Page 10 - etmol_130
P. 10

‫הקורא להתקשות בזיהוי הרבה תיבות‬           ‫איתמר‬                           ‫איתמר בן אב״י בנו הבכור של‬
‫)כלומר‪ :‬מילים כתובות(‪ ,‬משום שאפשר‬         ‫בן אב״י‬                         ‫אליעזר בן־יהודה‪ ,‬שנטען כי הוא ״הילד‬
‫לפענח תיבות כאלה כמילים שונות‬                                             ‫העברי הראשון״‪ ,‬נולד בשנת ‪1885‬‬
‫)כמו‪ :‬דבר‪ ,‬ספר ועוד(‪ .‬גם הכתיב המלא‬         ‫מ ל טן‬                        ‫בירושלים‪ .‬איתמר בן אב״י‪ ,‬משגדל‪,‬‬
‫אינו מהווה פתרון מספק לכך‪ ,‬משום‬              ‫את‬                           ‫היה העתונאי החדשן וה״מודרני״ הרא­‬
‫שאין בו סימני היכר לכל התנועות‪.‬‬           ‫העברית‬                          ‫שון בעברית‪ ,‬ועורך היומון העברי‬
‫הוסף לכך את העובדה‪ ,‬שתיבות‪ ,‬המו­‬                                          ‫הראשון בארץ — ״הצבי״‪ ,‬שיצא לאור‬
‫רכבות מאותיות עבריות‪ ,‬חסרות סימני‬          ‫בנו של אליעזר בן־‬              ‫החל מ־‪ 30‬בספטמבר ‪ . 1908‬לאחר‬
‫היכר טובים לתפיסה ראייתית גלובלית‬         ‫יהודה חידש עשרות‬                ‫מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬החל להוציא‬
‫)כתבניות שלמות( כי מבין אותיות‬            ‫מילים‪ ,‬היה העתונאי‬              ‫לאור עתון יומי נוסף בשם ״דואר היום״‪,‬‬
‫הדפוס העבריות רק ה״ל״ וה״ק״ חורגות‬        ‫החדשן הראשון בארץ‬               ‫החל מי״ב באב תרע״ט‪ 8 ,‬באוגוסט‬
‫מן השורה בכל מקום בתיבה‪ ,‬ושאר‬             ‫וביקש למצ‪1‬א פתרון‬               ‫‪ . 1919‬היה זה עתון שונה לגמרי‬
‫האותיות החורגות הן רק בסוף התיבה‬          ‫לבעיות הכתיב העברי‬              ‫מהעתונים שיצאו לאור לפני כן בחק‬
‫וחורגות רק כלפי מטה‪ .‬מכאן שתבנית‬                                          ‫לא ‪ p‬וכן מעתון ״הא ‪p‬״ )שיצא בת­‬
‫בסיסית של התיבה העברית )הקונפי‪-‬‬              ‫מאת שלמה הרמתי'‬              ‫חילה בשם ״חדשות ה א^ ״(‪ ,‬שהחל‬
‫גורציה שלה( היא בעיקרה צורת מלבן‬                                          ‫להופיע כחודשיים לפני כן‪ ,‬ב‪ 18-‬ביוני‬
‫בגדלים שונים וכך אין לתיבה העברית‬                          ‫איתמר בן אב״י‬  ‫‪ . 1919‬״דואר היום״ ביקש להיות‬
‫— בניגוד לתיבה הלטינית — סימני‬                                            ‫כעתונים העממיים של אנגליה‪ ,‬בעל‬
‫היכר בולטים וברורים בתהליך התפיסה‬                                         ‫כותרות גדולות ורעשניות‪ ,‬וידיעות סנ‪-‬‬
‫הראייתית של התיבות העבריות בפעי­‬
‫לות הקריאה‪ .‬ועוד‪ :‬הקריאה העברית‬                                                                             ‫סציוניות‪.‬‬
‫מימין לשמאל בניגוד לקריאה בלועזית‬
‫)בכתב לטיני( משמאל לימין‪ ,‬גורמת גם‬                                        ‫איתמר בן אב״י היה פעיל בחוגים‬
                                                                          ‫״האזרחים״ של בני הארץ ובני המוש­‬
                ‫היא קושי ללומד עברית‪.‬‬                                     ‫בות‪ ,‬שהקימו תנועה משלהם‪ .‬הוא גם‬
                                                                          ‫הציע כתיב מלא לעברית והיה נואם‬
‫המציע הראשון ‪ -‬מנדלסון?‬                                                   ‫מלהיב‪ .‬איתמר בן אב״י נפטר בארצות‪-‬‬
                                                                          ‫הברית בשעת שליחות מטעם קרן‪-‬היסוד‬
‫לכן אין להתפלא על כך‪ ,‬שמורים ניסו‬                                         ‫בשנת ‪ . 1943‬איתמר בן אב״י‪ ,‬כאביו‬
‫למצוא דרכים להקל על לומדי עברית‪,‬‬                                          ‫אליעזר בן‪-‬יהודה‪ ,‬חידש מילים רבות‪,‬‬
‫במיוחד בשלב הלימוד הראשון‪ .‬היו‬                                            ‫ביניהן אופנוע‪ ,‬אלחוט‪ ,‬זרקור‪ ,‬רמקול‪,‬‬
‫שהציעו לשם כך תירגול ראשוני בקרי­‬                                         ‫כייס‪ ,‬דליק‪ ,‬חדיש‪ ,‬שביר‪ ,‬מברקה‪,‬‬
