Page 21 - etmol_137

‫פרופ׳ ישעיהו ברלין מספר על‬
‫בן משפחתו שהעריצו מילדות‬

‫פרופ׳ הנרי ניר‪ ,‬מורה ב״אורנים״ מקיבוץ בית־העמק‪ ,‬למד לפני כ־‪ 12‬שנה באוקספורד ובין מוריו היה פרופ׳‬
‫ישעיהו ברלין‪ ,‬סופר‪ ,‬היסטוריון ומהוגי הדעות הגדולים של דורנו‪ .‬הנרי ניר התיידד עם פרופ׳ ברלין שסיפר‬
‫לו כי אלוף יצחק שדה‪ ,‬מהמפקדים הנערצים של ה״הגנה״‪ ,‬מייסד הפלמ״ח וממפקדי צה״ל במלחמת‬
‫העצמאות‪ ,‬היה בן־דוד של אביו‪ .‬פרופ׳ ברלין אמר לו כי סיפר זכרונות על יצחק שדה ב״קול ישראל״‪ .‬ניר‬
‫השיג את תמליל הדברים ושלומית אביאסף תירגמה אותם לעברית‪ .‬הרשימה נתפרסמה ב״דבר״‬
‫בספטמבר ‪ 1986‬ולא הופיעה מעולם באחד מספרי פרופ׳ ברלין‪ .‬לפני חודשים אחדים נפטר פרופ׳ ברלין‬

‫כשהוא בן ‪ .88‬אנו מביאים כאן את דבריו של הוגה הדעות הגדול‪ ,‬על בן דודו ‪ -‬הלוחם הנערץ‪.‬‬

