Page 150 - חיי יוסף

‫חיי יוסף • ‪430-429‬‬

‫גם מצד הקיסרים נשאר (מצבי) כפי שהיה‪ .‬שהרי טיטוס‪ ,‬שקיבל את השלטון‬
‫לאחר מות אספסיאנוס‪ ,‬שמר כפי שהיה את הכבוד (שגילה) אביו ְּכ ַל ַּפי‪ ,‬ואף על פי‬
‫שהוגשו עלי תלונות תדיר הוא לא האמין להן‪ )429( .‬וכאשר ירש דומיטיאנוס את‬
‫טיטוס‪ ,‬הוא אף הגדיל את ביטויי הכבוד כלפי; הרי העניש את היהודים אשר הגישו‬
‫תלונות נגדי‪ ,‬וגם ציווה להעניש עבד סריס – המורה של בני – לאחר שהגיש תלונה‬
‫נגדי‪ 454.‬הוא גם נתן לי פטור ממסים על האדמה שלי ביהודה‪ ,‬דבר שהוא כבוד רב‬

‫למי שמקבלו‪ .‬גם אשת הקיסר‪ ,‬דו ֶמטיה‪ ,‬התמידה להיטיב עמי רבות‪455.‬‬
‫(‪ )430‬כאלה הם אפוא הדברים שעשיתי לכל אורך חיי‪ 456.‬ישפטו נא אחרים על‬
‫פיהם‪ ,‬איך שלא ייראה להם‪ ,‬את אופיי‪ 457.‬ואילו ב ִתתי לך‪ ,‬א ּפאפרודיטוס הנכבד‬
‫מכל אדם‪ 458,‬את הרישום המלא (הזה) של הקדמוניות‪ 459,‬הנני מסיים כאן‪ ,‬לעת‬

‫עתה‪ ,‬את החיבור‪460.‬‬

‫היהודים ראו פתיחת המבוא (ועל קדמוניות‬ ‫לעיל‪ ,‬סע' ‪( 5‬וראו להלן‪ ,‬נספח ג‪ ,‬הערה ‪.)11‬‬
‫[היהודים] ככותרת הספר – שם‪ ,‬הערה ‪.)5‬‬ ‫אשר למשתמע מן השם "יוסטוס"‪ ,‬ראו הערה ‪22‬‬

‫‪ 460‬לניסוח דומה ראו‪ :‬קדמוניות היהודים ח‪245 ,‬‬ ‫למבוא‪.‬‬
‫– יוספוס מודיע ש"לעת עתה" כתב מספיק על‬ ‫‪ 454‬לא ברור מדוע הבחין כאן יוספוס בין היהודים‬
‫ירבעם‪ ,‬מה שמשאיר פתח להוספת דברים בשלב‬ ‫שהאשימו אותו והקיסר הענישם‪ ,‬מכאן‪ ,‬לבין‬
‫מאוחר יותר‪ .‬לפיכך אפשר שיוספוס מתכוון‬ ‫העבד (הּפדגוגוס של בנו) שהאשים את יוספוס‬
‫להשאיר כאן פתח להוספת דברים על התקופה‬ ‫והקיסר ציווה שייענש‪ ,‬מכאן‪ .‬האם יש כאן "לא‬
‫ועל הנושאים הנדונים כבר בספר זה‪ .‬אולם כפי‬ ‫זו אף זו"‪ ,‬כלומר יוספוס מדגיש שהקיסר העניש‬
‫שמעיר מייסון על אתר כאן‪ ,‬הדברים של יוספוס‪,‬‬ ‫למענו לא רק יהודים אלא גם נכרים מכובדים?‬
‫בהווה‪ ,‬על כך שהוא "מסיים" (‪ )καταπαύω‬את‬ ‫על כבודם הרב של מלומדים יוונים ברומא ראו‬
‫קדמוניות‪ ,‬עונים על הבטחתו בסוף קדמוניות‬ ‫לדוגמה‪ :‬קדמוניות היהודים כ‪( 184–183 ,‬על‬
‫היהודים (כ‪ )267–266 ,‬ש"יסיים" (‪,)καταπαύσω‬‬ ‫פאלאס וברולוס); וכן על אפאפרודיטוס – הערה‬
‫בעתיד‪ ,‬את "קדמוניות" על ידי הוספת דברים על‬ ‫‪ 4‬למבוא‪ .‬או שמא הכוונה להפך‪ ,‬שהיהודים היו‬
‫חייו – כלומר את חיי יוסף‪ .‬ושם גם מבטיח יוספוס‬ ‫נכבדים (אזרחים?) ונדונו בידי הקיסר‪ ,‬ואילו כלפי‬
‫להשלים את הסיפור "עד ההווה"‪ .‬ככל שיוספוס‬ ‫העבד הרשה הקיסר לאדונו – יוספוס – לעשות בו‬
‫מתכוון כאן לזיקה זו בין הטקסטים‪ ,‬כך יסתבר‬
‫לתרגם כאן כמו שתרגם מייסון‪ ,‬שיוספוס מציין‬ ‫כרצונו (השוו סע' ‪?)410‬‬
‫שהשלים את הסיפור של "קדמוניות" "עד עתה"‬ ‫‪ 455‬כמו אשתו של ֵנרון בזמנו‪ ,‬לפי סע' ‪ .16‬איננו יודעים‬
‫– ואינו רומז על אפשרות שיחזור ויוסיף דברים‪.‬‬ ‫דבר על מעשים אלה של דומיטיאנוס ואשתו‪ .‬על‬
‫וראו עוד‪ :‬פיטרסון‪ ,‬פרויקטים‪ ,‬עמ' ‪.262–259‬‬ ‫דומיטיאנוס והיהודים ראו‪ :‬שטרן‪ ,‬מחברים‪ ,‬ב‪ ,‬עמ'‬
‫בשנים שלאחר סיום קדמוניות היהודים יוספוס‬
‫עסק בחיבור "נגד אפיון" (המזכיר את קדמוניות‬ ‫‪ ;131–128‬ג'ונס‪ ,‬דומיטיאנוס‪ ,‬עמ' ‪.119–117‬‬
‫– סע' ‪ ,)54 ,1‬ואולי גם החל בהכנת ספר על מנהגי‬ ‫‪ 4 56‬מכאן כותרת הספר; ראו הערה ‪ 2‬למבוא‪.‬‬
‫היהודים; ראו פיטרסון‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,265–263‬וכן‪D. :‬‬
‫‪ 457‬על "אופי" ועל חשיבות ההגנה עליו ראו הערות ‪40‬‬
‫‪A. Altshuler, JQR, 69 (1978/79), pp. 226–232‬‬ ‫ו־‪ 42‬למבוא‪.‬‬

‫‪ 4 58‬על פטרונו זה של יוספוס ראו הערה ‪ 4‬למבוא‪.‬‬
‫‪ 459‬על כך שספרנו הוא נספח לחיבור הארוך קדמוניות‬

‫‪141‬‬