Page 23 - etmol010_currupted
P. 23
הצליינים יורדים בשיירה לטבול ב^דרך
הצליינים הרוסים בירושלים ואילו השתלטו על הכנסייה ליום שהיא תהיה עיר רוסית ואינו
הסופרת מרים הרי ,בתו של המומר מצפה לקריאתה למלחמת־מצוה שתב*
וסוחר העתיקות ויליאם שפירא ,תיארה עולי־הרגל הרוסיים ונציגי הכנסייה ליתה השתלטות רוסית על כנסיית
בספרה ״בת ירושלים הקטנה״ כיצד הרוסית השתלטו על כנסיית־הקבר הקבר״הקדוש ועל העיר שכה היא
יורדים הרוסים לטבול בירדן שורות־ בירושלים .הצליינים מצרפת או מאנג
שורות ,לבושים בכותנותיהם הלבנות, ליה היוו מיעוט מבוטל בקרב אלפי עולי עומדת״.
הרגל הרוסיים בימי חג המולד .הפוליטי הצאר הרוסי ניקולאי הראשון לא
דומים בעיניה לנוצרים הראשונים. קאים ,כמובן ,ראו בדאגה את התחזקות הסתיר ,כי חלומו הגדול הוא להיות
הכנסייה הרוסית בירושלים ,את המנזר יורש לממלכת ביזאנט ולמשול בארץ־
איכרים רתומים לעגלה הרוסי בעמק המצלבה הבנוי כמבצר ישראל .בחסות הממשלה הרוסית פעלה
לכל דבר ,את התפשטות הדת האורתו אגודה אורתודוכסית לארץ־ישראל
אבל המחזה המדהים ביותר היה בלי דוכסית ,הדת הרוסית הרשמית ,בקרב ומטרתה היתה להרחיב את השפעת
ספק זה שנראה ללורנם אוליפנט באחד ערביי ארץ־ישראל ואת הנסיון להקים הכנסייה הרוסית בארץ .ב־ 1838התמנה
מימי יוני שנת ;1885קבוצה של סמינר ערבי במנזר המצלבה .בסופו של קונסול רוסי ביפו וביוזמתו נקנה בירו
כשמונים איכרים ואיכרות רוסיים מוש דבר הובילה המתיחות הדתית גם למל שלים מנזר יווני עלוב שהפך לאכסניה
כים עגלה כבדה בדרך מיפו בואכה חמה עולמית בזעיר־אנפין ,שפרצה לעולי הרגל האביונים מרוסיה ולאחריו
לירושלים .לעגלה היו גלגלים קטנים בשנת 1854כתוצאה ממריבה נקנה מנזר נוסף .המנזרים שוקמו והפכו
והיתה מעוטרת כתובות וסמלים דתיים בכנסיית־המולד בבית־לחם ,היא מלח למקום הידוע בשם ״מגרש הרוסים״.
מצועצעים ומסולסלים .הגברים הרו מת קרים; אבל מעבר לכל אלה נשאר הממשלה עודדה את העליה לרגל מרו
סיים נעלו מגפיים גבוהים ,לבשו סיה והעניקה עזרה כספית לצליינים.
מכנסיים רחבים ומעילים ארוכים ומהו החזיון המדהים של הצליינים הרוסים. בשנות העשרים הלד וגדל מספרם;
דקים סביב מותניהם וחבשו מצנפות ״זמן הפסחא מתקרב ,ובטרם הפציע חלקם עלו ברגל בדרך מקאווקאז וחלקם
שטוחות .הנשים היו לבושות לבוש שחר זורמת לה תהלוכת עולי ־רגל, באניות מן הים השחור .רבים מתו
קודר ומרושל.כולם יחד היו רתומים מעוררת חיוך וטראגית כאחת ,התה בתלאות הדרר או נרצחו על־ידי שוד
לחבלים ומשכו את העגלה שעליה היה לוכה הולכת לאורך הדרך בואכה דים .סופרים גדולים כמו דוסטוייבסקי
מונח פעמון רב־מידות שמשקלו היה כנסיית הקבר ואנשיה שרים בדבקות. או גוגול שאף עלה לרגל לארץ־ישראל
שבע או שמונות טונות והיה מיועד קולותיהם החזקים של הגברים מתמזגים בשנת ,1848גילו את אותה דבקות
למסייה הרוסית הגדולה בגת־שמנים. בהרמוניה עם קולות הכסף של הנשים גדולה של פשוטי העם והאיכרים הבו
רק יצר דתי עמוק יכול היה להפור את והילדים .הם נראים כהתגשמות של רים ,שעלו לרגל כדי לטבול את תכרי־
האיכרים הללו לבהמות־משא ,שחלקן סיפורי טולסטוי .הנהו פטרונוביץ ,אשר כיהם הלבנים במי הירדן ולחזור לכפ
כורע בדרך באפיסת כוחות ,כתב לורנס כמה חודשים לפני כן ,עטה את מעיל ריהם בערבות רוסיה הענקית .״גם אני,
הפרוה העבה שלו ,כרך את בגדיו הכב כאחרים ,זכיתי לראות את המקום והא
אוליפנט. דים וקשר את נעליו בבוקר בו החלה רץ שבהם נתגשמה ישועתנו ...כה יע
מחזה זה של רבבות עולי-דגל רוסיים העליה־לרגל ,וכל הכפר ליווהו ,עכשיו זור לנו האל ,לר ולי ,לאזור את כל
הצועדים בשביליה של ארץ־ישראל הוא עובר תוך רעדה בכנסיית־הקבר. כוחותינו כדי לכתוב את יצירותינו
מיפו לירושלים ומירושלים ליריחו היה האורות נוצצים מנזר המאדונה העשוי שאנו מטפחים במעמקי נפשותינו
אחד המחזות שעשו רושם רב על זהב ,והוא ואחיו נלחצים אל ׳הקבר־ לטובת מולדתנו ,ויאיר אותנו האוואנ־
תיירים מערביים בארץ־ישראל במאה הקדוש׳ ,עם ערב הוא חוזר ,בפנים גליון הקדוש״ ,כתב גוגול לידיד בפב
בוהקות אל המנזר שם הוא לן ,מלא
שעברה. רואר 1848מירושלים.
שמחה ,ואוכל הכרוב ירוק וטרי.״
לעיון נוסף; ׳חיפה ,כתבות מארץ־ כך תיאר נוסע בריטי ,קרפנטר ,את
ישראל׳ ,מאת לורנס אוליפנט .מתורגם
בTי יאיר בורלא.
23