Page 5 - etmol_137

‫שסיפק להם עושר וכבוד‪ .‬אחד הסופרים מספר כי כשביקר‬ ‫חיבורו עורר רוגז רב בקרב המוסלמים‪ .‬אבן חזם‪ ,‬גדול‬
‫פעם יהוסף עם באריס ברחבת קורדובה קשה היה להבחין‬ ‫התיאולוגים הערבים בספרד‪ ,‬יצא נגדו בספר פולמוס‬
‫בין השליט לבין הנתון לשלטונו‪ .‬אבן עדארי מספר כי‬ ‫חריף‪ .‬אבץ חזם מתאר את שמואל הנגיד כגדול שבחכמי‬
‫״הארור״ העסיק בלשים מקרב נשות הארמון ומן הצעירים‪,‬‬ ‫היהודים וכאיש פולמוס המצוין ביותר שבהם‪ .‬מגמתו של‬
‫תמורת חסדים וטובות‪ .‬אלה סיפרו לו כל שהתרחש בביתו‬ ‫אבן חזם היתה להוכיח שהתורה שבידי היהודים מזויפת‪.‬‬
‫הוא גילה בקיאות מפתיעה בתורה‪ ,‬אולם על כל טענה‬
‫של באריס‪.‬‬ ‫שטען השיב לו הנגיד תשובה ניצחת‪ .‬על הטענות נגד תורת‬
‫מעמדו של יהוסף התערער בימי בלקין‪ ,‬בנו של באריס‪.‬‬ ‫היהודים הוסיף אבן חזם טענות קשות נגד מלך גרנאדה‬
‫העלילו עליו שניסה להרעיל במשתה את בלקין וכן שזמם‬
‫מהפכה בגרנאדה‪ .‬לדברי המעלילים‪ ,‬שלח בחשאי לאבן‬ ‫שמינה ״כופר יהודי״ לווזיר‪.‬‬
‫צמאדח‪ ,‬שליט אלמריה‪ ,‬שהוא מוכן להשליטו על גרנאדה‬ ‫אבן חזם אינו נוקב בשם המתפלמס עמו‪ .‬הוא מגדיר‬
‫והוא יהוסף ישלוט תחתיו‪ ,‬וכך המיט אסון על עצמו‪.‬‬ ‫אותו כ״יהודי הפועל בצל מלך חלש‪ ,‬שגילה חוצפה ולבש‬
‫האמת היא שהאווירה היתה רוויה הסתה‪ ,‬גם בגלל סלידת‬ ‫גאווה בגלל רוב ממונו‪ ,‬ושחכמתו מועטת והבנתו‬
‫המוסלמים מתשלום מסיהם לידי חוכרים יהודים‪ ,‬וגם בשל‬ ‫מסולפת״‪ .‬בוויכוח הוא מכנה אותו בכינויי גנאי שונים‪:‬‬
‫הסערה שפרצה בהשפעת השירה האנטישמית של אבו‬
‫אסחאק אלאלבירי‪ .‬בליל שבת )‪ 30‬בדצמבר ‪ (1066‬הופצה‬ ‫ארור‪ ,‬שפל‪ ,‬בער‪ ,‬חצוף‪ ,‬כופר ומשוגע‪.‬‬
‫עלילה שהווזיר יהוסף הרג את מלך גרנאדה‪ .‬לא הועיל לו‬
‫ליהוסף שהוציא את המלך אל שער הארמון והציגו לעיני‬ ‫יהוסף יורש את אביו‬
‫ההמון‪ .‬אלה פרצו בכוח לתוך הארמון‪ .‬יהוסף נמלט‬
‫למחסן הפחמים והשחיר פניו שלא יכירוהו‪ .‬אולם רודפיו‬ ‫בשנת ‪ 1055‬נפטר הנגיד כשעדיין לא מלאו לבנו יהוסף‬
‫הצליחו לגלותו והרגוהו‪ .‬למחרת גררו גווייתו בחוצות‬ ‫‪ 21‬שנה‪ .‬הבן ירש מאביו את משרת הווזיר הראשי‬
‫העיר‪ .‬אחרי שכילו חמתם בו פרצו לשכונות היהודיות‪:‬‬ ‫בממלכת גרנאדה ואת הנגידות בקהילות ישראל שבספרד‪.‬‬
‫רצחו‪ ,‬אנסו ובזזו‪ .‬לדברי אחד המקורות נהרגו באותה שבת‬ ‫ההיסטוריונים הערבים מתארים אותו כיפה־פנים וחד־‬
‫כשלושת אלפים יהודים‪ ,‬אחר קובע את מספרם למעלה‬ ‫שכל‪ .‬כאביו הצטיין בכישרונותיו ובהשכלתו‪ ,‬אך נבדל‬
‫מארבעת אלפים‪ .‬ובכך נסתיימה פרשת גדולתם של שמואל‬ ‫ממנו במידותיו‪ ,‬כבן שר ונגיד‪ ,‬שגדל בעושר וכבוד‪ ,‬בלטה‬
‫ובנו יהוסף‪ .‬לפי מקור ערבי קבורים שמואל הנגיד ובנו‬ ‫באופיו גאווה מופרזת‪ ,‬והרחיקה מעליו את הבריות‪ .‬גם‬
‫יהוסף ליד שער העיר גרנאדה‪ ,‬אלבירה; השער היחידי‬ ‫בחיי המשפחה שלו לא ידע אושר‪ ,‬ומרירותו מצאה‬
‫ביטוייה בהליכותיו ובהתנהגותו עם בני אדם‪ .‬סופר ערבי‬
‫שנשאר שלם עד היום‪.‬‬ ‫מן הימים ההם מספר שיהוסף אמנם גמל חסדים עם בני‬
‫עמו‪ ,‬אך מצד אחר הקל ראש במצוות הדת וזילזל בחכמי‬
‫לעיון נוסף‪ :‬תולדות השירה העברית בספרד המוסלמית‬
‫‪ -‬חיים שירמן‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬עד שעורר נגדו זעמם של היהודים‪.‬‬
‫יהוסף לא נרתע מלהטיל דופי בדתות‪ ,‬ודיבר בפרהסיה‬
‫בגנות האסלאם‪ .‬היהודים התלוננו על עריצותו למרות‬