Page 15 - ETMOL_125

‫וינה‪ ,‬שהוא מראשי הלוחמים שנים‬ ‫חכנסיה בקשר לאגדח על רצח הילד‪.‬‬ ‫האלוהי והאנושי‪ ,‬כדבריו‪ .‬אך ההגמון‬
‫רבות לטיהור שמה של היהדות‬ ‫על אף מחאותיהם של רבים מתושבי‬ ‫התחמק מתשובה במשך שנה תמימה‪,‬‬
‫מההשמצות והאשמות השוא‪ .‬פרופ׳‬ ‫חכפר רין וחסביבח‪ ,‬וחרף איומים‬ ‫ולבסוף ענה‪ ,‬כי לא הוכח עדיין כיזבונה‬
‫שוברט היה בימי שלטון חנאצים חבר‬ ‫שהגיעו לתחנת הטלביזיה בעיקבות‬ ‫של העלילה‪ ,‬והוא הביא ראיה מהיבור‬
‫במחתרת אנטי־גרמנית‪ ,‬התחמק‬ ‫דבריו של הבישוף‪ .‬לרבים מהם נראה‬ ‫בשם ״יהודי התלמוד״ מסוף המאה‬
‫משירות בצבא‪ ,‬התעמק במקורות‬ ‫ביטול הפולחן העממי בן מאות השנים‬ ‫הקודמת‪ ,‬שאותו פירסם הפרופסור‬
‫כפגיעה בכל יסודות האמונה‪ .‬ד׳ר‬ ‫האנטישמי רוהלינג)שבעיקבות זיופיו‬
‫היהדות‪ ,‬ולפני כ־‪ 20‬שנה הקים‬ ‫שכטר ורעיו לא נסוגו‪ ,‬יזמו את בדק־‬ ‫את המקורות היהודיים ניטלו ממנו‬
‫באוניברסיטת וינה מכון למדעי‬ ‫הבית לבניין הכנסיה העתיקה‪ ,‬הסירו‬ ‫תואריו האקדמיים(‪ ,‬ולכן איננו מוכן‬
‫את כל הכתובות והתמונות המתארות‬ ‫לפעול נגד האמונה העממית ולסלק את‬
‫היהדות‪ ,‬בו לומדים מאות סטודנטים‪.‬‬ ‫את עלילות הדם‪ ,‬ובמקומן הוצבו‬ ‫התמונות‪ .‬אדרבה‪ ,‬הוא טוען‪ ,‬דווקא‬
‫במאמר זח דן פרופ׳ שוברט בחלקה‬ ‫לוחות‪ ,‬שבהם מודגשות העוולות‬ ‫צעד כזה עלול לעורר את חמתם של‬
‫של הכנסיח חנוצרית בעידוד חשנאח‬ ‫שבוצעו על ידי נוצרים ביהודים‬ ‫המאמינים ולהסיתם נגד היהודים‪ ,‬ולכן‬
‫ליהודים‪ ,‬שהגיעה לשיאח במשטר‬ ‫בבילבולי־שקר‪ ,‬ואף הפכו בטעות את‬ ‫מוטב שלא יעוררו את הבעיה הזאת‬
‫חנאצי ובשואח ‪ -‬״לאחר שיחרור‬
‫אירופח מחנאציות באביב ‪ ,1945‬קמו‬ ‫הילד אנדרל הנרצח לקדוש הכנסיה‪.‬‬ ‫בכלל‪.‬‬
‫באירופה חוגים רבים שחחלו להרחר‬ ‫המאמר הפותח את הספר הוא של‬
‫אחר עיוותי הכמורה‪ ,‬שבגללם לא יכלו‬ ‫קורט שוברט‪ ,‬פרופסור קאתולי‬ ‫ההצגה נמשכת‬
‫נוצרים למנוע קטסטרופה כזאת״ ‪-‬‬ ‫לתיאולוגיה והיסטוריה באוניברסיטת‬
‫גם לאחר מלחמת העולם ורצח‬
‫כותב פרופ׳ שוברט‪.‬‬ ‫היהודים נמשכה הצגת המחזה בנוסח‬
‫המקורי‪ ,‬האנטישמי‪ ,‬עד אשר בסוף‬
‫שתי אהבות‬ ‫שנת ‪ 1954‬העז היסטוריון וינאי‪ ,‬ד״ר‬
‫אלברט מסיצק ׳ )שבעקבות ״ליל‬
‫יהושע חנקין היה אגדה של ארץ־ישראל ‪ -‬האיש שרכש את האדמות הרבות‬ ‫הבדולח״ בנובמבר ‪ 1938‬הפך מחבר‬
‫ביותר להתיישבות היהודית‪ .‬הוא רכש את האדמות עליהן קמו רחובות וחדרה‬ ‫צעיר בפלוגות הס״ס לקאתולי אדוק‬
‫ומתנגד פעיל למשטר ההיטלראי(‪,‬‬
‫בסוף המאה הקודמת‪ ,‬הוא קנה אדמות בעמק יזרעאל‪ ,‬בשרון בשפלה ובנגב‪ .‬הוא‬ ‫לפנות אל ההגמון של טירול ד׳ר פאול‬
‫רוש ולבקשו‪ ,‬להסיר את התמונות‬
‫הכיר היטב את מנהגי הערבים והבדואים‪ ,‬הוא בלט גם במראהו המיוחד ‪ -‬בעל‬ ‫והצלמים מהכנסיה‪ .‬מעבר לבינתו היא‬
‫זקן ארוך‪ ,‬רוכב על סוס והאגדות סיפרו כי את הכסף עבור הקרקעות היה מביא‬ ‫העובדה‪ ,‬כך הוא כותב‪ ,‬שלאחר שואת‬
‫מיליוני יהודים עדיין מציגים את הילד‬
‫בשקים על סוסו‪ .‬סיפרו עליו שהיו לו שתי אהבות ‪ -‬לקרקע‪ ,‬להוסיף עוד ועוד‬ ‫כקרבן של היהודים‪ .‬ד״ר מסיצק הזכיר‬
‫אדמות להתיישבות היהודית‪ ,‬ולאולגה אשתו‪ ,‬המיילדת של ילדי יפו‪.‬‬ ‫במכתבו את התבטאויות הבישוף‪ ,‬כי‬
‫״היהודים עדיין לא הוכיחו‪ ,‬שמעולם‬
‫פרופסור ודוקטור של האוניברסיטאות בארץ‪ ,‬רות קרק מהאוניברסיטה‬ ‫לא עשו מעשה כזה״‪ .‬בתשובותיו‬
‫הבוטות של הבישוף על פניותיו‬
‫העברית‪ ,‬וד״ר עירית עמית מאוניברסיטת בר־אילן ותל־אביב‪ ,‬חברו יחד והוציאו‬ ‫החוזרות ונשנות של מסיצק‪ ,‬לא היתה‬
‫כל חרטה על התבטאויותיו‬
‫לאור ספר על יהושע חנקין המספר על שתי אהבותיו ‪ -‬אדמה ואשה‪ ,‬ושמו של‬ ‫האנטישמיות‪ ,‬והוא עוד הוסיף עליהם‬
‫כהנה וכהנה‪ ,‬אף על פי שהוכרח‪,‬‬
‫הספר אמנם ״שתי אהבות״‪ ,‬זהו ספר דוקומנטרי וספרותי גם יחד והוא שילוב‬ ‫כנראה על פי הוראות הואתיקן‪ ,‬למחוק‬
‫את חגיגת ״אנדרל מרין״ ממערכת‬
‫של מחקר היסטורי עם רומן היסטורי‪.‬‬ ‫״הטקסטים המיוחדים״ של הבישופות‪.‬‬
‫אולם מאז כבר חלו חילופי־גברי‬
‫המחברות מספרות על חתונתם של‬ ‫בראשות הבישופות של אינסברוק‬
‫בטירול‪ ,‬ועתה נתפרסם על״ידה ספר‬
‫חנקין ואולגה;‬ ‫דוקומנטציה מפורטת בנושא זה‪ ,‬״סופה‬
‫של לגנדה״‪ ,‬ובה‪ ,‬מלבד דברי ההקדמה‬
‫באותו קיץ רמזו הזקנים ליהושע‬ ‫האוהדים של הבישוף החדש ד״ר‬
‫ריינהולד שכטר‪ ,‬שהכריע בפולמוס‬
‫בלי הרף שיקבע תאריך לחתונתו‪.‬‬ ‫הזה לכיוון השינוי המוחלט‪,‬‬
‫מתפרסמים מאמריהם של שלושה‬
‫אולגה‪ ,‬שלא כמו הוריה‪ ,‬לא הציקה‬ ‫מלומדים קאתוליים‪ ,‬מהפעילים במאבק‬
‫לביטול הילת הקדושה והפולחן של‬
‫ליהושע ולא דחקה בו אבל חיוורונה‬ ‫הילד הנוצרי‪ ,‬ולהסרת כל הפסלים‬
‫והתמונות העוינות כלפי היהודים‪.‬‬
‫ושתיקתה גדלו‪ ,‬עד שלא יכול לראות‬ ‫ראוי לציון אומץ לבו של הבישוף ד׳ר‬
‫שכטר‪ ,‬שללא ליאות עמד על דעתו‬
‫את כאבה‪ .‬ובאחד הערבים‪ ,‬לאחר‬ ‫ונאבק בדרשותיו וגם במאמרים‬
‫בעיתונות ובפעילות בכנסיה‪ ,‬ועל־ידי‬
‫ששפרה והבנות הצעירות הסירו את‬ ‫כך הביא למפנה הדרסטי בעמדת‬