‫את מילים עבריות בכתב לטיני — אין‬                                          ‫מפקדה‪ ,‬ביטאון וגם — חיכיון)המתנה‬
‫לדעת מי היה ראשון מציעי הליטון‪ ,‬יש‬                                        ‫ממושכת(‪ .‬בין השאר חידש גם מילות‬
‫אומרים‪ ,‬שהרעיון עלה עוד בסיעתו של‬
‫מנדלסון‪ .‬מכל מקום‪ ,‬המורה הראשון‬                                                ‫סלנג כמו חירבן‪ ,‬מזופת וגם להת׳‪.‬‬
‫לעברית‪ ,‬שידוע לנו עליו שנהג כך‪ ,‬היה‬
‫יצחק רוזנברג שהיה מנהל בית‪-‬הספר‬                                           ‫מילים אחרות שחידש‪ :‬אוירון‪ ,‬אזכר‪,‬‬
‫״למל״ בירושלים בין ‪ 1876‬ל‪, 1880-‬‬                                          ‫אכזבה‪ ,‬אלחוטן‪ ,‬אמלל‪ ,‬ביות‪ ,‬דו‪-‬שבו‪-‬‬
‫חזר אחר‪-‬כך לוינה ושם היה מורה‬                                             ‫עון‪ ,‬התראיין‪ ,‬התמתן‪ ,‬חדיש‪ ,‬חממה‪,‬‬
‫ללשונות שמיות ולעברית‪ .‬הוא הנהיג‬                                          ‫חשמלית‪ ,‬ימאות‪ ,‬יעור‪ ,‬כנות‪ ,‬כתבה‪,‬‬
‫קריאה עברית באותיות לטיניות בשנת‬                                          ‫ליטן‪ ,‬מבצע‪ ,‬מדינאי‪ ,‬מדינאות‪ ,‬מובטל‪,‬‬
‫‪ . 1898‬הייתה זו יוזמה מקומית של‬                                           ‫מועדון‪ ,‬מיידי‪ ,‬מכונית‪ ,‬מספרה‪ ,‬מעגן‪,‬‬
‫מורה‪ ,‬ככתוב במבוא לספר לימוד‬                                              ‫מפית‪ ,‬מפקדה‪ ,‬משוריין‪ ,‬עצמאות‪ ,‬עצמ­‬
‫שחיבר בשם ״המשיח״‪ .‬אולם התנועה‬                                            ‫אי‪ ,‬עיתונות‪ ,‬עיתונאי‪ ,‬צפירה‪ ,‬תקדים‪,‬‬
‫לכתיבה באותיות לטיניות התחזקה‬                                             ‫תהרית‪ ,‬תרשים‪ .‬ודווקא אדם זה‪ ,‬בנו של‬
‫בשנות העשרים והשלושים של המאה‬                                             ‫אליעזר בן‪-‬יהודה‪ ,‬״הילד העברי הרא­‬
‫ונושאי דברה היו זאב ז׳בוטינסקי‬                                            ‫שון״‪ ,‬ביקש לשנות את העברית שינוי‬
                                                                          ‫שלא היה כמותו‪ :‬לכתוב אותה באותיות‬
                         ‫ואיתמר בן אב״י‪.‬‬
                                                                                                  ‫לועזיות‪ ,‬לטיניות!‬
‫מקובל על החוקרים‪ ,‬שז׳בוטינסקי‬
‫קדם לבן אב״י ברעיון זה‪ ,‬מכל מקום‬                                          ‫אות הדפוס העברית קשה לקריאה‬
‫הוא קדם לבן אב״י בפירסום הרעיון‬                                           ‫בשל גורמים אחדים‪ :‬כשני‪-‬שלישים של‬
‫בדפוס‪ .‬כבר מראשית דרכו הציונית‬                                            ‫האותיות העבריות הן דומות‪-‬צורה‬
‫התעניין ז׳בוטינסקי בסוגיית הכתב‬                                           ‫)כמו‪ :‬ב־כ‪ ,‬ג־נ‪ ,‬ד‪-‬ר‪ ,‬ה‪-‬ח ועוד(‪ .‬לכן‬
‫והכתיב בעברית‪ ,‬מתוך דאגה לקורא‬                                            ‫עלול כל קורא‪ ,‬כולל קורא מיומן‪,‬‬
‫המתחיל‪ ,‬בעיקר זה שלמד עברית‬                                               ‫לטעות בתפיסה הראייתית של האות‬
‫בבגרותו‪ .‬כדי שקשיי הקריאה בכתב‬                                            ‫העברית המודפסת‪ .‬גם הניקוד גורם‬
‫העברי הלא מנוקד לא ייאישו את‬                                              ‫קושי לקורא‪ ,‬משום שהוא מפוזר סביב‬
‫הלומדים הללו‪ ,‬חיפש ז׳בוטינסקי דרכים‬                                       ‫האותיות‪ :‬למטה‪ ,‬באמצע ולמעלה‪ .‬לכן‬
                                                                          ‫מחייב הניקוד את הקורא להאריך את‬
                                                                          ‫נעיצת עיניו בכתוב‪ ,‬כדי לקלוט כהלכה‬
                                                                          ‫את האותיות‪ .‬ובטקסט לא מנוקד עלול‬

                                                                                                         ‫‪10‬‬
   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15