Page 349 - רב סעדיה גאון בלאו יהלום
P. 349

‫תרגום  |  ‪347‬‬

                                ‫	 [זה] חל עליה לפני החטא‪ ,‬אין במה שקבע אותו‬
                                      ‫	 [לגבי]ה עונש לה‪ .‬ג‪ .‬וממה שנמצא אצלו‬

                  ‫	 בפרשת אלה תולדות נח‪ .‬מה שאמר‪ :‬יש שואלים כיצד שילח‬
                           ‫	 [נח] את העורב ראשון‪ ,‬ואין זה מנהג האנשים לשלוח‬

               ‫‪ 	10‬עורב לצורכיהם‪ .‬ואנו אומרים שנח לקח כ[ציפור] הקרובה ביותר‬
                               ‫	 את העורב בגלל קרבת מקומו‪ .‬והיה מקום היונה‬

                        ‫	 [רחוק יותר]‪ ,‬ולכן אמר 'מאתו' (בר' ח ח)‪ 19.‬אמר מבשר‪:‬‬
                  ‫	 [הנה 'מא]תו' אין הוא (נזכר) בעורב‪ ,‬ואין הוא אלא על היונה‪.‬‬

                        ‫	 [כמו שאמר‪' :‬וישל]ח את הערב ויצא יצא ושב עד יבשת‬
                              ‫‪[ 	15‬המים מעל] הארץ וישלח את היונה מאתו לראות‬

                   ‫	 [הקלו המי]ם מעל פני האדמה' (בר' ח ז–ח)‪ .‬ומאחר ש'מאתו'‬
                         ‫	 [אינו מוסב אלא אל] היונה ולא אל העורב‪ ,‬התבטל מה‬

                ‫	 [שטען בזאת] הסוגיה‪ .‬ודע שהמצב הטוב ביותר בשבילו בזאת‪20‬‬
                        ‫	 [הסוגיה שהוא] טעה בקריאה‪ ,‬רוצה לומר שהוא חשב כי‬

                     ‫‪[ 	20‬הלשון הזאת] 'מאתו' הוא על העורב‪ .‬כי כשאנחנו שוללים‬

                                                               ‫פ ‪ 3‬ו ע"א‬                       ‫	‬
                     ‫[נכונות זה הע]ניין ואומרים שמה שאמר 'מא[תו']‬                              ‫	‬
        ‫[מוסב אל] 'וישלח את היונה מאתו'‪ ,‬אנחנו קבענו אותו [‪]... ...‬‬                            ‫	‬
          ‫[‪ ...‬שהוא הסתמך] על הדבר על ידי מה שאיננו [מעיד עליו]‪.‬‬                               ‫	‬
    ‫[ואשר לטענתו ש]שלח את העורב דווקא בגלל קרבת מקומו‪ ,‬אבל‬                                     ‫	‬
              ‫מקום היונה היה פנימה ממנו‪ ,‬ועל כן אמר 'מ[אתו'‪ ,‬אין]‬                             ‫‪	5‬‬
                                                                                               ‫	‬
                         ‫לפי הפשט של 'וישלח את היונה מאתו' [ש–]‬                                ‫	‬
                   ‫משמעותו מה שמורה על קרבת מקום העורב ל[נוח]‬                                  ‫	‬
                   ‫ולא על ריחוק (מקום) היונה ממנו‪ .‬והוא נהג (כאן)‬                              ‫	‬
‫מנהג 'ובני דן ֻחשים' (בר' מו כג)‪ 21‬ופסוקים (דומים)‪ ,‬מה שאינו [מורה]‬

                                                     ‫סעדיה ראה במ"ם של 'מאתו' מ"ם השלילה‪.‬‬     ‫‪	19‬‬
‫ההנחה הטובה ביותר להצדיק את סעדיה שכאילו סבור היה שלשון 'מאתו' מוסב על העורב ושהדבר‬           ‫‪	20‬‬
‫מציין קרבה‪ .‬ונראה שמבשר לא הבין את דברי סעדיה‪ ,‬שהרי סעדיה לא אמר שמילת 'מאתו' נאמרה על‬
‫העורב‪ ,‬אלא כוונתו שהמילה 'מאתו' מציינת שהיונה הייתה מרוחקת‪ ,‬כי ה'מן' של 'מאתו' מציינת ריחוק‪.‬‬  ‫‪	21‬‬
‫הכוונה שהטענה שניתן ללמוד מן 'מאתו' שהעורב היה קרוב והיונה הייתה רחוקה דומה כאילו טען‬

                           ‫שאפשר ללמוד על קרבת העורב וריחוק היונה מלשון 'ובני דן חשים'‪.‬‬
   344   345   346   347   348   349   350   351   352   353   354