Page 465 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס

‫ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב ‪7‬ב ‬

‫ב ‏‪ /7‬ב‬

‫עמ' א‬

‫‪1‬‏ ‪ .‬בלעג‪ ,‬אין לו ממני ההצלה‪ .‬הדיבר הרביעי היה‬
‫‪2‬‏‪ .‬בא בחקיקה חקוקה והוא מוביל כל רעם מהדהד והוא‬
‫‪3‬‏ ‪ .‬מרשרש ואומר‪ :‬הישמר לי פן תטרח בשבת‪ ,‬פן תסור (מן הדרך)‪ ,‬או תמלא את‬
‫‏‪ . 4‬עיניך ִמ ָ ּדבר שתיטה (בו מן הדרך)‪ ,‬או תרים בו את הכובד הפחות‪ ,‬אלא ִת ְב ַטל‬

‫(מן העבודה)‪,‬‬
‫‏‪ . 5‬או (פן) תדבר בו דיבור מיותר‪ ,‬אלא (דיבור שב‌‌)מושבי החכמים‪ ,‬ושיחת ה‪-‬‬

‫‏‪ .6‬צדיקים‪ ,‬במושב איתן‪ ,‬ודיבור במידה תקינה‪ .‬הנהו יום (שהוא) חלק‬
‫‏‪ . 7‬מעולם החסידים‪ ,‬וכל כפות בגיהינום יוסר מעליו ה‪-‬‬

‫‏‪ . 8‬כבל‪ ,‬ואנשי גן עדן יוקמו להם אהלי בדי פסים‪ ,‬והוא יום‬
‫‏‪ . 9‬שיחזור בו כל מה שעבר‪ .‬ודעו נא ‌‌ש(כדי שיהיה) יום טוב‬

‫‪ . 10‬בראתיו‪ ,‬כדי שתנוח בו בחרתיו‪ ,‬וליום מימי הטוב‬
‫‪ .11‬דימיתיו‪ ,‬ולא תניע בו דבר מבלי שאדע זאת‪ .‬ודעו‬
‫‪ . 12‬שבשישה ימים בראתי את השמים ואת אשר מעליהם‪ ,‬ואת הארץ‬
‫‪ . 13‬ואת אשר תחתיה ‌ם‌(!)‪ ,‬ואת ה ַי ּמים ואת כל מה שבתוכם‪ .‬וביום השבת‬
‫‪ .14‬על כיסא המלכות התיישבתי‪ ,‬ואת כל מה שבראתי חוקקתי והיטבתי‬
‫‪ . 15‬וכל צער ריפאתי‪ ,‬וכל מה שבראתי ביצעתי‪ ,‬והעולם‬
‫‪ . 16‬נשלם והתקיים‪ ,‬לפיכך קראתי לו לעמוד איתן ולמענכם השתדלתי‪.‬‬
‫‪ .1 7‬הדיבר החמישי היה בא בחקיקה חקוקה והוא‬
‫‪ .18‬מרשרש ואומר‪ :‬הוי בני ישראל כבדו את הוריכם‪ ,‬שהרי אני‬
‫‪ .19‬והם השתדלנו לבראכם‪ .‬האב התיז את המים‪ ,‬ואשר‬

‫‪Supplément‬‬ ‫‪i‬‬ ‫דוזי‪,‬‬ ‫אצל‬ ‫ליידן‬ ‫של‬ ‫הערבי‬ ‫הלטיני‬ ‫וכן גם בהמשך‪.‬‬ ‫י َشשَخל ٌתصר”ג‪o‬ם‪a”ti‬מ‪ig‬קי‪t‬ף‪“,“fa‬‬ ‫אולי‬ ‫ ‪2‬‬
‫המצוטט מהגלוסר‬ ‫השוו‬ ‫ ‪3‬‬

‫‪. 734‬‬ ‫‪ 4‬‬

‫מילה במילה ”שיא ַרך“‪ ,‬כלומר ”(דבור) ארוך“‪ ,‬ובמקום יטול (يطول) שמא יש לגרוס בטיל (باطل)‬ ‫‪ 5‬‬
‫‪ 6‬‬
‫”בטל“‪.‬‬ ‫ ‪7‬‬

‫آ�ن‪.‬‬ ‫בערך‬ ‫‪26‬‬ ‫הכוונה לאור הגנוז לצדיקים שחלקו נשמר ליום השבת‪.‬‬ ‫שמא‬
‫”עכשיו“ משמשת כנראה בהוראת ”נא“; השוו בלאו‪ ,‬מילון‬ ‫אסע‬

‫אולי יש לתרגם ”בירכתיו להיות איתן“ = دعوت له‪.‬‬

‫‪457‬‬