Page 185 - רב סעדיה גאון בלאו יהלום
P. 185

‫תרגום  |  ‪183‬‬

                                       ‫	 שבו ברא‪ ,‬כאלף‪ 18‬שנים או כמאה שנים‪,‬‬
                             ‫‪ 	5‬או יותר מזה‪ ,‬הרי יכול השואל לומר "מפני מה לא‬
                  ‫	 הקדים את בריאתו לפני אותו הזמן גם כן?" ומכיון שהשאלה‬
                              ‫	 עומדת בכל הזמנים שתיתכן בהם בריאת העולם‪,‬‬
              ‫	 ואין זמן מן הזמנים‪ ,‬שבו תיתכן בריאת העולם‪ ,‬בלי שאפשר יהיה‬
      ‫	 לומר "ומפני מה לא הקדימה לזמן ההוא"‪ ,‬מוכרחה השאלה הזאת ליפול‪,‬‬
                  ‫‪ 	10‬כי כל מעין זה נופל‪ 19.‬ואם זה כך‪ ,‬הרי שאלת האנשים נופלת‬
                            ‫	 מבחינה זו‪ ,‬ולא מהבחינה שהזכיר הוא‪ .‬וכבר השיב‬

                                          ‫	 אחד החכמים תשובה אחרת בדבר זה‪,‬‬
                    ‫	 והיינו‪ :‬השם יתעלה ברא את העולם בזמן שחייבה החוכמה‬
               ‫	 את הבריאה בו‪ ,‬ומשום כך לא הקדימה ולא איחרה לזמן ההוא‪20.‬‬

                                      ‫‪ 	15‬ולא איחרו‪ .‬וממה שנמצא אצלו בפירוש‬
                    ‫	 הפרשה הזאת‪ ,‬אומרו‪" :‬אם נרצה לדמות שהדברים המציאו‬
                     ‫	 את עצמם‪ ,‬לא יימלט הדבר‪ ,‬לדעתנו‪ ,‬שהם עשו את עצמם‬

                                                                        ‫פ ‪ 1‬ד ע"ב‬             ‫	‬
                         ‫לפני הימצאם או אחר כך‪ .‬אם נדמה שבראו את עצמם‬                         ‫	‬
                                                                                              ‫	‬
                             ‫לפני שהיו‪ ,‬הרי אין הנעדר בורא דבר‪ .‬ואם נחשוב‬                     ‫	‬
                                         ‫שהם עשו את עצמם לאחר שכבר היו‪,‬‬
                                                                                             ‫	‪5‬‬
‫מאחר שכבר היו במציאות‪ ,‬הרי היה מיותר שימציאו את עצמם; על כן בהכרח‬
                                                       ‫אנו יודעים שזולתם‬

                                                 ‫המציאם"‪ 21.‬אמר מבשר‪ :‬טעה‬

                                                                ‫מילה במילה‪ :‬מה שאומדנו אלף‪.‬‬  ‫‪1	 8‬‬
‫ההנחה שחוסר השינוי ביכולותיו וברצונותיו של הבורא מחייב שהעולם קדמון נזכרת במורה נבוכים‪,‬‬      ‫‪1	 9‬‬
‫החלק השני‪ ,‬פרק יג‪ ,‬עמ' ‪ ,300‬פרק יח‪ ,‬עמ' ‪ .317-314‬רב סעדיה מתייחס גם לבני דורו הדוגלים‬        ‫‪	20‬‬

                                          ‫בקדמות העולם‪ .‬ראה‪ :‬ספר יצירה‪ ,‬הקדמה‪ ,‬עמ' יט–כא‪.‬‬    ‫‪2	 1‬‬
‫תפיסה דומה של יכולת הבורא לברוא את העולם בכל נקודת זמן חוזרת באמונות ודעות‪ ,‬המאמר‬
‫השני‪ ,‬פרק יג‪ ,‬עמ' קיד‪ .‬הדבר אינו דוחה את תשובת סעדיה ממש‪ ,‬אלא מציע פתרון‪ ,‬שנראה לו‬
‫יותר‪ ,‬ואף מוסיף פתרון שלישי‪ .‬זה המקרה היחיד שמבשר אינו טוען שסעדיה טעה‪ ,‬אלא מציע‬
‫פתרונות חלופיים‪ .‬ומה שכותב צוקר שאין לסלק את טענת המינים בתשובה זו אינו מן העניין‪,‬‬

              ‫שהרי מבשר אינו עוסק ישירות בשאלת המינים‪ ,‬אלא בתשובתו של סעדיה עליהם‪.‬‬
‫סעדיה חוזר על הוכחה זו באמונות ודעות‪ ,‬המאמר הראשון‪ ,‬פרק ב‪ ,‬עמ' מא‪ .‬בחיי בן יוסף בן פקודה‬

                          ‫חזר על הרעיון‪ .‬ראה‪ :‬חובות הלבבות‪ ,‬שער הייחוד‪ ,‬פרק ה‪ ,‬עמ' נב‪-‬נג‪.‬‬
   180   181   182   183   184   185   186   187   188   189   190