Page 21 - etmol010_currupted

‫של השנה‪ ,‬יבטיח כי בתי‪-‬החרושת‬ ‫האילמים לתקופת ״זוהר הסוכר״ בת‬ ‫הזולה‪ ,‬גרמו לירידת מחיר הסוכר ואר­‬
‫לעיבוד הסוכר ינוצלו באופן יעיל‬ ‫אלף השנים בארץ‪ .‬הנוסעים האירופים‬ ‫צות אירופה קנו את הסובר שבא מהא­‬
‫ביותר‪ ,‬אולם ההצעה לא יצאה אל‬ ‫מספרים‪ ,‬כי גלגל המים של יריחו‬ ‫רצות החדשות )ראשונים לפיתוח ייצור‬
‫הסתובב סיבובי סרק עוד באמצע המאה‬ ‫הסוכר ב״עולם החדש״ היו אנוסים מס­‬
‫הפועל‪.‬‬ ‫פרד ופורטוגל שהיגרו לארצות שמעבר‬
‫בשנים הראשונות של השלטון‬ ‫הקודמת‪.‬‬ ‫לים(‪ .‬מחירו של הסוכר ירד וגם במחיר‬
‫הבריטי נעשו על‪-‬ידי תחנת הנסיונות‬ ‫המוזל קשה היה לבעלי המטעים בארץ‬
‫של ההנהלה הציונית בדיקות של‬ ‫נסיונות חדשים‬ ‫למוכרו‪ .‬בזמן הראשון של השלטון‬
‫תכולת הסוכר בקנים שגודלו בכפר סו‪-‬‬ ‫התורכי בארץ‪ ,‬ניסו להטיל על תושבי‬
‫מיל )שהיה בשטח שבין רחוב אבן גבי‪-‬‬ ‫עוד במחצית המאה הקודמת היה‬ ‫הערים מכסות‪-‬קניה של חובה‪ ,‬כדי‬
‫רול ווייצמן ובין רחובות ארלוזורוב‬ ‫סוכר מצרך יקר‪ ,‬אולם פני הדברים‬ ‫לעודד את הגידול‪ :‬על כל משפחה לק­‬
‫וז׳בוטינסקי של תל‪-‬אביב כיום(‪ .‬סיכו­‬ ‫השתנו בסופה של אותה מאה וברא­‬ ‫נות כמות קבועה של סובר בשנה‪ ,‬בין‬
‫מים על גידול זה המסווגים כסודיים‬ ‫שיתה של המאה העשרים וחידוש קנה‬ ‫שהיא זקוקה לו ובין שאיננה זקוקה לו‪.‬‬
‫הסוכר בארץ לא היה כדאי‪ .‬אנטון‬ ‫אולם גם אמצעי כפיה זה לא הועיל‬
‫ביותר גנוזים בארכיון הציוני‪.‬‬ ‫קסאר‪ ,‬בעל חלק מאדמות פתח‪-‬תקוה‪,‬‬ ‫וייצור הסוכר בארץ פסק והקנה נהיה‬
‫כמחצית הסוכר המיוצר בעולם עוד‬ ‫ניסה אמנם להקים חוה על גדות הירקון‬ ‫לגידול שולי‪ ,‬המיועד לילדים וללקקנים‬
‫מופק ממיץ הקנים‪ .‬בדרך כלל מגדלים‬ ‫ולגדל בה קנה‪-‬סוכר וכותנה וכשלא‬ ‫מבין המבוגרים‪ .‬שרידי טוואחין‪-‬א‪-‬‬
‫את הקנים בארצות טרופיות או סוב‪-‬‬ ‫הצליח )או אולי אפילו לא התחיל בגי­‬ ‫סוכר )טחנות הסוכר( העתיקות פזורים‬
‫טרופיות ואילו באירופה וכעת גם אצל­‬ ‫דול( מכר חלק מאדמותיו למייסדי המו­‬ ‫לאורו בקעת הירדן ובקעת צוער ואולי‬
‫שבה‪ .‬ראשוני ההתיישבות החקלאית‬ ‫גם בנוה של עין‪-‬גדי ובבקעת עבדון‪.‬‬
‫נו‪ ,‬מפיקים אותו מסלק‪-‬סוכר‪.‬‬ ‫העברית חשבו על גידול הקנה וייצור‬ ‫בית מבשל הסוכר הגדול שבכפר ג׳ל‪-‬‬
‫גם בתקופות השיא של גידול הסוכר‬ ‫סוכר ממנו ואף נעשו אי‪-‬אלו נסיונות‪.‬‬ ‫ג׳וליה‪ ,‬מצפון לראש העין‪ ,‬הבנוי בסגנון‬
‫בארץ מקנים ‪ -‬בימי‪-‬הביניים ‪ -‬ספק‬ ‫האגרונום אהרון אהרונסון‪ ,‬מגלה אם‪-‬‬ ‫גוטי‪ ,‬השתמר במלואו עד היום בזכות‬
‫אם ייצור הסוכר עלה על אלף טונות‪.‬‬ ‫החיטה‪ ,‬הציע לגדל בארץ קנה‪-‬סוכר‬ ‫הפיכתו למקום קדוש‪ .‬אלו הם העדים‬
‫הקיץ ייצרו בארץ שלושים ‪r‬ששה אלף‬ ‫וסלק‪-‬סוכר גם יחד באשר שניהם גידו­‬
‫לים עונתיים‪ ,‬ואיסופם בתקופות שונות‬
‫טונות של סוכר!‬

