Page 243 - רב סעדיה גאון בלאו יהלום
P. 243
תרגום | 241
מר עקבא הלכה בין שאמר
תנו ובין שא[מר] אל תתנו [אלא] נותנין להן כל צרכן 144והא קיימא לן כר'
15מאיר דאמר מצוה לקיים דברי ה[מת הני]
מילי במילי אחרנאיתא אבל בהא [מינח ניחא לי']
והאי דאמר הכי לזרוזנהו הוא [דאמר כתובות ע ע"א].
פ 1כא ע"ב
וזה יבאר לך שאין הפרש בין אם יאמר המצַווה
תנו שקל ובין אם יאמר אל תתנו אלא שקל145.
ומה שנמצא אצלו עוד בספר הזה אומרו:
"וצריך שיקפיד באותיות שיש להן השפעה בדין, 5
כגון אדם המצווה לבתו אלף דרהמים ,אם אמר:
לכתובתה ,הרי הם אלף שלמים ,ואם אמר :בכתובתה,
הרי זה לפי מנהג כל מקום ,ועיקרן פחות מאלף דרהם,
1 44העדפת המסקנה של רב חסדא קיימת גם בספר ההוצאה לשמואל בן חופני' :ואלתחדיד פי דלך הו
קו'[ל ] אלמעמול עליה ,אמ' רב חסדא אמ' מר עוקבא ,הלכה בין שאמר תנו ,ובין שאמר אל תתנו,
נותנין להן כל צורכן [= וההגבלה בזה היא מה שאמר ושעושים על פיו ] (לוין ,ספר ההוצאה לר'
שמואל בן חפני ,עמ' .)61צוקר מגיה 'ואלתחריר' כמו אצל מבשר.
145ייתכן שדברי סעדיה מכוונים לאדם זר ולא לבן ,ולכן ההנחה ,שללא קשר לטרמינולוגיה שנקט הוא
מעדיף לתת יותר ,אינה נכונה .ראה :אסף ,ספר השטרות לסעדיה ,עמ' סח ,הע' .13חיזוק להנחה
זו ניתן לקבל מכך שהגאון שינה מ'תנו שקל לבני' ל'ינתן לפלוני' .נוסחת הירושלמי כתב יד ליידן
מנוגדת להנחה זו' :תנו לבנו שקל בשבת ,והן ראויין ליטול סלע ,נותנין להן סלע ,אל תתנו להן אלא
שקל ,נותנין להן שקל ,ולמזון האשה האשה והבנות ,בין שאמ' תנו ,בין שאמ' אל תתנו ,נותנין להן
שקל' (ירושלמי כתובות ו ז ,ל ע"ד) .לפי גרסה זו ,הדיוק הלשוני נוגע לבן ,ואילו האישה ובנותיה,
וכל שכן אנשים זרים ,יקבלו תמיד את הסכום הנמוך — שקל .ואילו לדברינו סעדיה מייעד את
ההבחנה הלשונית דווקא לאדם זר .למנחם המאירי גרסה אחרת בירושלמי' :מזון האשה והבנות
חוב הוא ,ואפילו אמר אל תתנו להם אלא שקל ,נותנין סלע ,אם ראויות לכך ,וכן נמצא בתלמוד
המערב בספר מדויק ,ואע"פ שברוב ספרים נמצא אין נותנין להם אלא שקל ,אי אפשר להעמידה'
(המאירי ,בית הבחירה ,כתובות ,עמ' .)297לפי המאירי ,האישה והבנות יקבלו תמיד את הסכום
הגבוה הרשום בכתובה .וייתכן שבאשר לאנשים זרים נטולי מחויבות חוזית נפעל לפי דיוק הלשון.
דיון בעניין ראה :ליברמן ,תוספתא כפשוטה ,עמ' .284-283קיימת גם אפשרות שסעדיה העדיף
את ההבחנה הלשונית במקור התנאי על פני המסקנה האמוראית המאוחרת .ראוי לציין שסעדיה
קבע שבעימות בין אמת הגיונית לבין לשון הכתוב הכרעת ההיגיון גוברת ,ויש לעקור את הכתובים
מפשוטם .ראה :מלטר ,סעדיה ,עמ' ;196-195גוטמן ,ההגות הדתית של סעדיה ,עמ' .221ובמצבים
אלה בוודאי ,שאם ניתן להעדיף מובאה תלמודית מוקדמת על מסקנה מאוחרת ,נעדיף אותה.
