Page 239 - רב סעדיה גאון בלאו יהלום
P. 239
תרגום | 237
פ 1כ ע"א
שהרגו שור מועד ,שהאל יתעלה חייב את בעל
השור לשלם לאדון העבד שלושים שקלים עבריים,
בין שהעבד שווה את הערך הזה ובין שלא 135.וכן
חייב ,יתעלה ויתרומם ,את הרוצה לפדות את השדה
5שהקדיש ,לשקול לכל מקום זריעת חומר שעורים ,והוא
ק' עומר ,לכל מ"ט שנה ,נ' שקלים עבריים ולהוסיף
עליהם עוד חומש ,ככתוב" :ואם גאל יגאל
את השדה המקדיש אותו ויסף חמשית כסף ערכך
עליו וקם לו" (ויק' כז יט) .ואם כן הדבר ,הרי אין
10במאמר זה ראיה שהבעלים מקבלים הנחה :אדרבא ,פעמים
יש שהשדה איננו שווה את הערך הזה .מלבד זה,
הדבר הזה נוהג רק בזמן שישראל עושים את
היובל ,וזה ,לפי דעת רבותינו ,זיכרונם לברכה ,לפני גלות שני השבטים ומחצה136,
אבל מכאן ואילך הרי מי שרצה לפדות
15את מה שהקדיש ,נטלו ממנו חומש יותר( ,מאשר אצל אחרים)
כאומרם 137:המקדיש שדהו בשעה שאין היובל [אומרין]
לו פתח אתה ראשון שהבעלים נותנים יותר בחומש 138הבעלים
פ 1כ ע"ב
אומרין בעשרים וכל אדם אומרין
בעשרים הבעלים קודמין ,מפני שהן מוסיפין חומש ,אחד
אומר הרי היא שלי בעשרים ואחת ,הבעלים
נותנין עשרים ושש ,בעשרים ושתיים ,הבעלים
נותנין עשרים ושבע וכו' .וזה מברר לך 5
שהבעלים אינם נותנים פחות מהזר ,אלא מוסיפים עליו139.
135הקבלת פדיון השדה לדמי עבד הקבועים ללא קשר לשוויו האמתי קיימת אצל אבן עזרא ,הפירוש
לתורה ,ויקרא כז טז ,עמ' קח.
1 36בבלי ערכין לב ע"ב.
1 37משנה ערכין ח א–ג.
1 38מבשר הביא את המשניות בדילוגים.
139פרשנות סעדיה מכוונת למציאות האידיאלית בה היובל נוהג ,והשדה נפדה לבעלים בסכום קבוע
