Page 12 - etmol_137
P. 12
חזון אחרית בשנת 1981גילה צבי אילן בסקר שערך עם י .סטפנסקי
הימים במרות שרידי בית־כנסת ובית־מדרש בצפון מזרח הגליל העליון,
במורדות הרי נפתלי ,כארבעה קילומטר ממערב לתל הצור.
פסיפס ביישוב ותיק בצפון הגליל מציג צבי אילן הציע לזהות את האתר עם היישוב מרות הנזכר
אח חזון הנביאים לשלום ובטחון אצל יוסף בן מתתיהו בספרו ״תולדות מלחמת היהודים
ברומאים״ ,כגבול הצפוני של הגליל העליון ,שבוצר על ידו
מאת אשר עובדיה וסוניה מוצ׳ניק לקראת המלחמה ברומאים .ייתכן שהמקום נזכר גם
בתלמוד הירושלמי ,אחד החכמים המוזכרים בירושלמי
המתואר ניגן על כלי מיתר מסויים ,שהקטע בחלק הסמוך ובמדרשים שונים קרוי אלעזר בר מרום ,אבל בשני כתבי יד
של הפסיפס הוא חלק ממנו. הוא מופיע בשם בר מרוס ,וייתכן שהכוונה למרות שבימי
התלמוד נקראה מרוס .צבי אילן מצא את איזכור השם
לא שלל מלחמה ״כפר מארוס״ בתעודה מהגניזה הקהירית .בית־הכנסת
נבנה כנראה בראשית המאה החמישית ,סמוך לראש גבעת
כלי נשק מפוזרים סביב דיוקן המופיעים בכמה פסיפסים הכפר .היה זה בית גדול בציר צפון־דרום בעל שלושה
רומאים מייצגים שלל שנלקח על־ידי קיסרים ומנציחים את
נצחונם .אבל יש להניח כי כלי הנשק שליד הדמות במרות פתחים בקיר הדרומי ושתי שורות עמודים.
הם כלי נשקו ואינם מייצגים שלל מלחמה ,כפי שהציעו
החופרים .הדמות היושבת וסביבה מפוזרים כלי הנשק החפירות במקום נערכו על ידי צ .אילן עם ע .דמתי
מייצגת רגע של מנוחה ולא הכרזת נצחון על אוייב לאחר בשנים 1989-1983ובשנת 1984גילו החופרים בצפון־
קרב .האיש נראה בעינינו כמו הניח את קסדתו לצידו, מזרח הסיטרה המזרחית שרידי רצפת פסיפס שאורכה 2.15
והניח את נשקו ומבקש מנוח .התמונה יכולה גם לסמל את מטר ורוחבה 1.70מטר שצבעיה לבן ,צהוב ,ורוד ושחור.
שאיפתו וכמיהתו לסיום המלחמה ולבוא השלום .החופרים ניכרים סימנים כי סמוך לה היתה רצפת פסיפס נוספת.
העלו כמה השערות על משמעות השם ,שמעון בר יודן, הפסיפס מתאר גבר צעיר שידיו פשוטות קדימה ,פניו
המופיע בפסיפס .ההשערה המתקבלת ביותר על הדעת שזו צעירות ושערו אדום .עיניו נזוקו ,אם כתוצאה מפגעי
היא כתובת ההקדשה של התורם ולא שמו של האמן שיצר האקלים במשך מאות השנים שעברו מאז ,או על־ידי
את הפסיפס .אם היה זה שמו היתה מצורפת אליו המילה הורסי־דיוקנאות קנאים .לטוניקה ,הכתונת הצבאית הקצרה
״עבד״ ,כמו שמופיע במקומות אחרים .נראה שזהו שמו שהוא לובש ,שרוולים ארוכים מרוקמים בעיטורים עגולים.
של הנדבן ,יודן בר שמעון ,שתרם סכום כסף )מני, סביבו מפוזרים מגן ,קסדה ,חרב ארוכה וחפץ לא מזוהה.
בארמית( ליצירת רצפת הפסיפס ,אף־על־פי שבכתובת בצד הימני של הדמות כתוב בארמית יודן בר שמעון מני.
חסרות המילים המקובלות במקרים אלו ,כמו ״דכיר לטב״, הדוגמה הקרובה ביותר לדמות זו ,היושבת או נחה על
״דיהב״ ,״עבד״ ו״אתחזק״ המופיעות בצירוף שם מגן ,נמצאת בפסיפס רומאי בטיפאסא שבצפון־אפריקה
התורמים בפסיפסים של בתי־כנסת אחרים ,שכן מצויים מהמאה השלישית לספירה ,שם מתואר בצורה דומה אחד
השבויים הברברים .דוגמאות נוספות נמצאות בפסיפסים
גם כתובות ללא תוספות אלו. רומאים המתארים את אורפיאוס ,גם הם מהמאה השלישית
קשה לקבל את הנחת החופרים כי הדמות שבפסיפס או הרביעית ,ובפסיפסים ובממצאים אמנותיים אחרים .גם
מייצגת דיוקן של גיבוד ,לוחם או מפקד צבא ,ששמו התצורות האמנותיות על הבגדים מופיעות בפסיפסים
״יודן בד שמעון״ ,או שהיא מייצגת את דמותו של דוד ובעבודות אמנות אחרות מהתקופה הרומאית והתקופה
המלך ,לאחר נצחונו על גולית .אם זוהי דמותו של דוד הביזנטית המוקדמת והן מוכיחות כי הדמות המתוארת
המלך אפשר היה לצפות שהיא תוצג במרכז כדי שהצופה בפסיפס היא של בן המעמד הגבוה ולא כפי ששיערו מגלי
יראה אותה מיד בהיכנסו לבית־הכנסת .אם זהו דוד הפסיפס שזוהי דמותו של חיל .גם החרב והמגן שמסביב
המלך ,יש להניח כי האמן היה כותב את שמו מעל לדמות מופיעים בפסיפסים רומאים וביזנטים מוקדמים.
לראשו או קרוב אליו ,כבכמה רצפות ,כמו בעזה־ים, לפי סימנים שונים אפשר שהיה בפסיפס מגן נוסף .מעניין
בית־אלפא ונעדן ששם השמות המזהים את הדמויות אם הידים המושטות קדימה בפסיפס מוכיחות כי האיש
מופיעים מעל לראשיהן .יש לציין גם כי השיער האדום
בראשה של הדמות בפיסיפס אינו הוכחה מספקת כי זהו הכתובת ברצפת בית־המדרש -״זאיב וטלה ירעו כאחד׳
אמנם דוד המלך ״האדמוני״ ,כיוון שראשים אדומים
:• ..־-.׳מי. ׳
רבים מופיעים בפסיפסים.
12
