בנושאי תרבות וחינוך. חיים נמהפכה
בתקופה מאוחרת יותר ,נפתח במוסקבה מועדון ״מכבי״
ואני הייתי הולך לשם ומשתתף בשיעורי התעמלות. בחוצות התחוללה המהפכה
המועדון היה במרחק של שעה מהבית והורי מנעו ממני
הקומניסטית וחבורה קטנה של
לבסוף את ההליכה לשם ,באותם ימים של אי־שקט.
בפברואר 1917פרצה המהפכה של קרנסקי .אני זוכר את שחקנים הקימו את התיאטרון העברי
עצמי הולך ברחוב עם אבי ופתאום צועדים מולנו אלפי
מפגינים .שאלתי את אבא מדוע אין אנו מצטרפים למפגינים. הראשון -ש .שריה ,מוותיקי
אבי אמר לי שהוא אמנם אוהד מהפכה זו המבקשת לתקן את
החיים ברוסיה ,אבל אין הוא יכול להצטרף למפגינים שרובם העתונאים בארץ ,היה באותם ימים
פועלים בשעה שהוא עצמו בעל מפעל .שמונה חודשים אחר־
כך פרצה המהפכה הקומוניסטית .גרנו בדירה בקומת קרקע. ילד והוא מעלה זכרונות על חיים
אני זוכר יריות שפרצו פתאום ובהלה .היה זה בשעה
שהמורה הפרטי שלי נתן לי שיעור במתימטיקה .כל בני עבריים תוך כדי מהפכת דמים
הבית יצאו לפרוזדור שלא היו בו חלונות ,כדי שלא ניפגע. מאת ש .שריה
״הבימה״ ונחום צמח ההרפתקה המוסקבאית שלי החלה ,ואני עדיין ילד ,בקיץ
,1915בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה .באנו לעיר
בחוצות נערכו קרבות המהפכה הגדולה של רוסיה, ברכבת האחרונה ,פליטים מאיזור הקרבות בין הגרמנים־
ששינתה את פניה של הארץ .אבל הורי ,דודי וידידיהם ,בני אוסטרים והרוסים .שני דודי ,שאול ופייבל ,סוחרים
החוג הציוני האמיד הקטן שחיו אז במוסקבה ,עסקו במהפכה ותעשיינים אמידים ,הגיעו למוסקבה לפנינו ו״הכינר׳ את
שלהם ,עברית וציונית :יצא לאור עתון יומי בעברית ״העם״, הקרקע לבואנו .סרנו למשרד שלהם ,אני זוכר ספות מצבע
יצאו לאור ספרים ,היתה פעילות מוסיקלית .הם דיברו צהבהב־חום שעמדו במשרד רחב ידיים .תמונה נוספת
בהתרגשות על הצהרת בלפור ,שהשמועות עליה הגיעו עד שנותרה בזכרוני מאז :אבא נותן שטר כסף לשוטר ,שוחד,
מוסקבה :אנגליה הבטיחה להקים ״בית לאומי״ יהודי בארץ כדי שיעלים עין מאתנו ,שכן הישיבה במוסקבה היתה אסורה
ישראל. ליהודים.
אבל המפעל העברי הגדול שנעשה נגד עינינו ועקבנו אבי היה בעל מפעל והיינו משפחה אמידה .המלחמה לא
אחריו בכל ליבנו והורי ודודי אף תמכו בו כספית ,היה השפיעה עלינו .היינו מקבלים שמנת לתה בבוקר .בקיץ
הקמת תיאטרון ״הבימה״ על־ידי נחום צמח .לא היה זה סתם נסענו לקרים ,כמנהג האמידים ,לחודשיים של נופש.
תיאטרון ,היתה זו הכרזה על תקומתה של התרבות העברית מתחנת־הרכבת נסעה המשפחה וחפציה לנאת־הקיץ בסודאק
שעד־כה התבטאה בספרות ומעכשיו גם בתיאטרון ועל בשתי מרכבות ,כל אחת רתומה לשניים או לארבעה סוסים.
