Page 5 - etmol_130

‫אי קברך שבתי צבי?‬

‫אצ״ג ‪ -‬ציור של ציונה תג׳ר‪1926 ,‬‬ ‫וכך תיאר לימים אותה תמונה בשיר ״קפיצת הדרך׳‬
‫המופיע בספרו ״אימה גדולה וירח״‪ :‬״יש קפיצת הדרך‬
‫ומלוכלך‪ ,‬קיבלני המפקד בחיוך ובהשתוממות מהנה; אוחז‬ ‫לפיטן העברי הנע למשיח ושכח כל חייו מעבר לבשרו‬
‫בידיו‪ ,‬במהופך כמובן‪ ,‬קונטרס בצורה אלבומית‪ ,‬ואני‬ ‫ודמו בעולם‪ / .‬ואני בדולצ׳ינה‪ ...‬יהודי יחיד‪ .‬בקברות‬
‫כמדומה קורא כותרת־אותיות שלי‪ :‬״ערגיץ אויף‬ ‫משלמים‪ ,‬על כפים עתיקים‪ / .‬לכל כף אני דורש‪ ,‬דופק‬
‫פעלדער״‪ ,‬והמפקד אמר לי עמוד נוח‪ ,‬אני שמח למסור‬ ‫וקורא‪ — / :‬אי קברך‪ ,‬מחמד אפנדי העברי‪ ,‬משיח־האמת־‬
‫לידך את ספרך הראשון‪ ,‬ומכתב־ברכה של ידידך העורך‪.‬‬ ‫שלי ש ב ת י צ ב י ‪ ,‬בן לאשה עבריה ובעלה של אשה‪/ :‬‬
‫נו‪ ,‬אני מברך אותך; לצערי איני יכול לקרוא אותיות‬
‫עבריות‪ .‬כך‪ ...‬עלה והצלח! וכבדני בחפיסה קטנה של‬ ‫דם מן הדם ובו חזון זורח!״‬
‫סיגריות וזוג חיתולי רגלים‪ ...‬אוצר ממש בימי טחב‬ ‫בשנת תשכ״ז‪ 1966-‬פירסם אצ״ג ב״ירושלים — שנתון‬
‫לדברי ספרות והגות״ ב׳‪ ,‬את ״סיפא‪ :‬מאז בביתה אופה‬
‫ועגמת־חיים אי־שם בשדות הסרביים״‪.‬‬ ‫עוד הנה״ וכתב‪ :‬״בכן — החלו משאות־האש שלי באותם‬
‫הרים מושלגים ובמעבדות נהרות סרביים‪ ,‬שבהם רחצו או‬
‫לאחר שסרביה נכבשה על־ידי צבאות אוסטריה בסתיו‬ ‫צפו עיני‪ ,‬אם מחמת פחדים ואם בגין כיסופין קטלניים‪,‬‬
‫‪ 1915‬הועבר אצ״ג למשרד צבאי בסרייבו‪ ,‬בירת בוסניה‪,‬‬ ‫שהמו בלב למחוזות אשר מעבר לאימי־המלחמה‪ ,‬ליבת‬
‫שטיפל בענייני מכרות‪ .‬אך גם שם לא השתחרר מחוויות‬ ‫אב ולערוגת־הבושם בבית האם‪ ...‬ועד שגם הגעתי הרחק‬
‫הקרבות וממראות האימים של הלחימה בשוחות‪ .‬הוא‬ ‫מן הסוה והדרינה הנהרות להרי בוסניה ומונטנגרו‪ ,‬עד‬
‫ל!יבל חופשה ונסע לוינה‪ ,‬כדי להשתדל במשרד הבטחון‬ ‫לאותו מקום נידח באלבניה‪ ,‬ששם נקבר גוף שבתי צבי‪.‬‬
‫למען אביו‪ ,‬ר׳ חיים גרינברג‪ ,‬שהיה מגוייס אף הוא‪ ,‬כרב‬ ‫ושם עמדתי‪ ,‬חייל יהודי צעיר במדי־שעטנז של הקיסר‬
‫צבאי‪ ,‬כדי שיעבירו אותו למקום קרוב יותר לביתו‬ ‫פראנץ יוסף‪ ,‬גלמוד בעולם רחוק‪ ...‬הורדתי מכתפי את‬
‫ולמשפחתו‪ .‬כל הזמן שהיה אצ״ג בחזית התכתב עם‬ ‫הרובה ודפקתי בקתו על תל מטושטש שכפו עליו לבלי‬
‫חברים מלבוב ומוינה‪ .‬בהזדמנות זו ״קפץ״ לבקר אחדים‬ ‫שמו של ש״ץ הנידח‪ ,‬ואמרתי‪ :‬אני אורי־צבי בן־ ב ת־ ש בע‬
‫מהם‪ .‬חלק מן המכתבים האלה שמורים כיום בעזבון אצ״ג‪,‬‬ ‫מלבוב‪ ,‬המשרת בצבא הנכרי של קיסר פראנץ־יוסף עומד‬
‫במחלקת כתבי־היד של בית־הספרים הלאומי בירושלים‪.‬‬ ‫על קברך שבתי־צבי‪ ,‬שאין־משל־לתוגת־בשרך אחרי‬

