Page 4 - etmol 87
P. 4
לפני כן על״ידי החליף המצרי אלחאכם .פעילותו נמשכה צד אחד של הדף מהגניזה
כשלושים שנה ,משנות העשרים ועד שנות החמישים של
המאה ה־ .11יפת יחד עם אביו דויד היו ממונים על השחיטה לאביו את החלום אשר ראה; אמר לו אביו :חלום זה ממש
בקהילה ותמורת חלק מן ההכנסות חייבים היו לדאוג ראיתי אף אני .ונשבע לו על כך בשבועה .הלכו השנים אל
לכשרות ,לניהול החשבונות ובייחוד להפרשת חלק מן ׳הראש׳ שלמה ראש ישיבה והודיעוהו את דבר החלום .אמר
ההכנסות שהיו מיועדות לישיבה בירושלים .האב נפטר הוא לאלו השניים :חלום זה ממש אני רואה מזה שלושה
לילות .אז ירד יוסף אב בית״דין אל רמלה וישב בבית״
בסביבות שנת 1025ומאז היה הבן האחראי לפעילות. הכנסת של הירושלמים והכריז לפני כל הנוכחים וסיפר להם
טיוטת המכתב פותחת במבוא מחורז ובמתן כבוד לגאון את החלום וציוום לקיים תענית בימי ב׳ ו־ה׳ .ושלח את
ולבניו .מכאן עובר יפת לתנות את צרותיו ומספר כי היתה בשר החזן אל אבל )כנראה שהיה זה כינוי למקום ההתכנ
לו בת ,אשר עד שהביאה לחופה הוציא עליה את מיטב כוחו סות של הקראים( שהיה לחברינו הקראים וסיפר להם את
וכספו .יפת היה מעורב בסכסוכים שונים בקהילה הירושל החלום .אחר״כך התרחש ברמלה הדבר ההוא שממנו
מית שישבה בפסטאט ,הוכרז עליו חרם שאחר-כך הותר .אז הושיעם אלהים .נקוה לגמר טוב מאת האלהים .וכן יעשה
נסע לירושלים ולמד בישיבה הנודעת .בעת ששהה בירוש
לים ילדה בתו בן ונפטרה בלידתה וגם הילד מת .יפת חזר בחסדו ובנדיבותו״.
למצרים והקדיש את כוחותיו לשיפוץ בית-הכנסת של ״הדבר ההוא״ שהתרחש אחר״כך היתה כנראה אחת
הירושלמים בפסטאט ואף אירגן ״פסיקה״ -מגבית - התהפוכות והתלאות שפקדו את האיזור בעת מרידת
לקניית מחצלות לבית-הכנסת .וכך הוא כותב בין השאר
לראש הישיבה בירושלים )התרגום הוא מערבית( :״אכן הערבים נגד הפאטימים המצרים.
אלהים הוא היודע את רוב הגעגועים והעצב על שעבר הזמן
שבו הייתי במחיצת אדוני ,שמרך צור .הצטערתי על בואי צרותיו של שוחט
לפסטאט ,כי באה עלי פרשה כאובה .בת היתה לי ,שעליה
הוצאתי את כל כוחי ואת כל נכסי עד שנישאה לאיש... זה מה שמסופר בצידו האחד של הדף שנמצא בגניזה.
ובעוד אני אצלך ,אדוננו ,ילדה בן ובא עליו המוות ...ועל אולם דף זה סיפר על פרשה נוספת ,הפעם מחיי היהודים
הכל אני מודה ומקבל את הדין ...ושבתי אל בית הכנסת במצרים ,וזה בטיוטה שנכתבה בצידו השני של הדף ,מעבר
שלך אדוננו ,הוצאתי את כל כוחי לשפצו ולמשוך אליו את לעדות הזכרון .באותם ימים לא ״ביזבזו״ דף נייר .טיוטה זו
הבריות .ועשו פסיקה )מגבית( ,עשרה דינרים ,שבהם קנו נתגלתה על ידי פרופ׳ גויטיין .נראה שהדף הישן הגיע
לאחר 25-20שנים לידיו של אחד מבני העדה בפסטאט,
מחצלות חדשות ובדים״. יפת בן דויד בן שכניה ,שהיה חזן ,סופר ועסקן ציבורי
בבית הכנסת של הירושלמים שהשתקעו בפסטאט .יפת בן
פרנסה מעטה דויד הותיר אחריו בגניזת קהיר מסמכים ומכתבים רבים,
כתובים בכתב ידו ,המכילים פרטים וחשבונות על עבודות
יפת ממשיך ומספר כי לפרנסתו קיבל מהקהל את ״השוק״, השיקום של בית־הכנסת של הירושלמים בפסטאט ,שנהרס
ההשגחה על השחיטה ,אבל ההכנסה היתה מועטת ,פחות
מעשרה דרהמים לשבוע )קרוב לדינר בחודש ,כמחצית
הסכום שנדרש לפרנסת משפחה באותה תקופה( .הקהל
אמנם עשה מגבית בשבילו ,אבל רק שלושה תרמו לה בעין
יפה והשאר נתנו סכומים פעוטים .עכשיו הוא מבקש מראש
הישיבה ,שיוותר על מחצית הכנסות השחיטה שנשלחו
לישיבה בירושלים ,למענו .וכך הוא מספר בהמשך המכתב:
״כאשר עשו לי פסיקה לא קיבלתי ממנה לחלוטין לא דינר
ולא רבע דינר ,זולת מרבנו משולם הזקן הטוב ומעוד שנים
אחרים ....השאר נתנו שני דרהמים או דרהם אחד והרבה
פעמים לא קיבלתי דבר .על כן עשה נא חסד עם עבדך ויהיו
החצאים )מחצית ההכנסה שהיו מפרישים לישיבה בארץ-
ישראל( לתלמידך ...מפני שאני זקן וקשה לי מאוד ואינני
ישן בלילות של יום ששי)כיוון שהיו שוחטים במוצאי יום
ה׳ כדי שהבשר יהיה טרי בשבת( ואנחנו שנים אני ובני״.
החזן ,הממונה על שוק הבשר מספר על טיב מלאכתו:
״מאז ירדתי אל השוק ועד עכשיו לא באו להתלונן לא קצב
ולא שומר )משגיח על הכשרות( ולא בר ישראל ,לא
בענייני טריפות ולא בזולתם״ ,ודוחק בראש הישיבה :״כבר
כתב תלמידך מספר מכתבים אל הדרתך מעלתך ,כי תיטיב
עמו ותכתוב לו כאשר הבטחת״.
עד כאן מכתב הבקשה של יפת .כפי הידוע לנו ,נעתר
ראש הישיבה דניאל בן עזריה לבקשתו והשאיר בידיו את
מחצית ההכנסות שהיו מיועדות לישיבה.
זהו סיפורו של דף אחד והמאורעות שקרו ותוארו על שני
צדדיו.
לעיון נוסף :מע שה בחלום נפלא ובמשרת ציבור בא בימים -
מ .גיל ב״מחקרי עדות וגניזה״ הוצאת מאגנס; א״י בתקופה
ה מו סל מית הראשונה -מ .גיל ,הו צ א ת אוניברסיטת ת״ א
ומשרד הבטחון.