‫ספרי שר׳ת )שאלות ותשובות( נתפרסמו במשך מאות שנים על־ידי רבנים שונים ובהם‬

‫תשובות לשאלות שנשאלו בענייני הלכה‪ .‬רוב השאלות היו אמנם הלכות דתיות‪ ,‬אולם היו גם‬
‫שאלות על יחסים שבין אדם לחברו ובין אדם לציבור‪ ,‬בענייני מסחר והנהגה‪ ,‬נושאים המהווים‬
‫מקור חשוב לחיי היהודים ותולדותיהם במשך יותר מאלף שנים‪ .‬ישאיהו פינטו היה רב בדמשק‬
‫בראשית המאה ה־‪ .17‬את השאלות והתשובות שנשאל פירסם בספר ״שר׳ת נבחר מכסף״‪ .‬שאלה‬
‫אחת— משנת ‪ - !625‬קשורה באשה עגונה‪ ,‬שכדי להתירה לנשואין חייבים לקבל עדויות על‬
‫מות הבעל‪ .‬תוך כדי הצגת העדויות אנו למדים על רופא יהודי בשם אליה הכהן‪ ,‬הסובב בכפרים‬

‫בעמק החולה‪ ,‬על רצען העושה בין אוהלי הבדואים‪ ,‬על מרד ושודדים ורוצחים ומספרי‬
‫המעשיות‪.‬‬

‫חהו נוסח השאלה שנשאל הרב פינגוו‪:‬‬

‫בו אותם הליססים שפגעו בך ולקחו‬ ‫‪ t h‬גד אחד ספד ישב בחנות ואמר אספר‬ ‫נשאלתי על אשת אליה הכהן התפא‬
‫מלבושו ח׳ גרוש ופסדוהו‪ .‬והכיר אליה‬ ‫לכם המאורע‪ :‬היינו באים בדרך אני וחברי‬ ‫ואלו הן העדויות‪.‬‬
‫אחד מהם שהיה מכפר איבדת‪ ,‬קרובה‬ ‫ופגענו בשד ליססים מזדידם ואמרתי‬
‫לעירנו‪ ,‬ואמר לו‪ :‬אחלה פניך שתעשה עמי‬ ‫לחברי‪ :‬ניפרד איש מרעהו למען לא יוכלו‬ ‫פעם אחת בא ‪ n w‬מתושני הכפרים‬
‫להזיקנו‪ .‬ונפרדתי מחברי והלכתי בדרך‬ ‫ואמר שבבואו מעיד פמיאס )היא בדאס‬
‫חסד ותצילד‪.‬‬ ‫ל‪ T‬מקורות הירדן( ‪ -‬כשהיתה מלחמה‬
‫למעלה והייתי מרים קול ומנגן ואומר ׳אל‬ ‫בין השד של עירנו)דמשק( ושר הערבים‬
‫ואמר הליססים לחבריו‪ :‬מה עשיתם‬ ‫תאמן באדם׳ והליססים מהלכים למסה‪.‬‬ ‫וניצחוהו— עשה מלאכת הרצעגות באו­‬
‫לפסוד את זה שמכירדז היום או מחר‬ ‫ואמר אחד לחברו‪ :‬נלך ונהרגהו‪ .‬אמד לו‬ ‫הלי הערבים השובנים קרוב לדרך פמיאס‪,‬‬
‫יתפסד על ידי המושל‪ .‬כיוון ששמע חברו‬ ‫וראה אחד הערבים שהביא כלי אומנות‬
‫כך‪ ,‬הכה בסייף מאחורי ראשו של אליה‬ ‫חברו‪ :‬מה בצע כי נהרגהו‪ ,‬זה איש עני ומה‬ ‫של רופא‪ ,‬ושאלו‪ :‬מדין לך זה ז ואמר לו‪:‬‬
‫ורצץ גולגלתו ואחר־כך סחבו הגוף והשלי­‬ ‫דקח ממנוז‬ ‫יהודי אחד בא מדרך פמיאס לצפת וגוי‬
‫כוהו באגם בין העשבים‪ .‬כל זה סיפר לי‬
‫הגדול של קדש‪ .‬הנה תדעו מזה שיש‬ ‫אחר־כך הלכו הליססים ונכנסו לכפר‬ ‫אחד עמו‪ ,‬חמד‪ ,‬והרגנוהו ולקחנו זה ממנו‪.‬‬
‫היכרות לרעה‪ ,‬שאילו לא היה מכיר אליה‬ ‫קדש והגדול של קדש )השיך( מאכסן‬ ‫בפד העיד אברהם נעמיאש‪ ,‬איך שמע‬
‫מגד אחד מסיח לפי חומו בלשון ערבי‬
‫שום אחד מהם‪ ,‬לא היו הורגים אותו‪.‬‬ ‫אותם בשביל שלא חיקו בעידו‪.‬‬
‫אחר ימים רבים בא הגדול של קדש‬ ‫שאמר‪ :‬אד מסכן אליה הרופא‪ ,‬כמה היה‬
‫יורנו מורנו ורבנו אם אשת אליה מותרת‬ ‫סובו ה׳ יהרוג הורגו‪ ,‬הוא עוואד הבדואי‪,‬‬
‫להינשא בעדויות אלו‪.‬‬ ‫לכאן וראה אותי בשוק ואמר לי‪ :‬כשהיית‬ ‫שותף האמיד בג׳אמוס )חיית המרעה של‬
‫בא בדרך פלוד‪ ,‬מה היית אומר בניגוןז‬
‫)תשובת הרב‪ :‬מותרת(‬ ‫ביצות החולה(‪.‬‬
‫ואמרתי לו‪ .‬אמר‪ :‬דע שיש היכרות לסובה‬
‫ויש היכרות לדעה‪ .‬שלאליה היהודי הרופא‬ ‫בפדנו באו ב׳ עד עדים כשרים והעידו‬
‫היה היכרות לרעה‪ .‬שכשבא מפמיאס פגעו‬

‫‪21‬‬