Page 23 - etmol_130

‫ע ל־פי הדברים הללו‪- ,‬ההלכה התלמודית‪ ,‬שחייב אדם‬ ‫מסתמכת לפעמים על מקורות ספרותיים‪ ,‬שלא תמיד ברור‬
‫לראות את האישה לפני שיקדש אותה‪ ,‬שמא ימצא בה דבר‬ ‫מהם אם הפריט אומנם כיסוי הוא‪ ,‬ואם כן‪ ,‬אם הוא כיסוי‬
‫מגונה )בבלי‪ ,‬קידושין מא( תקפה בימי הרמב״ם רק אצל‬ ‫הראש או הפנים‪ .‬וכן אין אנו יודעים ע ל־ פי הרשימות הללו‬
‫היהודים החיים באירופה הנוצרית‪ ,‬אבל לא ניתן להחיל‬ ‫מתי ובאלה נסיבות לבשה האישה כיסוי לפניה‪ ,‬והאם‬
‫אותה על היהודים שבארצות האיסלאם‪ .‬כי גם אם יראה‬
‫אדם אישה לפני שיקדשנה‪ ,‬לא יוכל להכיר אם יש בה דבר‬ ‫נתכסו כל פניה או לא‪.‬‬
‫מגונה‪ ,‬כיוון שכולה מכוסה! ומשתמע שיישאנה בלי‬ ‫לצערנו אין אנו מוצאים התייחסות חד־משמעית לנושא‬
‫שיראנה‪ .‬ואם לאחר מכן ימצא בה מומים‪ ,‬יוכל‪ ,‬כדברי‬ ‫זה במחקריו של חוקר הגניזה ש‪.‬ד‪ .‬גויטיין‪ .‬אומנם הוא‬
‫הרמב״ם‪ ,‬לטעון שמקחו מקח טעות אפילו על ״מומים‬ ‫מציין‪ ,‬שבניגוד לנשים המוסלמיות‪ ,‬שחויבו לכסות את‬
‫פניהן בחוץ והורחקו מן החברה‪ ,‬לא היה כל חיוב כזה‬
‫שבגלוי״‪.‬‬ ‫אצל הנשים היהודיות והנוצריות‪ .‬הללו חויבו לכסות רק‬
‫אם כיסוי פני האישה היה כל כך מקובל בחברת ״אנשי‬ ‫את שערותיהן ולהתלבש בצניעות‪ ,‬והן יכלו לדבר באופן‬
‫הגניזה״‪ ,‬כמו שעולה מן המקורות שנסקרו לעיל‪ ,‬מדוע אין‬ ‫חופשי עם גבר ממשפחה אחרת‪ .‬הקורא את הדברים‬
‫אנו שומעים על כך במכתבים האישיים ובמסמכים האחרים‬ ‫הללו עשוי לקבל את הרושם‪ ,‬שהעובדה‪ ,‬שהאישה‬
‫שבגניזה ? אפשר שכאן דוגמה לכלל הפשוט‪ ,‬שמה שידוע‬ ‫היהודיה )והנוצריה( לא חויבה לכסות את פניה בחוץ‪,‬‬
‫לכול אין צריך להזכירו‪ .‬על־אחת־כמה־וכמה כשהמדובר‬ ‫סימלה הבדל משמעותי במעמדה בחברה בהשוואה‬
‫לאישה המוסלמית‪ .‬ואומנם מתעודות רבות בגניזה עולה‪,‬‬
‫בדברים שבצנעה‪ ,‬שהשתיקה יפה להם‪.‬‬ ‫שהאישה היהודיה נטלה חלק בחיי החברה והיתה רגילה‬
‫לצאת מביתה‪ ,‬ואף להופיע באופן אישי בבית המשפט‪.‬‬
‫לא בכפיה‬ ‫אולם במקום אחר כותב גויטיין כדבר מובן מאליו‪,‬‬
