Page 17 - ETMOL_125
P. 17
ארבעת הבנים ,מ את אורי פייביש1739 ,
510ייי ס״•! י מי>4ע>• 5י(5ד״פ:ע31־3ידי • ^ 0דר״״ו-ןד־מע5צ1ד■ )יד־יו«״צ 1-א״ז1:1 יי
^ יד־כ־גרסע יד; שיעי4חע • דעי ייו"1עכע־ 510דעי דיו עוועב5ו־״־} po 0־51010״רן'־ רעי עדר
חכמי□ בבני-גרק ,מ את אורי פייביש1739 , אחד מי יודע ,מאת יעקב יוסף מברלין1741 ,
המספר הגדול של ההגדות המפוארות שהיו יקרות ביותר וברישומי ציפורים ,והוזמן כנראה עבור גבירה חשובה,
מעידות על קהל קונים אמיד שהיה מצוי בהמבורג־אלטונה. אשתו של פרנס ומנהיג קהילה .ספר מוהל שכתב הוזמן
כנראה כמתנת חתונה -האם היה החתן מוהל או שהוזמן
סופרי אסכולת המבורג־אלטונה היו למעשה דור שני כסימן למזל? נראה שהוא כתב ספרים לא רק לפי הזמנה אלא
לאסכולה המורבית .כאמור ,מוצאו של לייפניק היה גם למכירה ובין השאר כתב פנקס אזכרה לנפטרים בשביל
ממורביה וכתבי היד המצויירים היו עיסוקו היחידי .שני בית־כנסת של יהודים דנים בהמבורג .ידוע לנו כי הגדה שלו
הסופרים האחרים -יעקב סופר ואורי פייביש -היו בעיקר היתה בידי דוכס סאסקס באנגליה ,שהיה נודע באספן נלהב
סופרי סת״ם ,כותבי ספרי תורה תפילין ומזוזות ,וכתבי היד של כתבי יד עבריים ובספרייתו בת 50אלף הכרכים היו
המצויירים היו בשבילם עיסוק נוסף .הם השתקעו באלטונה כאלף מהדורות של התנ״ך וכתבי יד עבריים רבים .כמו יתר
כיוון שהיתה כפופה לכתר הדני והיהודים נהנו שם מחסות הסופרים של המאה ה־ 18ביסס יעקב סופר את איוריו על
דנית ומהגנה בשעת סכנה .יש להניח כי כמה מההזמנות
לכתבי היד המעוטרים בוצעו בבתיהם של המזמינים איורי ספרים מודפסים.
העשירים ,כתבי היד נועדו לשימוש פרטי ולעתים ניתנו השלישי בציירי האסכולה הוא אורי פייביש בן יצחק
אייזיק סגל ,שממנו נמצאו עד־כה רק חמישה כתבי יד
כמתנות אישיות. מאויירים ,שתי הגדות ושלושה ספרי מוהל .כנראה שאפשר
לייחס לו עוד שני כתבי יד בלתי חתומים -פרק שירה
הדוגמה העיקרית לסופרי המאה ה־ 18היה הספר המודפס. והגדה של פסח .אורי פייביש שנולד בשנת ,1719היה סופר
ממנו העתיקו את הטקסט ,תוך שהם מחקים אפילו את צורת סת״ם בקהילות אה״ו)אלטונה ,המבורג וואנדזבעק( עד שנת
האותיות .ההגדות התבססו בראש ובראשונה על הגדת .1751באותה שנה עבר לקופנהגן ,אנו יודעים כי גד ליד
אמסטרדם ,על שתי מהדורותיה .אולם לעתים צויירו לפי בית־הכנסת שם ומצוי בידינו פנקס מוהל שכתב בקופנהגן
מקור אחר ,כמו הגדות ונציה או פראג .הסופרים היו בשנת .1755לפי דבריו ובסיום כתבי היד -כותבי הספרים
מתבםסים לעתים על מספר מקורות ,יהודיים ולא יהודיים היו מוסיפים קולופונים ,דברי סיום והצגת עצמם בסוף
בכתב יד אחד .עובדה זו אופיינית במיוחד ליוסף בן־דוד ספריהם -אביו היה חזן .הוא נפטר בקופנהגן בשנת .1795
לייפניק ,שהיה המקורי והנועז בין הסופרים ,אבל לא היסס באוסף קהילת קופנהגן מצוי חיתול לתורה של בנו של אורי
גם לסטות מן המודל המסורתי .כך ,למשל ,העתיק באחת פייביש .והוא מנהג שנהגו פעם יהודים -לשמור את חיתולי
ההגדות שלו ציור של דוד המנגן ,מתנ״ך בגרמנית שאוייר הילד שכתבו עליהם ברכות ושמות הילד ועיטרוהו
על־ידי אמן נודע בהמבורג ,מתיאס שייטס .נראה גם שכמה בעיטורים ,ליום הבר־מצוה שלו .ונראה כי האב המאושר
מן האיורים בכתבי היד בוצעו על־ידי אמנים מן החוץ.
המקרה המובהק הוא של ציור יעקב ורחל בהגדת מנצ׳סטר הוא שכתב את החיתול ,כמקובל ,ועיטר אותו.
של לייפניק ,שאוירה בידי אמן אנגלי לא יהודי ,והושפעה מצאתי גם שני כתבי יד מעוטרים של משה בן פייבלמן
מהציור ״לבן מחפש את התרפים באוהלה של רחל״ של
הצייר הספרדי הנודע מורילו ומצויים ציורים אחרים שצוירו מאלטונה -הגדה וספר מוהל.
לפי ציורי אמנים אחרים של אז, סך־הכל של אסכולה
למרות השוני בין המבצעים אפשר להצביע על כמה מסתבר כי רוב כתבי היד והציורים של אמני ״אסכולת
עקרונות סגנוניים המיוחדים לאסכולת המבורג־אלטונה. המבורג־אלטונה״ היו הגדות של פסח 28 -הגדות
התכונה האופיינית ביותר היא הצבעוניות החזקה של מפוארות ,מעוטרות בשלל איורים וקישוטים .אחריהם באים
האיורים .השפעתו של לייפניק על הסופרים האחרים ניכרת ספרי מוהל 15 -במספר ,כתבי היד של המבורג ואלטונה
בתיאורי הנוף והקהל המאופיינים במשיכות מכחול שונים מהחיבורים של.אסכולת העיטור וכתב היד המורבית־
אימפרסיוניסטיות וקצביות .בתאורי הדמויות פיתח לייפניק היהודית שקדמה לה ,ושרוב כתביה מוקדשים לברכות המזון,
סגנון קליל ועדין שהשפיע גם על האמנים האחרים .עם זאת קריאות שמע ,ברכות הנהנין או תפילות לערב ראש חודש.
קשה לדבר על אחידות סגנונית של האמנים ,אפילו לא
בכתבי היד של כל סופר בנפרד.
17