‫כשהוא אוחז בידיו אקדח מאוזר גדול‪ ,‬זה כל־כך הפחיד‬ ‫יצחק שדה היה בן־דוד של אבי — אמהותיהם היו‬
‫את אמי שהיא לקחה אותו מידו ושמה אותו באמבטיה של‬ ‫אחיות‪ .‬ועוד‪ ,‬הוא נישא לאחות אבי‪ ,‬יבגניה)זניה( — ואכן‪,‬‬
‫מים קרים‪ ,‬כאילו היתה זו פצצה שעלולה להתפוצץ‪ .‬הוא‬ ‫הייתי בחתונתו‪ ,‬דומני שב־‪ ,1912‬כשהייתי בן שלוש‪ .‬הביאו‬
‫סיפר לנו כל מיני סיפורים נפלאים על קורותיו במהפכה‪,‬‬ ‫אותי לאותה חתונה‪ ,‬אבל היו שם כל־כך הרבה אורחים‪,‬‬
‫תחת פיקודו הישיר של פנחס — אז פיוטר — רוטנברג‪,‬‬ ‫והמוסיקה היתה כה רועמת‪ ,‬שסיפרו לי כי פרצתי בבכי‬
‫והוא הסכים לדעותיו של זה על לנין וטרוצקי‪ :‬אני זוכר‬ ‫והיה צריך לקחתני משם‪ .‬לא ראיתי אותו באותה הזדמנות‪.‬‬
‫שאמר לנו כי הם קנאים מסוכנים וצריך לדכא אותם‪ .‬אחרי‬ ‫באותם ימים היה שמו יצחק לנדוברג‪ .‬הורי סיפרו לי כעבור‬
‫כן הוא שוב נעלם לנו‪ .‬מאוחר יותר הוא סיפר לי‪ ,‬כי ב־‬ ‫זמן — וזה אושר על־ידי אחרים — כי מילדותו הוא היה‬
‫‪ 1918‬הצטרף למשמר האדום‪ ,‬פשוט מפני שאהב‬ ‫דמות מיוחדת במינה‪ .‬אביו מת בגיל צעיר‪ .‬אמו ואביו‬
‫הרפתקאות‪ ,‬אך מצא שהם אלימים מדי ואכזריים מדי‪,‬‬ ‫החורג‪ ,‬שלא היו עניים‪ ,‬גידלו אותו ברווחה יחסית‪ .‬הוא‬
‫ולכן ערק מהם בשלב מסויים ועבר לצבאות הלבנים —‬ ‫התיישב בריגה )שם נולדתי(‪ ,‬ומאחר שהתעניין באמנות‬
‫אך גם זה לא נמשך זמן רב‪ .‬יום אחד‪ ,‬כאשר ישב במחנה‬ ‫נעשה סוחר אמנות‪ ,‬או מפיץ של הוצאות של ספרי אמנות‬
‫של הצבא הלבן ליד הים השחור‪ ,‬אני חושב סמוך לפרברי‬ ‫או משהו מסוג זה‪ ,‬וזה היה עסק קרוב לתרבות ורחוק יותר‬
‫העיר סימפרופול‪ ,‬האזין לשיחת רווייה באנטישמיות‬ ‫מסחר העצים אשר רוב בני משפחתו עסקו בו‪ .‬יתר על כן‪,‬‬
‫אלימה בין קצינים לבנים שעמם היה אמור לשרת‪ ,‬והוא‬ ‫הוא היה כדורגלן‪ ,‬וזה לא היה ענף ספורט נפוץ מאוד‬
‫החליט באותו רגע שאין זה מקום בשבילו‪ ,‬וערק שוב‪ ,‬יחד‬ ‫ברוסיה בראשית המאה‪ ,‬והיה נדיר עוד יותר בקרב‬
‫עם אשתו זניה )נולד להם ילד כמה שנים לפני כן‪ ,‬אך הוא‬ ‫היהודים‪ .‬הוא גם היה מתאבק חובב‪ ,‬ולפעמים מתאגרף;‬
‫ומאחר שהכיר הרבה מהאמנים המקומיים‪ ,‬והיה גבר יפה‬
‫מת בזמן נדודיהם מצבא לצבא(‪.‬‬ ‫תואר‪ ,‬שימש לעיתים דוגמן לאמנים‪ .‬הוא היה תמיד קצת‬
‫הם עלו על אניה בסימפרופול‪ ,‬האניה הראשונה‬
‫שהפליגה מהנמל אחרי המלחמה‪ ,‬ונחתו בקונסטנטי־‬ ‫בוהמי במנהגיו‪ ,‬וזילזל בחיי שיגרה‪.‬‬
‫נופול‪ .‬משם הוא נסע ליפו‪ .‬אינני סבור שבאותו זמן היו לו‬ ‫הורי סיפרו לי‪ ,‬שבפרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא‬
‫נטיות ציוניות במיוחד‪ ,‬אלא שכל זה פשוט נראה לי ניסוי‬ ‫התנדב מיד לצבא הרוסי — לא כל־כך מתוך תחושת‬
‫פטריוטיות רוסית כמו מפני שאהב לחימה‪ ,‬הרפתקאות‪,‬‬
‫מעניין‪ .‬ובפלשתינה הוא נעשה חוצב ב״סולל בונה״‪.‬‬ ‫קיום רומנטי‪ .‬באותם ימים‪ ,‬מאחר שהוא היה הבן הבכור‪,‬‬
‫אפשר היה לקבל שחרור מהצבא‪ ,‬ואביו החורג הצליח‪,‬‬
‫ביקור בלונדון‬ ‫אחר מאמץ גדול להחזירו לריגה‪ .‬אך הוא הצטרף מיד שוב‬
‫לצבא‪ .‬ב־‪ 1917‬הוא עזב את החזית ובא לפטרוגרד‪ ,‬עיר‬
‫כל זה הוא סיפר לי בעצמו כעבור זמן‪ ,‬כי כאשר היתה‬
‫תערוכה עולמית בלונדון‪ ,‬בוומבלי)חושבני שב־‪ 1924‬או‬ ‫הבירה — שם חיינו הורי ואני באותו זמן‪.‬‬
‫‪ ( 1925‬הוא נתמנה לאחראי על החלק היהודי של הביתן‬ ‫פגישתי הבאה עמו היתה בדירתנו בפטרוגרד‪ ,‬כאשר בא‬
‫הפלשתינאי — באותו זמן כבר היה מנהל מחצבה‪ .‬הוא‬ ‫לבקרנו‪ .‬הוא נעשה לחבר המיליציה הסוציאליסטית‬
‫ואשתו גרו אצלנו בלונדון‪ ,‬וגרמו לנו עונג‪ .‬הוא היה מלא‬ ‫המהפכנית‪ ,‬והוא צעד לתוך דירתנו בארשת החלטית‪,‬‬

‫‪21‬‬