Page 21 - etmol_136
P. 21

‫עדות מפי ‪ 23‬עדים‪ .‬בין העדים היתה גם‬                 ‫כבר‬                                           ‫ארתור מפין ויעקב טהון היו ראשי‬
‫שרה טהון והיא מסרה מה שמעה מפי‬                      ‫היו‬                                           ‫המשרד הארצישראלי בימי העליה השניה‬
‫שתי נשים נאמנות עליה‪ .‬השופטים‬                     ‫הדברים‬                                          ‫ועזרו למפעלים ציוניים שקמו אז‪ .‬ארתור‬
‫החליטו בדעה אחת לא להוציא גזר־דין‬                 ‫מעולם‬                                           ‫רופין עמד בראש המשרד ויעקב טהון‬
‫על איש מן הצדדים או להטיל קנס או‬                                                                  ‫שימש כטגנו וכשרופין נאלץ לעזוב את‬
‫עונש‪ ,‬אלא לפרסם את החקירה ברבים‬                      ‫הטרדת ילדים‬                                  ‫הארץ במלחמת העולם הראשונה‪ ,‬ניהל‬
                                                   ‫בראשית המאה ‪-‬‬                                  ‫טהון את המשרד ואת הקשרים עם יהודי‬
                  ‫כדי שהקהל ישפוט בעצמו‪.‬‬
                                                      ‫במשפט ביפו‬                                                                               ‫העולם‪.‬‬
‫הם קבעו‪ :‬״נעשתה תועבה עם הילדה‬                                                                    ‫נשותיהם של השניים ‪ -‬שולמית מפין‬
‫על־ידי אונס או פיתוי בהוטל‪ ...‬תחת‬                 ‫יפו הרב קוק‪ ,‬שידון בעניין‪ .‬הרב קוק פנה‬          ‫ושרה טהון‪ ,‬עסקו בפעילות ציבורית גם‬
‫השגחתו של‪ ,...‬אולם אם זה החוטא או‬                 ‫לששה מחברי ועד העיר יפו ובית־משפט‬               ‫הן‪ .‬שולמית רופין יסדה בתל־אביב בשנה‬
‫מישהו אחר אין דבר ברור‪ ,‬חוץ מעדותה‬                ‫השלום שעל־יד המשרד הארצישראלי‪,‬‬                  ‫הראשונה לקיומה‪ ,‬בית־ספר למוסיקה‪,‬‬
‫של הנערה הנ״ל שעוד בזמן שישבה‬                     ‫מנכבדי הציבור‪ ,‬שישמשו כבית־דין‪ .‬בית־‬            ‫ראשון מוסדות המוסיקה בארץ‪ ,‬ומתה‬
‫בהוטל התאוננה לפני אמה כי בעל‬                     ‫המשפט ישב בראשותו של הרב קוק‬                    ‫שנה לאחר מכן‪ .‬הקונסרבטוריון שהקימה‬
‫ההוטל פוגע בה‪ .‬וגם לפני השופטים‬                   ‫בשתים־עשרה ישיבות‪ ,‬הופיעו לפניו ‪34‬‬              ‫נקרא על שמה ״שולמית״‪ .‬שרה טהון‬
‫ובפני בעל ההוטל הגידה כי נאנסה על‬                 ‫עדים ועדות‪ ,‬נחקרו הרופאים שבדקו את‬               ‫לימדה נשים להילחם על זכויותיהן‪,‬‬
‫ידו״‪ .‬בעל ההוטל הכחיש את דברי הנערה‪,‬‬              ‫הנערה והרב קוק נסע לירושלים וגבה‬                ‫הקימה בתי־ספר למלאכת התחרה בערי‬
‫אבל השופטים אומרים‪ ,‬כי ההוכחות שלו‬                                                                ‫הארץ‪ ,‬בהם הועסקו מאות נערות‬
‫הוכחשו בחקירה‪ .‬הילדים נשלחו‬                                                      ‫שרה ויעקב טהון‪,‬‬  ‫משכבות מצוקה‪ ,‬וסייעה לחנה מייזל‬
‫לירושלים על־ידי האב כדי להתאכסן‬                               ‫שרה לוחמת לזכויות נשים וילדים‬       ‫בייסוד חוות הפועלות בכנרת‪ .‬במלחמת‬
‫במלון‪ .‬לא נאמר לנו מדוע‪ .‬אביהם‬                                                                    ‫העולם הראשונה היתה פעילה בעזרה‬
‫שביפו שלח כסף להחזקתם‪ ,‬אבל בעל‬                                                                    ‫למשפחות בני תל־אביב שגורשו על־ידי‬
‫המלון השתמש בילדים לעבודה‬                                                                         ‫התורכים‪ .‬עם תום המלחמה הקימה‬
‫ולשירותים במלונו‪ ,‬אף־על־פי שסכומי‬                                                                 ‫״התאחדות נשים לשיווי זכויות״‪ .‬בת‬
‫הכסף ששלח אליו אביהם היפואי דיים‬                                                                  ‫שלושים ותשע היתה במותה‪ ,‬בשיא‬
‫היו ״להחזקת הילדים בכבוד כאורחים‬
‫הגונים״‪ .‬השופטים אומרים כי יתר‬                                                                                             ‫פעילותה‪ ,‬בשנת ‪.1920‬‬
‫ההאשמות שטפל האב היפואי על בעל‬                                                                    ‫רפי טהון‪ ,‬בנה‪ ,‬היה אז בן ארבע שנים‪.‬‬
‫המלון‪ ,‬כמו מסירת ילדים למיסיון‪ ,‬מכירת‬                                                             ‫לפני זמן לא רב‪ ,‬כשהוא בן שמונים‪ ,‬ישב‬
‫נשים לבתי בושת במצרים‪ ,‬מעשי תועבה‬                                                                 ‫בארכיונים‪ ,‬חיטט בתעודות ובמסמכים‪,‬‬
‫של מ״ז )משכב זכור(‪ ,‬מלשינות אצל‬                                                                   ‫בעתונים ובזכרונות מאותם ימים‪ ,‬צירף‬
‫הקונסולים וכדומה‪ ,‬לא הובררו על־ידי‬                                                                ‫פרט לפרט והוציא לאור ספר ״המאבק‬
                                                                                                  ‫לשוויון זכויות האשה ‪ -‬סיפור חייה של‬
                              ‫החקירה והדרישה‪.‬‬                                                     ‫שרה טהון״‪ ,‬המספר גם על פרקים לא‬
                                                                                                  ‫ידועים מאותם ימים‪ .‬בין השאר הוא מביא‬
‫כאמור‪ ,‬ששת השופטים קיבלו סיכום‬                                                                    ‫סיפורו של ״מעשה תועבה״ ‪ -‬ניצול מיני‬
‫פה־אחד‪ ,‬אולם הרב קוק לא הסכים לצרף‬                                                                ‫של קטינה ודיון משפטי סביבו‪ .‬מסתבר‬
‫את חתימתו לסיכום‪ ,‬מאחר שהשופטים‬
‫לא קיבלו הערות שונות שלו בקשר‬                                                                                           ‫שכבר היו דברים מעולם‪.‬‬

