Page 468 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס

‫ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב ‪7‬ב ‬

‫‪ .17‬מרשם והיא תחוף ותקול יא בני יש' אייאי פי נפס‬
‫‪ . 18‬כרקם רקמת‌{הו}<וה> ‪ 33‬ולא תטפ‌{י}<ו‌‌>ה אינ‌{ך}<כום> ‪ 33‬מוכודין ביה ולמ‪. . .‬‬

‫‪ .19‬כיף תטפוה ואלה ‪ 33‬פי אריחם צורוה וארבעין צב ֯‌ר‌<וה>‬
‫‪. . . .20‬ם חתא ידה ‌ר{י}<ו> בגילד ולחם מוגרי בעדם ועס‪# .‬‬

‫‪ 3 36‬רקם בהשפעת העברית ’ִרי ֵקם‘ בהוראת ”נתן צורה לעובר“‪ ,‬והכינוי מוסב ַלְולד בעל הנפש‪.‬‬

‫م أ�החخوר ٍוذז‪(.‬האשפוושברעגמ‘ם‬ ‫העניין והן בשל‬ ‫במקור תטפיה אינך בלשון יחיד ושינינו לרבים‪ ,‬הן בשל‬ ‫‪ 337‬‬
‫בסיומת תנוין =‬ ‫להשאיר את אינך ”הרי אתה“ ולראות ב־מוכודין צורת יחיד‬

‫א‪ ,‬שורות ‪4‬‏‪6 ,‬‏‪ ,‬‏‪ 9‬ובטקסט ב‪7‬‏‪/‬א‪ ,‬שורה ‪.)15‬‬

‫‪ 338‬שם ה‘ כתוב בליגאטורה אל‪.‬‬

‫‪460‬‬