Page 17 - etmol_137
P. 17

‫■‪I'fee‬‬                ‫־׳־‪ .,‬ל‪.‬‬

        ‫‪. 'W^k‬יי‪'.-‬־‬

 ‫מכירת המשכונות שלא נפדו‪ .‬גם‬          ‫היה בהלוואה בריבית‪ ,‬כגון רופאים‬    ‫ההלוואה בריבית של יהודים הגיעה‬
 ‫בנקאים נוצרים נהגו באותה תקופה‬       ‫וסוחרים שהשקיעו בבנקים מהונם‪,‬‬      ‫לשיא פריחתה באיטליה התיכונה‬
 ‫להסוות את פעולותיהם‪ ,‬או מקצתן‪,‬‬       ‫יתומים שאפוטרופסיהם השקיעו‬         ‫והצפונית במאות הארבע־עשרה והח־‬
 ‫כדי שלא ייראו מנוגדות לאיסור‬         ‫מכספי ירושת אביהם‪ ,‬ואלמנות שהש­‬    ‫מש־עשרה‪ .‬תנאי מוקדם לקיומה היה‬
 ‫הכנסיה בדבר לקיחת ריבית‪ .‬סוג‬         ‫קיעו את הנדוניה שהוחזרה להן לאחר‬   ‫בכל מקרה קבלת החלטה של שליטי‬
 ‫אחר של בעיות נתעורר במסגרת‬           ‫מות בעליהן‪ .‬בשתי דרכים אלה‬         ‫המדינה להיזקק לה ולהזמין לעירם‬
 ‫הזיקה אל ההלכה היהודית דווקא‪,‬‬        ‫הבטיחו הבנקאים היהודים לעצמם‬       ‫מלווה יהודי‪ ,‬כדי שיפתח ״חנות״‬
 ‫שכן רוב הכספים שהושקעו בבנקים‬        ‫ביטחון סביר בפני פגיעות ברכושם‬     ‫להלוואה לפרק זמן קצוב ובתנאים‬
 ‫היו לאמיתו של דבר הלוואות‪ ,‬פשוטו‬     ‫מידי אדם או מאיתני‪-‬הטבע‪ .‬כמו כן‬    ‫מוסכמים מראש‪ .‬תנאים אלה‪ ,‬שנדונו‬
 ‫כמשמעו — דהיינו הלוואות של‬           ‫עלה בידיהם לגייס סכומים נכבדים‬     ‫במשא־ומתן בין הצדדים‪ ,‬סוכמו בת­‬
 ‫יהודים ליהודים — והללו היו אסו­‬      ‫למימון פעולות ״חנויותיהם״‪ ,‬גם‬      ‫עודה שהעניקו השלטונות לבנקאי‬
                                      ‫כאשר לא היה בידיהם‪ ,‬משלהם‪,‬‬         ‫היהודי המועמד לבוא לעירם‪ .‬תעודה‬
          ‫רות במפורש על‪-‬פי התורה‪.‬‬     ‫אלא חלק מן הסכום שהתחייבו‬          ‫זו היתה לאמיתו של דבר מעין חוזה‬
                                      ‫להעמיד לרשות ציבור הלווים על פי‬    ‫שנעשה בין שני צדדים‪ ,‬כונתה ״פר־‬
      ‫ניסוחים מתאימים‬                                                    ‫יווילגיה״ וברפובליקה של ונציה —‬
                                         ‫תנאי הפריווילגיה שהוענקה להם‪.‬‬   ‫״קונדוטה״‪ .‬במקורות עבריים השתמ­‬
 ‫במציאות מצאו הבנקאים דרכים‬           ‫מערכת סבוכה זו של קשרים בין‬        ‫שו במונחים לועזיים או במילים‬
 ‫להתגבר על מכשולים אלה‪ .‬עובדה‬         ‫הבנקאים היהודים לבין עצמם‪ ,‬וביני­‬
 ‫היא שעסקיהם התבססו במשך דורות‬        ‫הם לבין יחידים אשר השקיעו מכספם‬            ‫עבריות ״תנאים״ או ״קיום״‪.‬‬
 ‫על שותפויות בין בנקאים יהודים ועל‬    ‫בבנקים‪ ,‬עוררה בעיות אחדות במי­‬     ‫לביסוסם ולהתרחבותם של עסקי‬
 ‫השקעות מידי יחידים יהודים‪ ,‬וברור‬     ‫שורים שונים‪ .‬מקצת בעיות אלה היו‬    ‫הלוואות אלה‪ ,‬היו שני גורמים‪:‬‬
 ‫שכל זאת נעשה על‪-‬ידי מציאת ניסו­‬      ‫קשורות בתלותם של המלווים בשל­‬      ‫מנוהגם של הבנקאים לפצל את הונם‬
 ‫חים מתאימים של ההסכמים שנעשו‬         ‫טונות ובצורך להסתיר מעיניהם‪ ,‬בש­‬   ‫בין ״חנויות״ להלוואה שביישובים‬
 ‫בין יהודים‪ ,‬ניסוחים שאפשרו לבעלי‬     ‫עת כתיבת חוזי השותפות אצל‬          ‫אחדים‪ ,‬מקצתם במדינות שונות‪ ,‬ומ‪-‬‬
 ‫הבנקים לנהל את עסקיהם ביעילות‬        ‫נוטריוני העיר‪ ,‬חלק מפרטי העסקה‪,‬‬    ‫הצלחתם למשוך לעסקיהם השקעות‬
 ‫וגם לצאת ידי חובתם כלפי חיובי‬        ‫ובמיוחד אותם הפרטים שהיו קשורים‬    ‫הון רבות‪ ,‬גם בסכומים זעירים וגם‬
                                      ‫בשיעור הריבית שתיגבה או בתנאי‬      ‫מידי יהודים שעיסוקם היום‪-‬יומי לא‬
                              ‫חהלכה‪.‬‬

‫‪17‬‬
   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22