Page 22 - israel water resources

‫פרק ‪ :2‬משבר המים בישראל ‪15‬‬

‫מתחת למפלס הים התיכון (מצב מסוכן מבחינה הידרולוגית)‪.‬‬ ‫המאגרים‪ ,‬ובכולם יחד נותרה כמות של ‪ 1.6‬מיליארד מ״ק‪ ,‬דהיינו‬
‫כל הגדרה של קו אדום הייתה הופכת אפוא למגוחכת‪ ,‬מכיוון‬ ‫פחות מהנדרש לשנת צריכה אחת‪.‬‬
‫שהוא לא היה נשמר ולו שנה אחת‪ .‬כך‪ ,‬באופן אבסורדי‪ ,‬בשנות‬
‫המשבר התרכזה השאיבה לצריכה שוטפת באקוות החוף‪ ,‬שהרי‬ ‫באופן בלתי צפוי‪ ,‬הגשמים בשנת ‪( 1992‬שהייתה חריגה‬
‫בכך אין חורגים מהקו האדום (הבלתי מוגדר)‪ .‬אך בכך לא היה‬ ‫בריבוי הגשמים — ‪ 220%‬בהשוואה לגשמי שנה ממוצעת) מילאו‬
‫די‪ ,‬ובשנים ‪ 2000-1999‬נקדחו באקוות החוף עשרות קידוחים‬ ‫את המאגרים‪ .‬מילוי המאגרים הוריד את המתח‪ ,‬והמשבר נשכח‬
‫חדשים ושאיבת־היתר כמובן הלכה וגברה‪ .‬השתנות מפלסי‬ ‫מהתודעה הציבורית‪ .‬״אורך הנשימה״ שניתן למערכת הניהולית‬
‫המים בשלושה קידוחים שבאיור ‪ 2.3‬אינה מייצגת בהכרח את‬ ‫לא נוצל כהלכה ולא בוצעו רפורמות ממשיות‪ .‬להפך‪ ,‬הקיצוץ‬
‫כלל אקוות החוף‪ ,‬אך התנודות במשך הזמן באותם הקידוחים‪,‬‬ ‫במים למגזר החקלאי בוטל‪ ,‬והקצאות המים לחקלאים גדלו‬
‫בייחוד בסוף שנות התשעים‪ ,‬הממחישות את שאיבת־היתר‬ ‫משנה לשנה‪ .‬שאיבת־היתר התייצבה על כ־‪ 200‬מיליון מטרים‬
‫מעוקבים בשנה (מלמ״ש)‪ .‬״הכתובת הייתה על הקיר״‪ ,‬אך‬
‫החמורה‪ ,‬מייצגות נאמנה את שהתרחש באקוות החוף‪.‬‬ ‫ללא הועיל‪ .‬ירידת מפלסים הדרגתית ומתמשכת נצפתה בכל‬
‫בזכות הגברת השאיבה מאקוות החוף (בעיקר בחלקה‬
‫המזרחי) ניתן היה לעכב את המשכן של ירידות המפלסים‬ ‫המאגרים במשך עשור השנים שלאחר מכן וביתר שאת‪.‬‬
‫החריפות באקוות ירקון–תנינים ובכינרת במהלך שנת ‪,2000‬‬ ‫התיאור המוחשי ביותר להחמרת המשבר בשנות התשעים‬
‫אך ״פתרון״ זה לא היה יכול כמובן להימשך זמן רב‪ .‬הידרדרות‬ ‫מובא באיורים ‪ 2.2 ,2.1‬ו־‪ .2.3‬מפלסי המים באגם הכינרת ובשתי‬
‫המפלסים נמשכה באופן מתון בכינרת‪ ,‬ובשנת ‪ 2000‬השתנה‬ ‫האקוות (מאגרי המים התת־קרקעיים) הגדולות של ישראל‪,‬‬
‫שוב הקו האדום התחתון והוגדר מחדש ברום של ‪ -214‬מטרים‪.‬‬ ‫אקוות ההר המערבית (הנקראת ירקון–תנינים) ואקוות החוף‪,‬‬
‫בקיץ ‪ ,2001‬לדאבונם של מנהלי משק המים‪ ,‬לא התרחש הנס‬ ‫הלכו וירדו בהתמדה‪ .‬לאמיתו של דבר‪ ,‬מדי חורף המפלס עלה‬
