Page 187 - רב סעדיה גאון בלאו יהלום
P. 187
תרגום | 185
שתי טעויות בעניין הזה .אחת מהן ,במה שלא יימלט ,לדעתנו,
שעשו את עצמם לפני מציאותם או אחרי מציאותם,
וזה שהחלוקה מחייבת שייאמר ,או לפני מציאותם ,או
בעת מציאותם ,או אחרי מציאותם .ולא עוד ,אלא ש(דווקא)
10החלק הזה שהשמיטו הוא הזמן שבו מתהווים כל (המקרים)
המתחדשים ,כי ראשית עת מציאות הדבר היא עת התהוותו ,ואם
זה כך ,הרי התבררה לך טעותו בעניין הזה.
וטעותו השניה ,מה שאמר
שאם הופרך שהם עשו את עצמם,
15נדע שזולתם המציאום .ומאמרו זה היה נכון בהכרח
לּו הייתה היצירה אפשרית רק באחד משני האופנים:
או שימציא את עצמו ,או שימציאהו זולתו ,אבל מאחר
שאפשרות טענה שלישית ,והיא שנאמר שנתחדש בלי
פ 1ה ע"א
מחדש ,הרי אין הפרכת חידושו את עצמו ראיה
שזולתו המציאו ,אלא אנו זקוקים בעניין הזה לעיון שני
כדי שנדע אם זולתו המציאו ,או הוא התחדש בלי מחדש.
וכבר הזכיר הוא ,ירחמהו השם ,בפרשת ויקהל
5שארבע דעות אפשריות בתולדה :או שהיא פעולת
השם יתעלה ,או פעולת האש בטבע ,או פעולת
אדם ,או פעולה שאין לה פועל .ואם זה כך,
איך נאמר שכאשר הופרך שהדברים האלה המציאו את עצמם,
אנו יודעים בהכרח שזולתם חידשם .ואי אפשר לו
10לומר שהמחודש ,לדעתי ,מחייב מחדש ,ולפיכך אמרתי (אני סעדיה)
שמכיוון שמופרך שיחדש את עצמו ,אנו יודעים בהכרח שזולתו
חידשו ,כי אם יטען את הטענה הזאת ,לא יצלח לו מה
שבנה עליו את דבריו בראשית הפרק הזה ,אשר
הזכרנו את טעותו בו .וזה הוא אמר :אם יתבונן המאמין
15במצב הדברים המושגים ,מתחייב לו המופת
שהם מחודשים ,כי לא חשב שיש דבר מהם שהוא בלי (דבר) מתחדש
שמתחדש בו ,בין תנועה ,בין מנוחה ,מאחר שהדבר מתאמת לו
