Page 23 - etmol_136
P. 23

‫הקבוצה בווילנה ליד קברו של אחד החברים שמת בדרך‬  ‫שמנו פנינו למרכז של חברי ״החלוץ״ ומצאנו שם מאות‬
                                                                  ‫בני נוער‪ ,‬כולם מחפשים דרך להימלט מהכיבוש הרוסי‪.‬‬
 ‫מהאוניה ועזר לנו בסידורים הראשונים‪ .‬לא האמנו‬                     ‫תפסנו מקום בפינה של אחד החדרים‪ ,‬שכבנו על הרצפה‬
            ‫שהצלחנו לצאת מרוסיה‪ .‬כל אותו לילה חגגנו‪.‬‬
                                                                                 ‫המכוסה קש וביקשנו לנוח מתלאות הדרך‪.‬‬
 ‫כעבור יומיים הושיב אותנו בראד על הרכבת היוצאת‬                    ‫עברה שבת‪ .‬בבוקר יום ראשון קמתי עם חום גבוה‪ ,‬כל‬
 ‫לביירות‪ .‬משם נסענו באוטובוס עד ראש־הנקרה‪ .‬שם חיכו‬                ‫השבוע שכבתי על הרצפה‪ .‬מדי פעם מישהו הביא לי מים‬
 ‫לנו השוטרים הבריטים שהעבירו אותנו למחנה־המעצר‬                    ‫חמים לשתיה‪ .‬כשירד החום‪ ,‬יצרנו קשר עם קבוצת‬
 ‫בעתלית‪ .‬התאריך היה ‪ 30‬במרץ ‪ .1941‬בזמן הראשון לא‬                  ‫בית״רים שהתרכזו סביב המטבח של הג׳וינט‪ .‬מדי יום‬
 ‫שמענו מאומה על חנעשה בחוץ ועל כך שאברהם שטרן‪,‬‬                    ‫הגיעו קבוצות בית״רים נוספות ממקומות שונים בפולין‪.‬‬
 ‫יאיר בכינויו‪ ,‬פילג את האירגון הצבאי הלאומי והקים את‬              ‫בוילנה התרכזו כשש־מאות בית״רים‪ .‬אברהם אמפר היה‬
 ‫לוחמי חירות ישראל‪ ,‬היא לח״י‪ .‬שני חברים שלנו שנשלחו‬               ‫המפקד שלנו והמשיך באימונים בנשק וגייס גם חברים‬
 ‫לטיפול במרפאה סיפרו לנו‪ ,‬כשחזרו‪ ,‬על הפילוג‪ .‬בפולין‬
 ‫הכרנו את ראשי האצ״ל וידענו את הוויכוחים שבתוכו‪.‬‬                                                                        ‫חדשים‪.‬‬
 ‫נטינו אחרי אברחם שטרן ולח״י‪ .‬בוקר אחד הגיע אלינו‬                 ‫בקיץ ‪ 1940‬צורפה גם ליטא לברית־המועצות‪ .‬החלטנו‬
 ‫שוטר־גפיר וסיפר שחרגו את אברחם שטרן‪ .‬בחודש יולי‬                  ‫להתפזר ברחבי ליטא‪ ,‬כדי שלא ניפול בידי הקומוניסטים‪.‬‬
 ‫‪ 1941‬הגיעה לארץ קבוצה נוספת של ‪ 26‬חברים מפולין‬                   ‫התארגנו קבוצה של כשלושים איש‪ ,‬והשתקענו בחווה‬
 ‫דרך תורכיה‪ .‬בין הבאים בקבוצה זו היו ישראל שייב־‬                  ‫חקלאית ועבדנו שם וחיפשנו אפשרויות להמשיך בדרכנו‪.‬‬
 ‫אלדד‪ ,‬מראשי לח״י אחר־כך‪ ,‬חיסיה שפירא‪ ,‬יעקב בנאי‪,‬‬                 ‫שלחנו שני חברים לחוף הים כדי שיבדקו אם אפשר‬
 ‫שהיה אחר־כך קצין המבצעים של לח״י‪ ,‬ואנשל שפילמן‪.‬‬                  ‫לחצות את הים הבלטי בסירות כדי להגיע לשבדיה‪ ,‬אבל‬
 ‫במחנה ישבה גם קבוצת בית״רים מבולגריה‪ .‬קבוצה אחרת‬                 ‫מי שהבטיח כי יעביר אותם בגד בהם‪ .‬אחד מהחברים‬
 ‫של בית״רים הגיעה אחרינו עם צבא אנדרס‪ .‬רובנו נטינו‬
                                                                                                 ‫נאסר וישב ‪ 14‬שנים בסיביר‪.‬‬
                                               ‫לשטרן וללח ״י‪.‬‬     ‫מדי פעם יצאתי לערים וילנה וקובנה‪ ,‬כדי לברר מה‬
                                                                  ‫אפשר לעשות שם‪ .‬באחת הנסיעות נודע לי שהרוסים‬
 ‫בסתיו נכנס למחנה בסידורים מיוחדים אנשל שפילמן‪,‬‬                   ‫נותנים היתרי יציאה למי שיכול להוכיח על־ידי מכתב‬
 ‫שהצטרף מיד ללח״י וסיפר לנו על הנעשה בארץ‪ .‬האצ״ל‬                  ‫משגרירות כלשהי‪ ,‬כי מחוץ למדינה שמור בשבילו‪,‬‬
 ‫שלח למחנה איש משלו‪ ,‬את חיים לנדאו‪ ,‬להשפיע‬                        ‫״סרטיפיקט״‪ ,‬רשיון עליה לארץ מטעם האנגלים‪ .‬בדרך זו‬
 ‫שנצטרף לאצ״ל‪ .‬אחרי ‪ 14‬חודשי מעצר‪ ,‬מששוחררנו‬                      ‫יצאו מרוסיה אברהם אמפר ונתן ילין מור דרך תורכיה‪.‬‬