‫המיוחל ולא ירדו גשמים רבים‪ ,‬המפלסים הוסיפו לרדת אל‬ ‫במקצת בעקבות הגשמים‪ ,‬ומדי קיץ המפלס ירד במקצת עקב‬
‫מתחת לקו האדום ה״מעודכן״‪ ,‬וזה עודכן שוב והועמד ברום של‬ ‫השאיבה ואספקת המים לאוכלוסייה‪ .‬ואולם‪ ,‬במשך כל אותה‬
‫‪ -215.5‬מטרים (איור ‪ .)2.1‬הקו האדום באקוות ירקון–תנינים‬ ‫התקופה היו ירידות המפלסים בקיץ גדולות מעליות המפלסים‬
‫״עודכן״ אף הוא במטר אחד בקיץ ‪ .2001‬אין אפוא ספק שהמונח‬ ‫בחורף‪ .‬בדרך זו הלך הגירעון במאגרים וגדל (פרטים מלאים‬
‫״קו אדום״ איבד את משמעותו החוקית‪ ,‬והשינויים התכופים‬ ‫בפרקים ‪ 8 ,7‬ו־‪ .)9‬הדבר דומה לחשבון בנק שבו כניסת המשכורת‬
‫בהגדרתו הפכו אותו לסדרת ״קווי נסיגה״ בעיניהן של הרשויות‬ ‫החודשית מעלה את היתרה‪ ,‬וההוצאות החודשיות מורידות‬
‫המוסמכות‪ ,‬וללעג ולקלס בעיני הציבור‪ .‬בו בזמן‪ ,‬ה״מכתשים‬ ‫אותה‪ .‬ואולם‪ ,‬אם במשך עשר שנים ההוצאות גדולות מההכנסות‪,‬‬
‫ההידרולוגיים״ (מפלסי מי תהום הנמוכים ממפלס הים התיכון)‬ ‫הגירעון הולך ומעמיק‪ .‬הטבע מאפשר לנו להגדיל את הגירעון‪,‬‬
‫באקוות החוף‪ ,‬שהיו קיימים בשנת ‪ ,1999‬העמיקו והתפשטו על‬ ‫אך יש גבול תחתון שבו מתרחשים תהליכים המשחיתים את‬
‫המים‪ .‬לשם כך נקבעו ״קווים אדומים״‪ ,‬והם מחייבים את מנהלי‬
‫פני אזורים נוספים‪.‬‬ ‫משק המים מבחינה חוקית‪ .‬במהלך תקופה זו נחצו כל הקווים‬
‫ככלל‪ ,‬אף על פי שהתהליכים ההידרולוגיים היו ברורים‬
‫לחלוטין‪ ,‬מאחר שהמפלסים ירדו עד הקווים האדומים ואף‬ ‫האדומים‪.‬‬
‫חרגו מהם‪ ,‬לא הצליחה נציבות המים ליצור איזון בין השאיבה‬ ‫שאיבת־היתר מהכינרת הייתה כ־‪ 80‬מלמ״ש בממוצע‬
‫השנתית לבין המילוי החוזר השנתי‪ .‬שאיבת־היתר הסתכמה‬ ‫במרבית שנות התשעים (ירידה של מטר במפלס הכינרת שקולה‬
‫ברמה של ‪ 200‬מלמ״ש בשנים ברוכות וברמה של ‪ 500‬מלמ״ש‬ ‫להפסד של ‪ 170‬מלמ״ק)‪ .‬שאיבת־היתר מאקוות ירקון–תנינים‬
‫בשנות בצורת קיצוניות (כדוגמת ‪ .)1999‬לדאבוננו‪ ,‬למרות‬ ‫הייתה כ־‪ 70‬מלמ״ש בממוצע באותה התקופה (ירידה של מטר‬
‫הקיצוץ בהקצבות המים לחקלאות בשיעור של כ־‪ ,50%‬לא‬ ‫במפלס אקוות ירקון–תנינים שקולה להפסד של ‪ 85‬מלמ״ק)‪.‬‬
‫התרחשה תפנית של ממש בשנים ‪ 2002‬ו־‪ .2003‬התברר אפוא‬ ‫שאיבת־היתר מאקוות החוף הגיעה לכ־‪ 50‬מלמ״ש במרבית‬

‫שמדיניות הקווים האדומים קרסה‪.‬‬ ‫שנות התשעים‪.‬‬
