Page 22 - etmol010_currupted

‫‪tiUTTiltitid‬‬
‫רבבות צליינים רוסים עניים היד עולים לרגל לארץ במאה‬
‫הקודמת • רגש דתי שנוצל גם מבחינה מדינית‬
‫מאת יעקב שביט‬

‫געגועים דתיים‬ ‫גלסק או לחופי האוקיינוס הלבן‪ ,‬כדי‬ ‫״כמעט שעתיים טיפסנו‪ .‬טבע הסל'‬
‫אבל רגש זה בא על ביטויו רק החל‬ ‫להטיל בהם את נכדיהם‪ .‬כאשר הם‬ ‫עים השתנה‪ ,‬האוויר נעשה קודר יותר‬
‫במאה התשע‪-‬עשרה‪ ,‬לורנס אוליפנט‪,‬‬ ‫עוברים לידינו הם מברכים אותנו לש­‬ ‫והגוון ירוק יותר‪ .‬ים־המלח והאזורים‬
‫ששיגר מארץ־ישראל כתבות לעיתון‬ ‫לום‪ .‬ברכתם המגושמת נראית גלויית־‬ ‫המקוללים שמסביב לו נעלמו מתתתינו‬
‫בניו‪-‬יורק‪ ,‬הסביר לקוראיו באוגוסט‬
‫‪ , 1885‬כי הרעיון לספח את ארץ־ישראל‬ ‫לב ואמיתית״‪,‬‬ ‫כאילו נחבאו במעמקים התהומיים‪.‬‬
‫לאימפריה הצארית נטוע עמוק בלב‬ ‫כך תיאר הסופר הצרפתי פייר לוטי‬ ‫לאורך הדרך ממשיכה תהלוכת הנוד­‬
‫הרוסים‪ .‬״לאמיתו של־דבר ממלאה‬ ‫את פגישתו עם עולי‪-‬הרגל הפראבוסלא‪-‬‬ ‫דים‪ .‬עתה אלה איכרים קפריסאים העו ­‬
‫עיר־הקודש תפקיד הרבה יותר גדול‬ ‫ביים מרוסיה בשעת מסעו בארץ־‬ ‫לים לרגל‪ ,‬בדרכם אל הירדן‪ .‬אנשים‪,‬‬
‫בכנסייה היוונית מאשר בכנסייה הלטי ­‬ ‫ישראל בשנת ‪ . 1894‬ואכן רובם ככולם‬ ‫נשים וטף רכובים על פרדות וחמורים‪.‬‬
‫נית ומעייניהם של היוונים האורתודוכ­‬ ‫של הנוסעים ממערב אירופה ומ‪-‬‬ ‫מאחוריהם זקנים בהירי שיער או אדמ­‬
‫סים נתונים למקדשיה של ירושלים‬ ‫ארצות־הברית שנפגשו עם התופעה‬ ‫דמים בכובעי פרווה! רוסים‪ ,‬מאות רו­‬
‫בעוצמה ובדבקות שאין למצוא כמותן‬ ‫המיוחדת במינה הזאת של עליה לרגל‬ ‫סים‪ ,‬רובם זקנים מאד‪ ,‬הולכים ברגל!‬
‫אצל נוצרים בני העדות האחרות‪ ,‬כמעט‬ ‫לארץ־ישראל מרוסיה הצארית במאה‬ ‫מוז׳יקים )איכרים רוסים( לבני״שיער‬
‫אין לך כפר ברוסיה שלא תמצא בו‬ ‫ה־‪ 19‬עמדו מולה נפעמים‪ .‬הם‪ ,‬כמובן‪,‬‬ ‫ונשים זקנות ממושקפות‪ ,‬עייפים וחסרי‬
‫בקבוק־מים מן הירדן‪ ,‬רגשות• דתיים‬ ‫חשו רגש של חמלה כלפי ההמון העני‬ ‫כוח‪ .‬עוניים מגן עליהם מפני הבדואים‬
‫עזים אלו מכוונים היטב על־ידי הכנ ­‬ ‫הצועד רגלי בשבילי הארץ‪ ,‬אך לא‬ ‫השודדים‪ ,‬והם מתקדמים בלי פחד‪,‬‬
‫סייה‪ ,‬הזהה ברוסיה עם הממשלה‪ ...‬אין‬ ‫נטעה אם נאמר‪ ,‬כי היה בהם גם רגש‬ ‫נשענים על מקלותיהם‪ .‬כולם נושאים‬
‫עולה־רגל רוסי המבקר בירושלים‬ ‫של הערצה‪ ,‬שכן הצליינים הרוסיים‬ ‫על כתפיהם נאדות או בקבוקים ריקים‪,‬‬
‫שאינו חדור־חקווה כי עוד יזכה בחייו‬ ‫נתנו ביטוי לרגש דחי עמוק ושאיפה‬ ‫שימלאו אותם בדבקות במי הנהר‪ .‬סבים‬
‫וסבתות יביאו מעט מים קדושים לארכנ‪-‬‬
‫עמוקה לארץ־ישראל‪.‬‬

‫‪22‬‬