Page 23 - etmol010_currupted

‫הצליינים יורדים בשיירה לטבול ב^דרך‬

‫הצליינים הרוסים בירושלים ואילו‬ ‫השתלטו על הכנסייה‬ ‫ליום שהיא תהיה עיר רוסית ואינו‬
‫הסופרת מרים הרי‪ ,‬בתו של המומר‬ ‫מצפה לקריאתה למלחמת־מצוה שתב*‬
‫וסוחר העתיקות ויליאם שפירא‪ ,‬תיארה‬ ‫עולי־הרגל הרוסיים ונציגי הכנסייה‬ ‫ליתה השתלטות רוסית על כנסיית‬
‫בספרה ״בת ירושלים הקטנה״ כיצד‬ ‫הרוסית השתלטו על כנסיית־הקבר‬ ‫הקבר״הקדוש ועל העיר שכה היא‬
‫יורדים הרוסים לטבול בירדן שורות־‬ ‫בירושלים‪ .‬הצליינים מצרפת או מאנג­‬
‫שורות‪ ,‬לבושים בכותנותיהם הלבנות‪,‬‬ ‫ליה היוו מיעוט מבוטל בקרב אלפי עולי‬ ‫עומדת״‪.‬‬
‫הרגל הרוסיים בימי חג המולד‪ .‬הפוליטי ­‬ ‫הצאר הרוסי ניקולאי הראשון לא‬
‫דומים בעיניה לנוצרים הראשונים‪.‬‬ ‫קאים‪ ,‬כמובן‪ ,‬ראו בדאגה את התחזקות‬ ‫הסתיר‪ ,‬כי חלומו הגדול הוא להיות‬
‫הכנסייה הרוסית בירושלים‪ ,‬את המנזר‬ ‫יורש לממלכת ביזאנט ולמשול בארץ־‬
‫איכרים רתומים לעגלה‬ ‫הרוסי בעמק המצלבה הבנוי כמבצר‬ ‫ישראל‪ .‬בחסות הממשלה הרוסית פעלה‬
‫לכל דבר‪ ,‬את התפשטות הדת האורתו­‬ ‫אגודה אורתודוכסית לארץ־ישראל‬
‫אבל המחזה המדהים ביותר היה בלי‬ ‫דוכסית‪ ,‬הדת הרוסית הרשמית‪ ,‬בקרב‬ ‫ומטרתה היתה להרחיב את השפעת‬
‫ספק זה שנראה ללורנם אוליפנט באחד‬ ‫ערביי ארץ־ישראל ואת הנסיון להקים‬ ‫הכנסייה הרוסית בארץ‪ .‬ב־‪ 1838‬התמנה‬
‫מימי יוני שנת ‪ ;1885‬קבוצה של‬ ‫סמינר ערבי במנזר המצלבה‪ .‬בסופו של‬ ‫קונסול רוסי ביפו וביוזמתו נקנה בירו­‬
‫כשמונים איכרים ואיכרות רוסיים מוש­‬ ‫דבר הובילה המתיחות הדתית גם למל­‬ ‫שלים מנזר יווני עלוב שהפך לאכסניה‬
‫כים עגלה כבדה בדרך מיפו בואכה‬ ‫חמה עולמית בזעיר־אנפין‪ ,‬שפרצה‬ ‫לעולי הרגל האביונים מרוסיה ולאחריו‬
‫לירושלים‪ .‬לעגלה היו גלגלים קטנים‬ ‫בשנת ‪ 1854‬כתוצאה ממריבה‬ ‫נקנה מנזר נוסף‪ .‬המנזרים שוקמו והפכו‬
‫והיתה מעוטרת כתובות וסמלים דתיים‬ ‫בכנסיית־המולד בבית־לחם‪ ,‬היא מלח­‬ ‫למקום הידוע בשם ״מגרש הרוסים״‪.‬‬
‫מצועצעים ומסולסלים‪ .‬הגברים הרו ­‬ ‫מת קרים; אבל מעבר לכל אלה נשאר‬ ‫הממשלה עודדה את העליה לרגל מרו­‬
‫סיים נעלו מגפיים גבוהים‪ ,‬לבשו‬ ‫סיה והעניקה עזרה כספית לצליינים‪.‬‬
‫מכנסיים רחבים ומעילים ארוכים ומהו­‬ ‫החזיון המדהים של הצליינים הרוסים‪.‬‬ ‫בשנות העשרים הלד וגדל מספרם;‬