‫הכלים מהשולחן‪ ,‬ניגש יהושע לאולגה‬

‫ולחש לה‪ :‬״בכ״ב באדר נינשא לאחר‬

‫ימי הוללות של פורים ‪ -‬בין סופו של‬

‫חורף לתחילתו של אביב״‪ .‬אולגה לא‬

‫אולגה ויהושע חנקין‬ ‫השיבה‪ ,‬אבל אחיזתה בידו העידה על‬
‫התרגשותה‪ .‬סוניה‪ ,‬אחותה הקטנה של‬

‫אולגה‪ ,‬לקחה גזיר עץ ופחם מן הרמץ בתנור ורשמה עליו את התאריך באותיות‬

‫גדולות ומעוקמות ואחר־כך ביקשה מלוליק שיתלה את הלוח מעל מיטתו של‬

‫יהושע כדי שיראה את הכתוב כל ערב בלכתו לישון וכל בוקר בקומו‪.‬‬

‫ושוב התחיל יהושע בונה בית‪ ,‬שנה וחצי לאחר שהחל לבנות את הבית ליד‬

‫האסם בגדרה בחצר משפחת יהודה לייב‪ .‬אלא שלא כמו צוקרמן ושמשון‬

‫בלקינד‪ ,‬לא בית אבנים בנה אלא בית עץ‪ .‬וכששאלו אותו לפשר הצריף‪ ,‬אמר‬

‫שעליו לסיים את הבנייה עד פורים‪ ,‬שאם לא כן תתלה אותו סוניה על המסמר‬

‫במקום גזיר העץ התלוי שם‪...‬‬

‫‪15‬‬