                     ‫מהמחנה‪ ,‬הצטרפו רוב החברים ללח״י‪.‬‬                                                  ‫שניהם הצטרפו ללח ״י‪.‬‬

 ‫היה זה אחרי שאברהם שטרן וחברים אחרים‪ ,‬ביניהם‬                                    ‫תעודות מזוייפות‬
 ‫אברהם אמפר‪ ,‬מפקדנו בפולין‪ ,‬נהרגו בידי האנגלים‪ .‬רבים‬
 ‫אחרים נאסרו‪ .‬נדמה היה שאין ממשיכים ללח ״י והוא‬                   ‫יצאנו לקובנה שם קנינו תעודות מזוייפות המאשרות‬
 ‫עומד להפסיק את פעילותו‪ .‬אבל חברי לח״י מן הארץ‬                    ‫שיש עבורנו סרטפיקטים לארץ־ישראל‪ ,‬והתייצבנו במשרדי‬
 ‫שחסתתרו‪ ,‬אחרים שנמלטו ממחנה־מעצר והקבוצה שבאה‬                    ‫הנ‪.‬ק‪.‬ו‪.‬ד‪ ,.‬הבולשת הקומוניסטית‪ ,‬בתור ארוך כדי לקבל‬
 ‫מפולין‪ ,‬לקחה על עצמה את ההנהגה והפעילות והמשיכח‬                  ‫את רשיונות היציאה‪ .‬התלבטנו מי יכנס ראשון‪ ,‬נכנסתי אני‬
                                                                  ‫ואחרי שעניתי לכמה שאלות‪ ,‬קיבלתי ויזה‪ ,‬ואחרי כל‬
                   ‫במאבק ובמלחמה עד להשגת העצמאות‪.‬‬
                                                                                                                          ‫היתר‪.‬‬
‫‪23‬‬                                                                ‫אבל היתה בעיה‪ ,‬בעלי האניות תבעו את דמי הנסיעה‬
                                                                  ‫בדולרים‪ ,‬וכיצד נשיג דולרים ברוסיה? נזכרתי בדודה‬
                                                                  ‫רחוקה שהיתה לנו בארצות־הברית‪ ,‬שלחתי אליה מברק‪,‬‬
                                                                  ‫כעבור יומיים הגיעה תשובה‪ ,‬כי שולמו עבורי מאה דולר‪,‬‬

                                                                                    ‫דמי הנסיעה‪ .‬בדרך דומה נקטו גם חברי‪.‬‬
                                                                  ‫יצאנו תשעה בחורים למוסקבה‪ ,‬פנינו לשגרירות‬
                                                                  ‫התורכית לקבל ויזות מעבר לארץ‪ ,‬אבל השגריר גירש‬
                                                                  ‫אותנו‪ .‬לפני כן נתן ויזות־מעבר לארץ ישראל וכשהגיעו‬
                                                                  ‫הבחורים לאיסטנבול התברר שאין להם סרטיפיקטים‪.‬‬
                                                                  ‫החלטנו לנסות את השגרירות הבריטית‪ ,‬פנינו לנספח‬
                                                                  ‫הצבאי‪ ,‬והצגנו את עצמנו כאזרחים פולנים המעוניינים‬
                                                                  ‫להצטרף לצבא הפולני שבארץ־ישראל‪ .‬הנספח שלח אותנו‬
                                                                  ‫לשגריר הבריטי וזה צייד אותנו במכתב לשגרירות‬
                                                                  ‫התורכית ובו המלצה לתת לנו ויזות־מעבר לתורכיה‪.‬‬
                                                                  ‫חזרנו לשגריר התורכי‪ ,‬אבל הוא הכיר אותנו מהביקור‬
                                                                  ‫הקודם‪ ,‬ושוב גירש אותנו‪ .‬חזרנו לשגרירות הבריטית‬
                                                                  ‫ולאחר שיחת טלפון קולנית בין שתי השגרירויות‪ ,‬קיבלנו‬

                                                                                                   ‫את ויזות־המעבר לתורכיה‪.‬‬
                                                                  ‫למחרת יצאנו ברכבת ישר לנמל אודסה‪ .‬מרחוק ראינו‬
                                                                  ‫את האוניה הגואלת ״סינטיה״ ועלינו על האוניה‪ .‬לאחר יום‬
                                                                  ‫הגענו לאיסטנבול‪ ,‬שם פגשנו יהודי יקר בשם בראד‪ ,‬שהיה‬
                                                                  ‫שם דבר וכתובת לכל פליט יהודי‪ ,‬והוא הוריד אותנו‬
   18   19   20   21   22   23   24   25   26