‫הקהילה המקצועית וכלי התקשורת לא פסקו מלהתריע‬ ‫בשנת הבצורת ‪ 1999‬התרחבה שאיבת־היתר לממדי שיא‬
‫על הידרדרותו של משק המים ועל הנזקים הבלתי הפיכים‬ ‫והגיעה לכדי חצי מיליארד מ״ק בשנה‪ .‬שנת ‪ 1999‬הייתה שנת‬
‫הנגרמים למקורות המים‪ ,‬וקראו לביצוע רפורמות רבות במשק‬ ‫הבצורת הקשה ביותר מאז החלו למדוד גשמים בארץ ישראל‪.‬‬
‫המים‪ .‬ארגונים ציבוריים‪ ,‬ותיקים וחדשים‪ ,‬ארגנו אין־ספור‬ ‫משום כך‪ ,‬עליית המפלס בכינרת באותו החורף הייתה מזערית‪,‬‬
‫כינוסים‪ ,‬אך ללא הועיל‪ .‬ועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה‬ ‫מעט יותר מחצי מטר (איור ‪ .)2.1‬בקיץ שאחריו ירדו המפלסים‬
‫התכנסה פעמים אחדות בשנת ‪ ,2000‬בעיצומו של המשבר‪,‬‬ ‫והגיעו ל־‪ 28‬ס״מ מתחת לקו האדום התחתון שהיה אז בתוקף‪.‬‬
‫שמעה עדויות ממומחי מים רבים ומאנשי ציבור וערכה דיונים‬ ‫מבחינה משפטית הורה נציב המים על שינוי הגדרתו של הקו‬
‫ממושכים (סיכומיה מובאים במסגרת ‪.2‬ב)‪ ,‬אך ללא הועיל‪.‬‬ ‫האדום התחתון בכינרת והעמידו ברום של ‪ -213.3‬מטרים‬
‫המלצות מרחיקות לכת וחריפות יותר הוצגו בשנת ‪ 2002‬על‬ ‫(‪ 30‬ס״מ נמוך מהקודם)‪ .‬באותה שנה נעשה עיקר שאיבת המים‬
‫ידי ועדת החקירה הפרלמנטרית לאחר דיונים רבים וממושכים‬ ‫לצריכה השוטפת מאקוות ירקון–תנינים‪ ,‬ועל כן המפלסים צנחו‬
‫בה בקצב מהיר ביותר (איור ‪ .)2.2‬לאמיתו של דבר‪ ,‬בחורף‬
‫(מסגרת ‪.2‬ג)‪ ,‬ושוב — הדבר לא הועיל‪.‬‬ ‫‪ 1999‬לא התרחשה כל עליית מפלסים באקוות ירקון–תנינים‪,‬‬
‫אלא ירידת המפלסים‪ ,‬שהחלה בקיץ הקודם‪ ,‬התמתנה במעט‬
‫אובדן האוגר לשנות בצורת‪ :‬כמות הגשמים משתנה בחדות‬ ‫במהלך החורף וחזרה והחריפה בקיץ שאחריו‪ .‬במהלך שנה וחצי‬
‫(קיץ‪ ,‬חורף וקיץ) ירדו המפלסים ב־‪ 8‬מ׳ ברציפות‪ ,‬דהיינו נשאבו‬
‫בין שנים ברוכות לשנים שחונות‪ .‬האקלים החצי־מדברי בארץ‬ ‫מהמאגר כ־‪ 700‬מלמ״ק יותר מהמילוי הטבעי שהתרחש בחורף‪.‬‬
‫ישראל מתאפיין בתנודות כאלו‪ ,‬וסטייה של ‪ 20%‬מעל לממוצע‬ ‫באקוות החוף לא הוגדר עד אותה התקופה קו אדום‪.‬‬
‫ומתחתיו היא דבר שבשגרה‪ .‬השינויים הם לפעמים קיצוניים‬ ‫הסיבה היא שאקוות החוף נוצלה באינטנסיביות עוד בטרם‬
‫ביותר‪ .‬בירושלים‪ ,‬למשל‪ ,‬ירדו בחורף ‪ 1990/1‬רק ‪ 393‬מילימטרים‪,‬‬ ‫הוקמה מדינת ישראל‪ ,‬והמפלסים במקומות מסוימים היו נמוכים‬
‫ואילו בחורף שלאחריו‪ ,1991/2 ,‬ירדו ‪ 1,134‬מילימטרים‪ .‬הביטוי‬