Page 275 - רב סעדיה גאון בלאו יהלום
P. 275

‫תרגום  |  ‪273‬‬

                                     ‫‪' 	15‬ועתה מה לדרך מצרים לשתות מי שיחור‪,‬‬
                         ‫	 ומה לך לדרך אשור לשתות מי נהר' (יר' ב יח)‪ .‬והמים‬
      ‫	 שהם לשתייה נקראים 'מימי'‪ ,‬כאומרו‪' :‬מימינו בכסף שתינו' (איכה ה ד)‪.‬‬

                                                                    ‫	 פ‪ 1‬ל ע"ב‬
                               ‫	 אמר מבשר‪ :‬אכן ראינו שהמים הראויים לשתייה‬
               ‫	 נקראו מי‪ ,‬כמו שאמרו אבותינו‪' :‬ולא נשתה מי באר' (במ' כ יז)‪.‬‬

                                ‫	 ומי הנחל‪ ,‬שהובטחו בהם ישראל‪ ,‬נקראו גם כן‬
                     ‫	 'מי אפסים' (יח' מז ג)‪ 197.‬ומי הים‪ ,‬שאינם ראויים לשתייה‪,‬‬

                        ‫‪ 	5‬נקראו 'מימי'‪ ,‬ככ' 'ויגרשו מימיו רפש וטיט' (יש' נז כ)‪.‬‬
                       ‫	 ובזה התבאר לך שאין הפרש לשוני בין 'מי' ובין 'מימי'‪,‬‬

                                       ‫	 כמו שטען‪ ,‬וההבדל ביניהם הוא רק ש ֵמי‬
                     ‫	 פירושו‪ :‬מים‪ ,‬ביחיד‪ ,‬ומימי‪ ,‬רבים‪ 198.‬וממה שנמצא אצלו‪,‬‬

                                           ‫	 ירחמהו השם‪ ,‬בפרשת וארא‪ ,‬אומרו‪:‬‬
                                ‫‪" 	10‬שהמכה הראשונה הייתה בחודש אייר‪ ,‬שמשך‬
                          ‫	 כל מכה חודש‪ ,‬ובין כל מכה ומכה הפסקה של שבעה‬

‫חגאז‪ .‬במובאה שלפנינו ביקש הגאון להדגיש ששור אינה נמצאת בחג'אז שבערב הסעודית‪ ,‬אלא‬
‫היא מקום בנגב בדרך למצרים‪ ,‬ולכן גם מי שיחור בדרך מצרים בירמיהו הם מי גפאר‪ .‬בישעיהו‬
‫בפסוק הדן ביבול הנילוס 'זרע שחֹר' (כג ג) סעדיה מתרגם 'נבאת אלניל' (סעדיה‪ ,‬תפסיר ישעיה‪,‬‬
‫עמ' מו)‪ .‬מסתבר שלא יכול הגאון לתרגם בצורה אחידה את מי הנילוס הטובים לשתייה ואת המים‬

                                                                            ‫הרעים בדרך מצרים‪.‬‬
‫‪' 1	 97‬מי אפסים' טובים לשתייה‪ ,‬שהרי תכליתם למתק מים מלוחים‪' :‬ויעברני במים מי אפסים‪ ...‬ובאו‬
‫הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המים' (יח' מז ג–ח)‪ .‬ראה גם‪ :‬תוספתא ליברמן‪ ,‬סוכה ג ט‪ ,‬עמ'‬

                                                                                       ‫‪.268-267‬‬
‫‪ 	198‬יהודה אבן בלעם השיג במקביל הן על סעדיה הן על מבשר‪' :‬ווהם פיה אלמפסר פזעם אן מי אנמא‬
‫עבר בה ען אלמא אלמאלח מתל מא אלבחר ושבהה ומימי לא יקע אלא עלי אלסליג' ויתכד'ב הד'א‬
‫אלראי בוג'ודנא מי הירדן פי עדה מואצ'ע ואלארדן עד'ב טייב אצלה מן עין יכ'רג' מן מגארה פי‬
‫נאחיה פאמיה ולמא אחצי מבשר הדא אלוהם עלי אלמפסר זעם הו אן אלפרק בין מי ומימי [אן מי‬
‫תפסירא מא ומימי תפסירה מיאה ] וקד תבין כ'טא הד'א אלראי פוק הד'א ויויד ד'לך קולה וישובו מי‬
‫הירדן בלפט' אלג'מע פי אלפעל' [= וטעה בו המתרגם‪ ,‬וטען כי 'מי' התכוון בו רק למים מלוחים‪,‬‬
‫כמו 'מי הים' וכיוצא בו‪ ,‬ו'מימי' אינו חל אלא על המתוקים‪ ,‬והוכחש דעה זו במצאנו 'מי הירדן'‬
‫בכמה מקומות‪ ,‬והירדן מים מתוקים מקורם ממעין אשר יוצא ממערה באזור פאמיה‪ ,‬וכאשר השיג‬
‫מבשר טעות זו על המתרגם‪ ,‬טען הוא כי ההבדל בין 'מי' ל'מימי'‪ ,‬כי 'מי' פירושו מים ביחיד‪ ,‬ו'מימי'‬
‫פירושו מים ברבים‪ ,‬וכבר התברר חסרון דעה זה לעיל‪ ,‬וזה נתמך באמרו 'וישובו מי הירדן' במלת‬

         ‫רבים בפעל ] (אבן בלעם‪ ,‬במדבר כד ז‪ ,‬עמ' ‪ .)87 ,37‬וראה גם‪ :‬פוקס‪ ,‬אבן בלעם‪ ,‬עמ'‪.xii‬‬
   270   271   272   273   274   275   276   277   278   279   280