‫ההמרה‪ ,‬מחמד אפנדי!‪...‬״‬
‫אצ״ג סיפר על חבריו ליחידה‪ ,‬״החיילים בצבא הגויים״‪,‬‬
‫מרצ׳פ לישקא ואחרים‪ ,‬איכרים פשוטים‪ .‬אחד מהם בכה‬
‫ללא הרף מגעגועים לביתו‪ ,‬עד שחבריו איימו להרגו אם‬
‫לא ישתול!‪ ,‬כי געגועיו עוררו את געגועיהם‪ .‬לפעמים לקחו‬
‫את החיילים לכנסיה או‪ ,‬להבדיל‪ ,‬לבית זונות‪ .‬פעם הלכו‬
‫כולם לבית הזונות‪ ,‬ואצ״ג הלך אתם‪ .‬הרופא היהודי שבא‬
‫אתם‪ ,‬לא בגלל שרצה בכך‪ ,‬אלא משום שהתבייש לפני‬
‫חבריו‪ ,‬הביט בידי זונה אחת ואמר לה‪ :‬״איזה ידים יפות‬
‫יש לך״‪ .‬אצ״ג עצמו לא נכנס — ״לא משום יראת חטא‪,‬‬

‫אלא בגלל הזוהמה ששררה שם״‪.‬‬
‫בהתקרב החגים סבלו החיילים מגעגועים‪ .‬בחג המולד‬
‫צעדו בסך אל הכנסיה ולאחר מכן אל הסעודה‪ .‬היה זה יום‬
‫גדול — לרגל החג קיבלו תוספות לאוכל‪ .‬פעם ויתר אצ״ג‬
‫על מנת הבשר שלו והכין ללישקא המתגעגע סעודת חג‬
‫קטנה מכל החומרים שהיו בידיו‪ ,‬כיון שגם לאצ״ג היו‬
‫געגועים לבית ביקש לעזור לחבר בשעת צערו‪ .‬אלא‬
‫שבלילה הזה חזר לישקא שיכור כלוט‪ ,‬וקילל את אצ״ג‪,‬‬
‫חברו‪ ,‬בכינוי ״יהודון מלוכלך״‪ .‬על כך לא הבליג אצ״ג‬

‫והפליא בו במכותיו עד שנפל והקיא‪...‬‬

‫הפלדוובל והספר הראשון‬

‫אך היו לאצ״ג גם חוויות מסוג אחר‪ .‬את השירים שכתב‬
‫על גדות הסאווה‪ ,‬שלח ללבוב‪ ,‬אל ידידו צבי ביקלס־‬
‫שפיצר‪ ,‬עורך ה״טאגבלאט״‪ .‬זה פירסם אותם בעתונו‪ ,‬אך‬
‫שמר גם על המטריצות והחליט כעבור זמן מה להוציא את‬

‫השירים בספר קטן בצורה אלבומית‪.‬‬
‫וכך אירע שיום אחד נקרא אצ״ג אל ה״פלדוובל״)סמל(‪.‬‬
‫״ובהגיעני ל׳גחר׳ של המפקד‪ ,‬כחול ורטוב עד היסוד‬