‫שנשות כל הדתות )היינו מוסלמיות‪ ,‬יהודיות ונוצריות(‬
‫מדוע כיסו הנשים את פניהן בחברה היהודית בארצות‬
‫האיסלאם בימי הביניים? כנראה שלא היה זה מפני‬ ‫כיסו את פניהן בחוץ‪.‬‬
‫שהשלטונות המוסלמים כפו עליהן דבר זה‪ .‬להיפך‪ ,‬חוקר‬ ‫דברי ר׳ שמעון בן פרחון מתאמתים‪ ,‬לפחות בקשר‬
‫האיסלאם ברנרד לואיס כותב‪ :‬״ביטוי דומה לנחיתות‬ ‫לבבל‪ ,‬על־ידי תאורו של הנוסע פתחיה מרגנסבורג )יצא‬
‫מצוי בתקנות הנוגעות ללבוש נשות הד׳מים )יהודיות‬ ‫למסעיו במזרח בשנת ‪ 1175‬לערך(‪ :‬״ובעיר בגדת )בגדר(‬
‫ונוצריות(‪ ...‬נשים מוסלמיות שיצאו מחוץ לבית‪ ,‬נדרשו‬ ‫אלף יהודים‪ ,‬והולכים בסודרים ואין אדם רואה שום אשה‬
‫לכסות פניהן ברעלה כלשהי‪ .‬נשות ד׳מים ושפחות הורשו‬ ‫שם‪ ,‬ואין שום אדם הולך לבית חבירו שמא יראה אשת‬
‫לצאת בפנים גלויות ולעתים אף חוייבו לעשות זאת‪.‬‬ ‫חבירו‪ ,‬מיד היה אומר לו‪ ,‬פרוץ‪ ,‬למה באתה? אלא מכה‬
‫תקנות שונות אף אוסרות על נשות הד׳מים לכסות פניהן‬
‫בבדיל‪ ,‬והוא יוצא ומדבר עמו״‪.‬‬
‫ברעלה״‪.‬‬
‫בעינינו מסמלת הרעלה אולי יותר מכל דבר חיצוני אחר‬ ‫אומנם לא נאמר במפורש‪ ,‬שהנשים היו ״הולכות‬
‫את הרחקת האישה מכלל החברה‪ .‬אולם במזרח בימי‬ ‫בסודרים״‪ ,‬אולם ע ל־ פי הקשר דבריו ושאר המקורות‬
‫הביניים ראתה החברה את כיסוי פני האישה כהגנה על‬ ‫המובאים כאן‪ ,‬סביר להניח שהנשים מיעטו לצאת בכלל‪,‬‬
‫צניעותה וכסימן המבדיל בינה לבין שפחות ופרוצות‪,‬‬ ‫וכשיצאו עטפו אף הן את פניהן בסודרים‪ ,‬כך שאדם לא‬
‫שהלכו בפנים גלויות‪ .‬אף החברה היהודית רצתה להסתיר‬
‫את נשותיה ולהגן עליהן‪ .‬וכך הפך המנהג המוסלמי‬ ‫היה רואה שום אישה בבגדד‪.‬‬

‫לנורמה חברתית יהודית‪.‬‬ ‫הגניזה הקהירית שמרה שאלה‪ ,‬שנשאל הרמב״ם‪ ,‬על‬
‫מסקנה זו יש בה אישור לאחת מהנחות היסוד של ש‪.‬ד‪.‬‬ ‫מורה עיוור‪ ,‬שבשעת כעסו נשבע‪ ,‬שלא יוסיף ללמד את‬
‫גויטיין במחקריו‪ ,‬והיא‪ ,‬שהחברה היהודית של ״אנשי‬ ‫בנותיו של פלוני‪ .‬המורה התחרט לאחר מכן‪ ,‬וכדי שלא‬
‫הגניזה״ היתה מעורבת עד מאוד בחברה המוסלמית‬ ‫תקופח פרנסתו ביקש לחזור ללמדן‪ .‬השואל מספר שהבנות‬