אני זוכר דרך פתלתלה ,עולה בהרים ,יורדת ,עד שמגיעה
הבמה.
״המשוגע״ לייסודה של ״הבימה״ שהקדיש לה את כל חייו למקום הנופש בשפת הים.
ו״ישב״ לעתים בבית־הסוהר הנודע ״לוביאנקה״ על פעילותו שנה אחר־כך ,ב־ ,1916בילינו את הקיץ בסלאביאנסק,
זו -היה נחום צמח .מגיל צעיר חלם על תיאטרון עברי, נאת־מרפא יוקרתית .אבי היה ציוני והזמין בשבילי מורה
ועכשיו ביקש להגשים את חלומו ולא נתן מנוח לאנשי כדי שאלמד עברית .שמה היה מאיופס -מה־יפית .המילים
השלטון הקומוניסטי החדש עד שקיבל את הרשיון להקים הראשונות שלמדתי מפיה בעברית ,בהברה אשכנזית ,היו
את התיאטרון .יחד עמו פעלו השחקנים חנה רובינא ,מנחם
גנסין ,אהרון מסקין ואחרים וכן חבורה של ציונים ואנשי ״לא רוצה״.
במוסקבה נשלחתי לגן־ילדים עברי שנמצא לא רהוק
תרבות עברית במוסקבה. מבניין האופרה .את הגן ניהל יצחק אלתרמן ,מאבות החינוך
אמי הציעה לנחום צמח ללמד אותי עברית ,אבל הוא היה העברי של טרם־בית־ספר .בנו ,שהיה בן גילי ,נודע לימים
עסוק מדי בשתדלנות למען ״הבימה״ והוא המליץ לשכור כאחד מגדולי המשוררים העברים -נתן אלתרמן .בפורים
כמורה את בנו שניידר ,צייר כבן עשרים שהיה בין שחקני ערכנו הצגה לפי מגילת אסתר ,אני הייתי בגתן .עקיבא
״הבימה״ .בנו שניידר היח מספר בעברית לי ולבני משפחתי פרסיץ ,בנה של שושנה פרסיץ ,היה אחשוורוש .פרסיץ היה
לימים עורך־דין ובנקאי .שושנה פרסיץ היתה בתו של הלל
הסקרנים על מה שהתרחש ב״הבימה״. זלוטופולסקי ,בעל בתי־חרושת לסוכר ובנקאי ,מראשוני
נחום צמח היה בא לביתנו לעתים קרובות והיה מספר חובבי־ציון ,שתרם הרבה לצרכי התרבות העברית ואיפשר
לאמי על חחקירות שחקרוהו ב״לוביאנקה״ בקשר לפעילויות לבתו לייסד את הוצאת הספרים ״אמנות״ שאת ספריה,
העבריות .הוא אמר לחוקריו שאם יש ברוסיה עשרה אנשים ממיטב ספרות הילדים העולמית ,קראו דורות רבים של
המבקשים לראות תיאטרון עברי ,צריכה המדינה להחזיק ילדים .שושנה פרסיץ היתה לימים חברה במועצת עיריית
בשבילם תיאטרון כזה .אוייבי ״הבימה״ היו היהודים חברי
המפלגה הקומוניסטית שביקשו למנוע כל פעילות עברית 22
וציונית .ואילו התומכים בתיאטרון היו דווקא קומוניסטים
לא־יהודים וביניהם הקומיסר ,השר לענייני תרבות,
לונאצ׳רסקי.
אמי נכחה בהצגת הבכורה של ״הבימה״ -״נשף בראשית״.
בתמונה המפורסמת של הקהל בהצגת הבכורה היא יושבת
בשורה האחרונה ,שניה מימין .אף־על־פי שהייתי ילד,
ביקרתי גם אני פעמים אחדות בהצגות ״הבימה״ .את ״נשף
בראשית״ ראיתי פעמיים או שלוש .את ״היהודי הנצחי״