Page 22 - etmol_130

‫נאמר במשנה‪ ,‬מסכת שבת ) ר ו׳( ״ערביות ךעל‪1‬ת״‪,‬‬ ‫נשים‬
‫והכוונה — בשבת יוצאות נשים יהודיות שבערב'רעולות‪,‬‬
‫בכיסוי ראש ופנים‪ .‬משנה זו‪ ,‬כנראה‪ ,‬היא הדוגמה הקדומה‬ ‫רעולות‬

‫ביותר בהלכה היהודית לתופעה חברתית בערב‪.‬‬ ‫נ שים יה ודיו ת‬
‫בארצות האיסלאם‬
‫פרופ׳ שאול ליברמן הוא שהוכיח כי בספרות חז״ל ישנן‬
‫עדויות כי גם נשים יהודיות כיסו פניהן ברעלה‪ ,‬בניגוד‬ ‫נהגו במנהג‬
‫למה שהיה מקובל עד אז במחקר‪ .‬מהמשנה שבמסכת שבת‬ ‫שכ מ תי הן‬
‫אנו למדים שמנהג זה לא היה מקובל בארץ ישראל‬
‫בתקופת התנאים‪ .‬עדיין לא ברור ממש היכן ומתי נהגו כך‪,‬‬ ‫מאת מרדכי עקיבא פרידמן‬
‫ועד כמה היתה זאת הנורמה המקובלת בחברה היהודית‪.‬‬
‫פרופ׳ א״ל אפשטיין‪ ,‬שהביא ראיות נוספות למנהג זה‪,‬‬ ‫‪22‬‬
‫שיער‪ ,‬שכיסוי פני האישה היה מקובל בארץ ישראל‬

‫בתקופת האמוראים‪ ,‬אבל לא בבבל‪.‬‬

‫דומה‪ ,‬שאפשר להביא ראיה להבדל שבין ארץ ישראל‬
‫לבבל מהשוואת הסוגיות שבתלמוד הירושלמי ושבתלמוד‬
‫הבבלי‪ .‬בירו של מי) שבת פ״ח( נאמר‪ :‬״אשה כוחלת אחת‬
‫מעיניה ומטמנת חבירתה ויוצא לשוק״‪ .‬לעומת זאת בבבלי‬
‫)שבת פ׳( נאמר‪ :‬״צנועות כוחלות עין אחת״‪ .‬ופרש רש״י‪:‬‬
‫״צנועות‪ ,‬שהולכות מעוטפות‪ ,‬ואין מגלות אלא עין אחד‬
‫לראות‪ ,‬וכוחלות אותו״‪ .‬בארץ ישראל — ׳אישה׳ סתם‪,‬‬
‫ללא הבחנה בין צנועה ללא צנועה‪ ,‬אבל בבבל דווקא‬
‫ה״צנועות״ נהגו כך‪) .‬בבבלי אף קבעו‪ ,‬שכך מנהג בנות‬
‫העיר‪ ,‬אבל בנות הכפר היו כוחלות את שתי עיניהן‪ ,‬ופרש‬
‫רש״י‪ ,‬שאינן מכסות את פניהן‪ .‬אבל מלשון הגמרא עצמה‬
‫אפשר לסבור‪ ,‬שהכפריות נהגו אומנם לכסות את פניהן‪,‬‬
‫אבל שתי עיניהן היו גלויות‪ ,‬כמקובל אצל נשים המכסות‬

‫את פניהן‪(.‬‬
‫כידוע‪ ,‬עד הזמן האחרון כיסו נשים יהודיות בארצות‬
‫האיסלאם את פניהן בצאתן החוצה‪ .‬האם תופעה זו נובעת‬
‫מתהליך ארוך של הידרדרות‪ ,‬קנאות עיוורת וחוסר‬
‫סובלנות בארצות אלה — תהליך שהחל עוד עם עליית‬
‫הממלוכים לשלטון בשנת ‪ — 1250‬או שמא יש בה המשך‬
‫של נורמה ישנה? לשון אחרת‪ :‬האם בתקופת שגשוגה של‬
‫החברה האיסלאמית‪ ,‬היא התקופה חקלסית של חקר‬
‫הגניזה )‪ 1250-969‬לערך(‪ ,‬כבר כיסו נשים יהודיות שחיו‬
‫בארצות הללו את פניהן? ואם כן‪ ,‬האם זאת היתה אותה‬
‫תופעה‪ ,‬שעליה מדובר בספרות חז״ל? כפי שנראה להלן‪,‬‬

‫אין תמימות רעים במחקר בדבר שאלות אלה‪.‬‬
‫הרב שלמה בן פ ר חון)נו ל ד בספרד והיגר לאיטליה‪ ,‬שם‬
‫סיים את ספר ״מחברת הערוך״ בשנת ‪ ( 1161‬כותב‪ :‬״מנהג‬
‫ארץ ישראל ובבל ואספמיא כל הנשים מכסין פניהן בסדין‪,‬‬
‫וכשכורכין אותו על פניהם מניחין דרך שפת הסדין חור‬
‫אחד כנגד עין אחת להסתכל בו‪ ,‬כי אסור להסתכל‬
‫בנשים‪ ...‬ובארץ אדום בלבד )הרב פרחון מתכוון לארצות‬

‫הנוצריות באירופה( הנשים מגולות פנים״‪.‬‬

‫שלום בארון‪ ,‬מבכירי ההיסטוריונים היהודים בדור‬
‫האחרון‪ ,‬מצטט מקור זה‪ ,‬אולם הוא מסתייג ממנו וקובע‪,‬‬
‫שהשלטונות המוסלמיים ״לא כפו על נשות הד׳מים‬
‫)הד׳מים — בני החסות יהודים ונוצרים( לכסות את‬
‫פניהן״‪ .‬לדבריו‪ ,‬נשים יהודיות שכיסו את פניהן בוודאי היו‬
‫חזון נדיר‪ ,‬ואפשר שאבן פרחון מעולם לא ראה אישה‬

‫יהודייה שפניה מכוסות‪.‬‬

‫חקר הגניזה מבהיר את התמונה‪ .‬החוקרת ידידה סטילמן‬
‫מצאה‪ ,‬שסוגים שונים של כיסויי הראש וחפנים שכיחים‬
‫ביותר בכתובות שמן הגניזה‪ ,‬ומימצא זה מבטל את‬
‫קביעתו של בארון‪ .‬התיעוד שמביאה סטילמן חשוב ביותר‪,‬‬
‫אך יש להודות‪ ,‬שאין ברשימות שחקרה אותן תאור מדוייק‬
‫של הפריטים הללו‪ .‬הגדרת השימוש של פריט מסוים‬