Page 17 - etmol_137

‫■‪I'fee‬‬ ‫־׳־‪ .,‬ל‪.‬‬

‫‪. 'W^k‬יי‪'.-‬־‬

‫מכירת המשכונות שלא נפדו‪ .‬גם‬ ‫היה בהלוואה בריבית‪ ,‬כגון רופאים‬ ‫ההלוואה בריבית של יהודים הגיעה‬
‫בנקאים נוצרים נהגו באותה תקופה‬ ‫וסוחרים שהשקיעו בבנקים מהונם‪,‬‬ ‫לשיא פריחתה באיטליה התיכונה‬
‫להסוות את פעולותיהם‪ ,‬או מקצתן‪,‬‬ ‫יתומים שאפוטרופסיהם השקיעו‬ ‫והצפונית במאות הארבע־עשרה והח־‬
‫כדי שלא ייראו מנוגדות לאיסור‬ ‫מכספי ירושת אביהם‪ ,‬ואלמנות שהש­‬ ‫מש־עשרה‪ .‬תנאי מוקדם לקיומה היה‬
‫הכנסיה בדבר לקיחת ריבית‪ .‬סוג‬ ‫קיעו את הנדוניה שהוחזרה להן לאחר‬ ‫בכל מקרה קבלת החלטה של שליטי‬
‫אחר של בעיות נתעורר במסגרת‬ ‫מות בעליהן‪ .‬בשתי דרכים אלה‬ ‫המדינה להיזקק לה ולהזמין לעירם‬
‫הזיקה אל ההלכה היהודית דווקא‪,‬‬ ‫הבטיחו הבנקאים היהודים לעצמם‬ ‫מלווה יהודי‪ ,‬כדי שיפתח ״חנות״‬
‫שכן רוב הכספים שהושקעו בבנקים‬ ‫ביטחון סביר בפני פגיעות ברכושם‬ ‫להלוואה לפרק זמן קצוב ובתנאים‬
‫היו לאמיתו של דבר הלוואות‪ ,‬פשוטו‬ ‫מידי אדם או מאיתני‪-‬הטבע‪ .‬כמו כן‬ ‫מוסכמים מראש‪ .‬תנאים אלה‪ ,‬שנדונו‬
‫כמשמעו — דהיינו הלוואות של‬ ‫עלה בידיהם לגייס סכומים נכבדים‬ ‫במשא־ומתן בין הצדדים‪ ,‬סוכמו בת­‬
‫יהודים ליהודים — והללו היו אסו­‬ ‫למימון פעולות ״חנויותיהם״‪ ,‬גם‬ ‫עודה שהעניקו השלטונות לבנקאי‬
‫כאשר לא היה בידיהם‪ ,‬משלהם‪,‬‬ ‫היהודי המועמד לבוא לעירם‪ .‬תעודה‬
‫רות במפורש על‪-‬פי התורה‪.‬‬ ‫אלא חלק מן הסכום שהתחייבו‬ ‫זו היתה לאמיתו של דבר מעין חוזה‬
‫להעמיד לרשות ציבור הלווים על פי‬ ‫שנעשה בין שני צדדים‪ ,‬כונתה ״פר־‬
‫ניסוחים מתאימים‬ ‫יווילגיה״ וברפובליקה של ונציה —‬
‫תנאי הפריווילגיה שהוענקה להם‪.‬‬ ‫״קונדוטה״‪ .‬במקורות עבריים השתמ­‬
‫במציאות מצאו הבנקאים דרכים‬ ‫מערכת סבוכה זו של קשרים בין‬ ‫שו במונחים לועזיים או במילים‬
‫להתגבר על מכשולים אלה‪ .‬עובדה‬ ‫הבנקאים היהודים לבין עצמם‪ ,‬וביני­‬
‫היא שעסקיהם התבססו במשך דורות‬ ‫הם לבין יחידים אשר השקיעו מכספם‬ ‫עבריות ״תנאים״ או ״קיום״‪.‬‬
‫על שותפויות בין בנקאים יהודים ועל‬ ‫בבנקים‪ ,‬עוררה בעיות אחדות במי­‬ ‫לביסוסם ולהתרחבותם של עסקי‬
‫השקעות מידי יחידים יהודים‪ ,‬וברור‬ ‫שורים שונים‪ .‬מקצת בעיות אלה היו‬ ‫הלוואות אלה‪ ,‬היו שני גורמים‪:‬‬
‫שכל זאת נעשה על‪-‬ידי מציאת ניסו­‬ ‫קשורות בתלותם של המלווים בשל­‬ ‫מנוהגם של הבנקאים לפצל את הונם‬
‫חים מתאימים של ההסכמים שנעשו‬ ‫טונות ובצורך להסתיר מעיניהם‪ ,‬בש­‬ ‫בין ״חנויות״ להלוואה שביישובים‬
‫בין יהודים‪ ,‬ניסוחים שאפשרו לבעלי‬ ‫עת כתיבת חוזי השותפות אצל‬ ‫אחדים‪ ,‬מקצתם במדינות שונות‪ ,‬ומ‪-‬‬
‫הבנקים לנהל את עסקיהם ביעילות‬ ‫נוטריוני העיר‪ ,‬חלק מפרטי העסקה‪,‬‬ ‫הצלחתם למשוך לעסקיהם השקעות‬
‫וגם לצאת ידי חובתם כלפי חיובי‬ ‫ובמיוחד אותם הפרטים שהיו קשורים‬ ‫הון רבות‪ ,‬גם בסכומים זעירים וגם‬
‫בשיעור הריבית שתיגבה או בתנאי‬ ‫מידי יהודים שעיסוקם היום‪-‬יומי לא‬
‫חהלכה‪.‬‬

‫‪17‬‬