‫שבתוכה חיתה‪ ,‬ומה שאנו מוצאים באורחות חייה של זו‬ ‫לא היו מוכנות לחשוף את עצמן בפני אחר‪ .‬הרמב״ם‬
‫נהגה גם החברה היהודית‪ .‬הנחה זו קמו עליה מערערים‬ ‫השיב‪ ,‬שאם יזכיר המורה העיוור את חרטתו בפני שלושה‬
‫בין חוקרי התקופה‪ ,‬ויש מי שהצביע דווקא על מעמד‬ ‫בני אדם‪ ,‬יורשה להוסיף ללמד את הבנות הצנועות)שאלה‬
‫האישה כראיה לשוני הגדול לכאורה שבין שתי החברות‪.‬‬ ‫זו לרמב״ם ותשובתו האוטוגרפית שמתחתיה הן חלק‬
‫אצל היהודים‪ ,‬נטען‪ ,‬יכלה האישה לצאת ולבוא באופן‬
‫חופשי‪ ,‬אצל המוסלמים הוסתרה האישה והורחקה מן‬ ‫מתערוכה קבועה במוזיאון הבריטי‪(.‬‬
‫החברה‪ .‬עתה דומה‪ ,‬שאף בפרשה זו הדמיון בין שתי‬ ‫עדות ברורה לכיסוי פני האישה ולמשמעותו החברתית‬
‫החברות היה גדול הרבה יותר מן המשועד‪ ,‬וההבדלים‬ ‫נלמד משינוי בהלכה התלמודית‪ ,‬הנמצא במשנה תורה של‬
‫ביניהן אינם אלא עניין של דגש חזק יותד או דגש קל יותר‬ ‫הרמב״ם‪ .‬לפי המשנה )כתובות ז‪ ,‬ח( יוכל אדם‪ ,‬שנשא‬
‫אישה ומצא בה מום‪ ,‬לטעון שמקחו מקח טעות‪ .‬אולם‬
‫באותם אודחות חיים בלבד‪.‬‬ ‫לדברי החכמים שם‪ ,‬״במה דברים אמורים‪ ,‬במומין‬
‫סיכומו של דבר‪ :‬מכל האמור לעיל ברור‪ ,‬שבתקופת‬
‫זוהרה של החברה היהודית בארצות האיסלאם‪ ,‬במאות ה­‬ ‫שבסתר‪ ,‬אבל במומין שבגלוי אינו יכול לטעון״‪.‬‬
‫!‪ 1‬־‪ , 12‬היתה האישה רגילה לכסות את פניה בצאתה‬
‫על כך כותב הרמב״ם )הלכות אישות‪ ,‬כה‪ ,‬ב(; ״אבל‬
‫החוצה ובפני זרים‪.‬‬ ‫במומין שבגלוי אינו יכול לטעון‪ ,‬שהרי הכל רואין אותן‬
‫ואומרץ לו‪ ,‬וחזקתו ששמע ונתפייס‪ .‬דבר ידוע הוא‪ ,‬שאין‬
‫לעיון נוסף‪ :‬״אשנב לחייהן של נשים בחברות יהותות״‪ ,‬בעריכת‬ ‫זה אלא באותן המקומות‪ ,‬שהיה מנהג הנשים שם להלך‬
‫בשוק ופניהן גלויות‪ ,‬והכל יודעין אותן ואומרץ זו היא בתו‬
‫יעל עצמון‪ ,‬הוצאת מרכז זלמן שזר‪.‬‬ ‫של פלוני וזו היא אחותו של פלוני כמו ערי אדום בזמן‬
‫הזה‪ .‬אבל מקומות שאין דרך הבנות שם לצאת לשוק כלל‬
‫‪23‬‬ ‫ואם תצא הבת למרחץ בנשף תצא מתנכרה ולא יראה‬
‫אותה אדם חוץ מקרובותיה הרי זה טוען אף במומין‬

‫שבגלוי״‪.‬‬