Page 155 - חיי יוסף
P. 155

‫חיי יוסף‬

‫לא נתגלה המקור הארמי‪ ,‬ומכל מקום ברור שהנוסח היווני שבידינו איננו תרגום גרידא מארמית‪ ,‬אלא‬
                                                                   ‫חיבור ספרותי יווני מן המדרגה הראשונה‪4.‬‬

                                                                           ‫נושא החיבור ומגמותיו‬

‫הספר מוקדש למלחמת היהודים ברומאים‪" ,‬המרד הגדול" שפרץ בירושלים בשנת ‪ 66‬לסה"נ‪ ,‬הגיע‬
‫ל ִקצו המהותי בקיץ ‪ 70‬עם חורבן בית המקדש וירושלים‪ ,‬והסתיים כעבור עוד שלוש־ארבע שנים לאחר‬
‫שהשתלטו הרומאים על מבצרים אחדים‪ .‬האחרון בהם היה מצדה ותיאור המלחמה לכיבושה תופס‬
‫חלק ניכר של הספר השביעי (האחרון) של מלחמת היהודים‪ .‬ואולם אין הספר נפתח במאורעות של‬
‫שנת ‪ 66‬לסה"נ‪ ,‬אלא מאתיים שנים לפניהם‪ ,‬בימי אנטיוכוס אפיפאנס‪ :‬הפתיחה הארוכה של מלחמת‬
‫היהודים (עד אמצע הספר השני) יוחדה למרד החשמונאים‪ ,‬לבניית המדינה בראשות בית חשמונאי‪,‬‬
‫לכיבושה בידי רומא‪ ,‬לשנות השלטון הרומי העקיף על ידי הורקנוס השני והורדוס ולימי השלטון הרומי‬
‫הישיר באמצעות נציבים‪ .‬על רקע כל אלה מצטייר המרד הגדול‪ ,‬שעיקר הספר מוקדש לו‪ ,‬כחוליה‬
‫בשרשרת ארוכה של מאורעות‪ .‬הפרשנות הגלויה המתבטאת בהכנסת המרד להקשר רחב זה‪ ,‬הנפתח‬
‫במרדנות יהודית ובסכסוכים פנימיים כבר בימי אנטיוכוס אפיפאנס‪ ,‬היא שהמרד הגדול היה הסוף‬
‫הטבעי לניסיונות של האימפריות להסתדר עם היהודים תוך כיבוד דתם ומקדשם‪ .‬סכלות היהודים‬
‫התבטאה בחוסר יכולתם להימנע מסכסוכים פנימיים ובסירובם לקבל לפי הצורך את מרותן של מלכויות‬
‫אחרות החזקות מהן‪ ,‬ורשעותם התבטאה בעבריינות ובאכזריות שלהם הן בין אדם לחברו‪ ,‬הן בין אדם‬
‫למקום‪ .‬כך‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬יוספוס מרחיב על פעולות הטרור של יהודים כנגד יהודים‪ ,‬על האכזריות של‬
‫המורדים אלה כלפי אלה וכלפי האוכלוסייה היהודית; ומהצד האחר הוא מרחיב על כך שהמלחמה‬
‫הביאה אותם גם לידי חילול הקודש‪ .‬מכאן ברור שגם האל היהודי נטש אותם‪ .‬אם הטענה שמרדנות‬
‫וסכסוכים פנימיים אפיינו את היהודים מאז ומתמיד מקיפה את הספר במעין סוגריים‪ ,‬מימי אנטיוכוס‬
‫אפיפאנס ועד למחרת נפילתה של מצדה‪ 5,‬הרי המסר שהאל נטש את עמו‪ ,‬את היהודים‪ְ ,‬מ ַפ ֶס ֶקת את‬

                                                                               ‫סיפור המרד בכל שלוש זירותיו‪:‬‬
‫•	 בצפון‪ :‬כיבוש צפון הארץ בידי הרומאים בקיץ ‪ 67‬מסתיים עם לכידת גמלא‪ ,‬וזאת מתאפשרת‬
‫משום שהרוחות של סערה "אלוהית" סייעו ל ִחצי הרומאים ובלמו והסיטו ה ִצדה את אלה של‬

                                                                  ‫היהודים (מלחמת היהודים ד‪.)76 ,‬‬
‫•	 במרכז‪ :‬כיבוש המקדש ושרפתו התאפשרו – למרות רצונו של המצביא הרומי טיטוס‪ ,‬שלדברי‬
‫יוספוס התנגד לשרפת המקדש – בשל איזה דחף "אלוהי" (ו‪ ,)252 ,‬שגרם לחייל רומי להטיל‬

                             ‫פנימה חתיכת עץ בוערת אשר הביאה מיד להתלקחות אש גדולה‪.‬‬
‫•	 בדרום‪ :‬כיבוש מצדה‪ ,‬המסיים את המלחמה ביהודה‪ ,‬התאפשר כאשר הרוח שינתה פתאום‬
‫כיוון‪" ,‬כאילו מתוך השגחה אלוהית"‪ ,‬ושרפה את חומת היהודים (מלחמת היהודים ז‪.)318 ,‬‬
‫הפעם‪ ,‬כדי שלא יישאר שום ספק בזהותו של המוציא רוח מאוצרותיו‪ ,‬יוספוס גם שם בפיו‬

                             ‫של אלעזר בן יאיר‪ ,‬מנהיג המורדים‪ ,‬מילים המפרשות את הדברים‪:‬‬
‫ברור הוא‪ ,‬שעל־ידי האל עצמו נשללה מאתנו התקווה לישועה‪ .‬הרי לא אוטומטית קרה‬

‫מספר על ריב אחים (‪ )στάσιϛ‬בין גדולי היהודים בימי‬        ‫וראו במיוחד‪ :‬מ' שטרן‪ ,‬בתוך‪ :‬יהודה ורומא‪ ,‬עמ' ‪;99‑94‬‬         ‫	‪4‬‬
‫אנטיוכוס אפיפאנס (מלחמת היהודים א‪ ,)33 ,‬והקטע‬           ‫‪G. Mader, Josephus and the Politics of Historiography:‬‬      ‫	‪5‬‬
‫האחרון של הספר מוקדש לאלימות שעוררו מורדים‬              ‫‪Apologetic and Impression Management in the Bellum‬‬

         ‫יהודים בקי ֵרני (מלחמת היהודים ז‪ 437 ,‬ואילך)‪.‬‬                                       ‫‪Judaicum, Leiden 2000‬‬
                                                        ‫המשפט הראשון של הנרטיב ההיסטורי (לאחר ההקדמה)‬

                                                                                                                        ‫‪146‬‬
   150   151   152   153   154   155   156   157   158   159   160