Page 145 - המהפכה הימית

‫הרחבת הפעילות הימית היהודית | ‪143‬‬

‫אלטויה‪ ,‬מנהל מחלקת הנמל של 'סולל בונה'‪ ,‬שנוסדה ב־‪ ,1936‬זכות ראשונים‬
‫להנהגת הייעול בעבודת הסבלות מגיעה לפועלים מסלוניקי‪ .‬הם הביאו עמם‬
‫את 'בימבש'‪ ,‬מתקן עשוי שקים‪ ,‬שהזכיר בצורתו אוכף‪ .‬הסבל היה מרכיב את‬
‫ה'בימבש' על גבו ועליו מעמיס את המשא‪ .‬ה'בימבש' ִאפשר להעמיס משא רב‬
‫יותר מזה שנהגו להעמיס הפועלים הערבים‪ .‬הסלוניקאים גם השכילו להקל על‬
‫עצמם בעזרת שולחן שהעמידו על הרציף‪ ,‬שעליו היו מורידים את המשאות‬
‫וממנו היו מעמיסים את המטען על ה'בימבש'‪ ,‬בעוד הערבים נהגו לסדר ערמות‬
‫על הרציף‪ ,‬דבר שחייב אותם למאמץ רב יותר‪ 63.‬אלטויה נחשב לאבי הציוד‬
‫המכני בנמל‪ ,‬שסייע לעלייה בתפוקה והודות לכך ניתן היה להעלות את השכר‬

‫היומי ולהקל על העובד‪.‬‬
‫התמשכות המאורעות ואי־היציבות ביחס לזמינותם של פועלי נמל ערבים‬
‫הביאה את הממשלה להסכים‪ ,‬מחוסר בררה‪ ,‬לכניסת 'סולל בונה' לנמל ובכך‬
‫למעשה התאפשר גידול במספר הפועלים היהודים בנמל‪ ,‬שהלך וגדל בהדרגה‬
‫בכל שנות המאורעות‪ 64.‬אחד הביטויים לכך היה בסוף קיץ ‪ ,1938‬עת נמסרו‬
‫למועצת פועלי חיפה כ־‪ 50%‬מעבודת פריקת העצים בנמל‪ ,‬ובראשית ‪1939‬‬
‫קיבלה המועצה לראשונה גם הרשאה לעסוק בפריקת פחם בנמל‪ .‬אי־ההצלחה‬
‫לחדור לענף זה קודם לכן יוחסה לעובדה שהוא היה מרוכז בידי קבלן ערבי‬
‫שלא הסכים להעסיק פועלים יהודים וכן לאי־האמון בכוחו של הפועל היהודי‬

‫לעשות זאת‪ ,‬טרם הגעת הסלוניקאים לעבודה בנמל‪65.‬‬
‫להתגברות האחיזה היהודית בנמל בשנות המרד הערבי היה פן לאומי‬
‫מובהק‪ ,‬שבא לידי ביטוי בולט בכך שרבים מעובדי הנמל היהודים גילו‬
‫נכונות והתלהבות לסייע להנהגת היישוב במאבקו הלאומי ולקדם את מטרות‬
‫היישוב הקשורות בתעבורה בנמל‪ .‬הנמל שימש שער חשוב אל הארץ וממנה‬
‫לקליטת עולים ולהברחת נשק ליישוב העברי כבר למן ראשית שנות העשרים‪,‬‬

‫‪ 63‬יצחק אלטויה‪ ,‬דבר מנהלת נמל חיפה‪( 49 ,‬ספטמבר ‪ ,)1963‬עמ' ‪.32‬‬
‫‪ 6 4‬גורן‪ ,‬ברל רפטור‪ ,‬עמ' ‪.107-106‬‬

‫‪ 6 5‬הרישיון לכך ניתן ל'חברה המזרחית למסחר וספנות' שנוסדה בחיפה על ידי סוחרים‬
‫יהודים באמצע ‪ .1938‬בארץ היו כמה יבואנים לפחם לאספקה לאניות‪ ,‬מהם אחד לבנוני‪,‬‬
‫פרעון‪ ,‬הוותיק והגדול שבהם‪ ,‬אך רובם היו יהודים‪ .‬בסך הכול היו ‪ 11–10‬חברות או‬
‫פרטים‪ .‬המקצוע של יבוא פחם‪ ,‬שפרנס כמה עשרות משפחות של סוחרים ועובדיהם‬
‫הערבים‪ ,‬החל מאז ‪ 1938‬לפרנס גם ‪ 60-50‬משפחות של פועלים יהודים‪ ,‬אשר לאחר‬
‫מאמצים של ההסתדרות הצליחו לחדור לעבודת הפריקה והטעינה של הפחם‪ ,‬מקצוע‬
‫שבמשך ‪ 20‬שנה היה למונופול בידי פועלים מצרים וסודנים‪ .‬ראו‪ :‬סופרנו‪' ,‬בנמל‬
‫חיפה'‪ ,‬הארץ‪ 8 ,‬בינואר ‪ ,1939‬עמ' ‪ ;3‬א' חושי‪' ,‬תזכיר על אפשרות פיתוח חיפה בתור‬

‫עיר נמל'‪ ,‬חיפה‪ 26 ,‬בדצמבר ‪ ,1944‬אע"ח‪ ,‬ת‪.‬ז‪.726 .‬‬