                                     ‫לקביעותיהם‪.‬‬                                                        ‫הבנדיט מירושלים‬

‫עד כאן דברי השופטים‪ .‬בעל המלון לא‬                                                                 ‫וזה הסיפור שהביאו בגלוי וברמזים‬
‫קיבל את הסיכום ופירסם ב״האור״ מחדש‬                                                                ‫אליעזר בן־יהודה בעתונו ״האור״ בשנת‬
‫את טענותיו ובין השאר הכחיש גם את‬                                                                  ‫‪ .1912‬איש יפואי פירסם חוברת ביידיש‬
‫דברי שרה טהון והביא מכתב של אחת‬                                                                   ‫בשם ״דער בנדיט אין ירושלים״ ובה‬
‫העדות שטהון ציטטה‪ ,‬המכחישה את‬                                                                     ‫האשים בעל אכסניה מירושלים‪ ,‬כי‬
‫הדברים שנאמרו מפיה‪ .‬שרה טהון ענתה‬                                                                 ‫התעלל בבתו הקטנה שהתאכסנה‬
‫מיד בעתון‪ .‬היא כתבה כי ההכחשה‬                                                                     ‫במלונו‪ .‬בעל האכסניה הירושלמי פירסם‬
‫הוצאה מן העדה על־ידי בתו של בעל‬                                                                   ‫מצידו הכפשות על המאשים‪ .‬אליעזר בן־‬
‫המלון בפיתויים ובדברי שקר‪ .‬ואילו העדה‬                                                             ‫יהודה צידד בתחילה דווקא בבעל‬
‫השניה אישרה שוב את דבריה המאשימים‬                                                                 ‫האכסניה‪ ,‬בן עירו‪ ,‬וטען כי המאשים‬
‫את בעל המלון‪ .‬והיא מסכמת ואומרת על‬                                                                ‫אומרים עליו שהוא מכשף שלמד מעשי‬
‫בעל המלון‪ :‬״האיש אשר מעשיו כבר‬                                                                    ‫כישוף בקהיר‪ ,‬ואחרים טוענים שהוא‬
‫הוכרו בקרני רנטגן של צדק אין לו‬                                                                   ‫סתם נוכל ורמאי‪ .‬המריבה החריפה‬
‫להשתמש עוד בקולות קוראים וחתימות‬                                                                  ‫ושרה טהון החרוצה יצאה לבדוק את‬
‫של אנשים חיים ומתים להשיב לו את‬                                                                   ‫האשמה ומצאה כי אמת אמר בן יפו על‬
‫כבודו״ וקובעת‪ :‬״קל רגלים הוא השם‬                                                                  ‫בעל האכסניה‪ .‬שני הצדדים פנו לרבה של‬
‫הרע ועיוור הוא הצדק‪ .‬אישיותו של‬
‫הנאשם ברורה והצדק אינו נושא פנים‬

                                      ‫לשום איש״‪.‬‬

‫‪21‬‬
   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26