‫דקים סביב מותניהם וחבשו מצנפות‬ ‫״זמן הפסחא מתקרב‪ ,‬ובטרם הפציע‬ ‫חלקם עלו ברגל בדרך מקאווקאז וחלקם‬
‫שטוחות‪ .‬הנשים היו לבושות לבוש‬ ‫שחר זורמת לה תהלוכת עולי ־רגל‪,‬‬ ‫באניות מן הים השחור‪ .‬רבים מתו‬
‫קודר ומרושל‪.‬כולם יחד היו רתומים‬ ‫מעוררת חיוך וטראגית כאחת‪ ,‬התה­‬ ‫בתלאות הדרר או נרצחו על־ידי שוד­‬
‫לחבלים ומשכו את העגלה שעליה היה‬ ‫לוכה הולכת לאורך הדרך בואכה‬ ‫דים‪ .‬סופרים גדולים כמו דוסטוייבסקי‬
‫מונח פעמון רב־מידות שמשקלו היה‬ ‫כנסיית הקבר ואנשיה שרים בדבקות‪.‬‬ ‫או גוגול שאף עלה לרגל לארץ־ישראל‬
‫שבע או שמונות טונות והיה מיועד‬ ‫קולותיהם החזקים של הגברים מתמזגים‬ ‫בשנת ‪ ,1848‬גילו את אותה דבקות‬
‫למסייה הרוסית הגדולה בגת־שמנים‪.‬‬ ‫בהרמוניה עם קולות הכסף של הנשים‬ ‫גדולה של פשוטי העם והאיכרים הבו­‬
‫רק יצר דתי עמוק יכול היה להפור את‬ ‫והילדים‪ .‬הם נראים כהתגשמות של‬ ‫רים‪ ,‬שעלו לרגל כדי לטבול את תכרי־‬
‫האיכרים הללו לבהמות־משא‪ ,‬שחלקן‬ ‫סיפורי טולסטוי‪ .‬הנהו פטרונוביץ‪ ,‬אשר‬ ‫כיהם הלבנים במי הירדן ולחזור לכפ­‬
‫כורע בדרך באפיסת כוחות‪ ,‬כתב לורנס‬ ‫כמה חודשים לפני כן‪ ,‬עטה את מעיל‬ ‫ריהם בערבות רוסיה הענקית‪ .‬״גם אני‪,‬‬
‫הפרוה העבה שלו‪ ,‬כרך את בגדיו הכב­‬ ‫כאחרים‪ ,‬זכיתי לראות את המקום והא­‬
‫אוליפנט‪.‬‬ ‫דים וקשר את נעליו בבוקר בו החלה‬ ‫רץ שבהם נתגשמה ישועתנו‪ ...‬כה יע­‬
‫מחזה זה של רבבות עולי‪-‬דגל רוסיים‬ ‫העליה־לרגל‪ ,‬וכל הכפר ליווהו‪ ,‬עכשיו‬ ‫זור לנו האל‪ ,‬לר ולי‪ ,‬לאזור את כל‬
‫הצועדים בשביליה של ארץ־ישראל‬ ‫הוא עובר תוך רעדה בכנסיית־הקבר‪.‬‬ ‫כוחותינו כדי לכתוב את יצירותינו‬
‫מיפו לירושלים ומירושלים ליריחו היה‬ ‫האורות נוצצים מנזר המאדונה העשוי‬ ‫שאנו מטפחים במעמקי נפשותינו‬
‫אחד המחזות שעשו רושם רב על‬ ‫זהב‪ ,‬והוא ואחיו נלחצים אל ׳הקבר־‬ ‫לטובת מולדתנו‪ ,‬ויאיר אותנו האוואנ־‬
‫תיירים מערביים בארץ־ישראל במאה‬ ‫הקדוש׳‪ ,‬עם ערב הוא חוזר‪ ,‬בפנים‬ ‫גליון הקדוש״‪ ,‬כתב גוגול לידיד בפב­‬
‫בוהקות אל המנזר שם הוא לן‪ ,‬מלא‬
‫שעברה‪.‬‬ ‫רואר ‪ 1848‬מירושלים‪.‬‬
‫שמחה‪ ,‬ואוכל הכרוב ירוק וטרי‪.‬״‬
‫לעיון נוסף; ׳חיפה‪ ,‬כתבות מארץ־‬ ‫כך תיאר נוסע בריטי‪ ,‬קרפנטר‪ ,‬את‬
‫ישראל׳‪ ,‬מאת לורנס אוליפנט‪ .‬מתורגם‬

‫ב‪T‬י יאיר בורלא‪.‬‬

‫‪23‬‬