Page 159 - חיי יוסף

‫חיי יוסף‬

‫ברור שמי שמתעניין ויודע כל כך הרבה פרטים על ערים סוריות‪ ,‬המדבר על פרובינקיה סוריה‬
‫כ"הפרובינקיה" בה"א הידיעה‪ ,‬המתלונן על היהודים שפרצו את גבולותיהם הטבעיים ומציין בסיפוק את‬
‫הצרתם‪ ,‬שפירושה "שחרור" הסורים מעול היהודים‪ ,‬אינו יוספוס היהודי אלא ניקולאוס איש דמשק‪15.‬‬

‫ומכאן לניגוד הרועש שבין הדברים האמורים לבין הסעיפים הבאים (‪:)78‑77‬‬

‫לאסון זה שפקד את ירושלים היו אחראים הורקנוס ואריסטובולוס בחלקם זה על זה‪ 16.‬הרי‬
‫הפסדנו את החירות‪ ,‬והפכנו לנתיני הרומאים‪ ,‬ונאלצנו להחזיר לסורים את הארץ שרכשנו בנשקנו‬
‫בלוקחנו אותה מן הסורים‪ ,‬ומלבד כל אלה גבו הרומאים מאתנו יותר מעשרת אלפים ככר בזמן‬
‫קצר‪ ,‬והמלוכה – שבעבר ִנתנה לבני משפחת הכוהנים הגדולים – הפכה להיות משרתם של‬

‫הדיוטות‪ .‬על כל הדברים האלה נדבר במקומם‪.‬‬

‫כאן מדבר בבירור יוספוס היהודי‪ ,‬מחבר הספר‪ ,‬המעיר את הערותיו על מה שאירע לאחר שתיעד אותו‬
‫באמצעות מובאה ממקור בעל השקפה אחרת לגמרי‪ 17.‬מקרה זה היה שקוף למדי‪ ,‬אך יש מקרים קשים‬

‫יותר‪.‬‬
‫העובדה שיוספוס בנה את הרצאתו על־ידי צירוף קטעים שליקט ממקורות שונים הטילה עליו את‬
‫החובה להחליט היכן לשבץ כל קטע וקטע‪ .‬ככלל יש להניח שצדק‪ ,‬אך לעתים נראה שטעה‪ .‬נצביע על‬

‫שתי בעיות שכיחות‪:‬‬
‫• בעיית ההומונימים (בעלי שמות זהים)‪ :‬כשבקטע מסוים מסופר על "אנטיוכוס" או "תלמי"‬
‫או "יוחנן" וכדומה‪ ,‬וידועות כמה דמויות היסטוריות בעלות אותו שם (ואף באותו תפקיד)‬
‫אך מחבר הקטע לא ִמספר את הדמות (כגון "תלמי הרביעי") ולא צירף לה כינוי ליווי (כגון‬
‫"אנטיוכוס אפיפאנס") אלא סמך על ההקשר כדי לזהותה‪ ,‬אזי היה על יוספוס להחליט באיזו‬
‫דמות מדובר‪ .‬מלאכה זו עלולה להיות קשה‪ ,‬וגם אם בדרך כלל צדק יוספוס‪ ,‬לעתים נראה‬
‫לנו‪ – ‬במקרים מסוימים על פי חומר חדש שלא היה ידוע ליוספוס – שעלינו לדחות את‬
‫הכרעותיו‪ .‬לדוגמה‪ 18,‬בסוף קדמוניות היהודים יא יוספוס מספר שבתו של סנבלט פחת שומרון‬
‫נישאה לאחד מבניו של הכוהן הגדול היהודי ועקב כך גורש הלה מירושלים‪ ,‬ועל מגעיו של‬
‫סנבלט זה עם אלכסנדר מוקדון‪ .‬והנה גם נחמיה מספר על נישואים אלה ועל גירוש הכוהן‬
‫מירושלים (נחמיה יג כח)‪ .‬פפירוסים שנתגלו בֶיב (במצרים) בראשית המאה העשרים מאפשרים‬
‫לנו לקבוע את זמנו של נחמיה לאמצע המאה החמישית לפסה"נ – מאה שנים לפני אלכסנדר‬
‫מוקדון‪ .‬גילוים של פפירוסי יב גרם לחוקרים להסיק שיוספוס טעה‪ ,‬וגילוי אחר‪ ,‬בשנות השישים‬
‫של המאה העשרים‪ ,‬הסביר כיצד נפלה הטעות‪ :‬פפירוסים שנתגלו במערה מצפון ליריחו הראו‬
‫שהשם סנבלט עבר בירושה במשפחת השליטים בשומרון‪ ,‬ולכן סביר שגם בימי אלכסנדר עמד‬
‫סנבלט בראש המשפחה‪ .‬נראה אפוא שהיה ליוספוס מקור שסיפר על נישואי בת סנבלט‪ ,‬ומקור‬

‫יהודה החשמונאית בעולם ההלניסטי‪ ,‬ירושלים תשנ"ה‪,‬‬ ‫‪ 15‬ההנחה שיוספוס נסמך כאן על ניקולאוס נשענת גם על‬

‫עמ' ‪.204‬‬ ‫העובדה שיוספוס הזכיר אותו פעמיים בסעיפים קודמים‬

‫‪ 17‬במקרים כאלה נשאלת השאלה‪ ,‬אם יוספוס לא שינה את‬ ‫(קדמוניות היהודים יד‪ ,)68 ,9 ,‬כך שברור שספרו היה‬

‫הטון של דברי ניקולאוס משום שלא שם לב אליו‪ ,‬או‬ ‫מונח על שולחנו של יוספוס‪.‬‬

‫שמא משום שהתעצל‪ ,‬או שמא מתוך יראת כבוד למילה‬ ‫‪ 16‬בעמודים הקודמים הסביר יוספוס את כניסת פומפיוס‬

‫הכתובה של ניקולאוס; האם סמך על קוראיו שיבינו‪,‬‬ ‫ליהודה על רקע ריבם‪/‬מלחמתם של שני בניהם של‬

‫שהעמדה המתבטאת כאן איננה עמדתו?‬ ‫אלכסנדר ינאי והמלכה שלומציון‪ .‬לפרשה זו ולהסתייגות‬

‫‪ 18‬על דוגמה זו ראו מאמרי בספר השומרונים (בעריכת‬ ‫מהערכת יוספוס כאן מתוך ההנחה שרומא הייתה‬

‫א' שטרן וח' אשל)‪ ,‬ירושלים תשס"ב‪ ,‬עמ' ‪.128–107‬‬ ‫כובשת את יהודה גם בלי ריב האחים‪ ,‬ראו‪ :‬מ' שטרן‪,‬‬

‫‪150‬‬