Page 79 - הציונות בתוניסיה
P. 79
ראשית הציונות בתוניסיה (77 )1918-1896
לאחר המלחמה .אמנם הציונות בתוניסיה כמעט לא זכתה להתייחסות של התנועה
הציונית העולמית ,אך התנועה לא שינתה את פניה של הציונות באותה תקופה
שכן הציונות הוכיחה את חיוניותה מתוך מצבה של היהדות המקומית .ביקורים
של פעילים ציונים הוסיפו והועילו ללא ספק ,אך הם לא היו ביקורים של אישים
מהמעלה הראשונה ,ועדיין לא היה חומר תעמולה מתאים בצרפתית או בערבית-
יהודית מקומית ,ושפת הכתיבה בין האגודות לבין התנועה הציונית הייתה מקור
לאי הבנות תמידי.
הציונות פסקה להיות נטייה חברתית וזרם אידיאולוגי לא ברור והפכה לכלל
מציאות קונקרטית הניתנת לזיהוי באמצעות דמויותיה המרכזיות ,מגמותיה ,מקום
מפגשה וארגונה .גם אז זכתה הציונות להתנגדות .מסביר יוסף בראמי" :אתה
מוצא קצת התנגדות רק מצד חסידי האליאנס מבלי דעתם את הציונות והמרחק
הרב שבינה ובין הראשון .מתיראים המה שמא באה הציונות להיות צרתה ,וקצת
'קרירות' ו'אי ידיעה' ,מה שקורין אינדיפרנטיזמוס" 56.התנגדות זו של האליאנס
הייתה בעוצמה נמוכה מאוד בשלב זה ,שכן גם הציונות הייתה חלשה והאליאנס
לא הרגיש מאוים ממנה .עיקר מאמציה של הציונות הופנו לחברה היהודית
התוניסאית המסורתית יותר מצד יחסה לדת ולמודרניזציה.
באוגוסט 1917פרצו המאורעות הקשים ביותר שידעה הקהילה היהודית
בתוניסיה מאז ראשית כינון החסות הצרפתית ואולי עוד הרבה לפני כן .המאורעות
האלה היו פן ביחסים בין היהודים לבין המתיישבים הצרפתים אף על פי שבפועל
הם התרחשו בין יהודים למוסלמים .ההסבר לכך קשור בתופעות רחבות יותר של
יחסי יהודים ומוסלמים ,כפי שהסביר זאת צור במחקרו:
נראה כי הדחף לבוז בז בכלל ורכוש יהודי בפרט — קיים תמיד אצל החייל
המוסלמי בן-הכפר ואצל אנשי השבטים הנומדיים במאגרב .אולם פורקנו
של דחף זה תלוי בקיומה של קוניוקטורה המאפשרת את שיחרורו ,כגון
נכונותו של השליט לסבול התפרעויות בעיר לטובת הרמת המוראל של
החיילים ,חולשה של השלטון המרכזי המאפשרת לשבטים בדואים לפעול
באין מפריע ,הלכי רוח אנטי יהודיים בציבור ,המקלים על ההתנפלות
על הכופרים וכיוב' .חדירתו של הגורם הקולוניאלי למאגרב הפקיעה את
הנסיבות המקלות על הישנותו של דפוס זה מתחום הבלעדי של היחסים
מוסלמיים יהודיים57.
מחקר זה לא דן בהשפעות הפוגרום על הקהילה היהודית ועל התנועות הציוניות
בה .לכאורה לא היה יותר מתאים מנסיבות של עוינות אנטישמית ושנאה מוסלמית
כדי להוכיח את מצבם הנדכא של יהודי תוניסיה ואת הכרחיותה של תנועה ציונית
56הצפירה.24.7.1913 ,
57צור ,תקריות ,עמ' .74
