Page 4 - etmol_37
P. 4
ילין :״פה תעמודנה העגלות משני הכוונים להנפש .הרחבה מעת גלות הארץ ,היה המקום הזה הנקרא באב־אל־ואד
שלפני הבית בעל שתי הדיוטות מלאה תשואות העגלות )פתח העמק( בלב הדרך בין ירושלים ליפו ,מועד לסכנת
ואנשים רבים -גם פרדים רבים עוברים ומשמיעים קול עוברי הדרך ההיא ,וציה ושממה וחביון שודדים״ )״הלב
צלצול פעמוניהם התלויים בצואריהם ...וחמור קטן אחד
אשר ירכב עליו בעליהם ...ויש אשר רבץ גמל לרוחב הדרך נון״ ח׳ שבט תרל״ג(.
ובצואר עתק יחסם את העוברים ...ולרגלי הבית הגדול גם שליטים מקומיים שהשתלטו על קטעי־דרך היו שוד
סוכת עץ קטנה מוארה ,וממנה יוצאים קולות צוחה וקטטות דים את העוברים ושבים .מן המפורסמים שבהם הם בני
וגערות ,כי זוהי סוכת ׳אלקרוסה׳ היא ,לאמר :מקום מושב משפחת אבו״גוש ,שעריץ אחד מהם הטיל חיתתו על הדרך
חוכרי מכס תקון הדרכים המוטל על כל בעל עגלה או בהמה לירושלים ,ונזכר לשמצה כבר בשנת תקכ״ד 1764 -אצל
נושאת משא ,ואחרי אשר אין מטבע אכרינו לשלם בטוב לב הרב החיד״א .בימי שלטונו של עבדאללה פחה
את המכסים המוטלים עליהם ,יאלצו הפקידים לאחוז ב׳מדת ) (1831-1818השתלט השיח עות׳מאן אבו־גוש על השטח
שבין ירושלים ועזה ,וכל המסחר והצליינות של ירושלים
הדין׳ ...כי בה תלוי כל שכר החוכרים״. היו נתונים לחסדיו .מוסטפה אבו״גוש אף תפש ורצח שני
מי היו החוכרים ומה הם זמני חכירתם ,קשה לקבוע פקידי ממשלה תוך איום על פחת ירושלים שיתקוף את
בדיוק .מקורות שונים מביאים שמות שונים של ״חוכרים״, העיר ,אם מישהו יפריע לכנופייתו .עם הכיבוש המצרי)סוף
שלמעשה היו בחלקם פקידים אצל החוכר הרשמי .מן (1831בוטלה שליטתו ,ולא חודשה גם כאשר חזרו התורכים
הנתונים שבידינו עולה שבשנים הראשונות להקמת החאן, ) .(1840במקום זה קבעו לו משכורת כ״אחראי״ על הקטע
תרל״ב-תרל״ג לערך ,נגבה מס־הדרכים על־ידי פקידי שבין ירושלים לבאב־אל-ואד .אבל גם אז לא חדל לשדוד
הממשלה .״ובראות הרשות שהמם הנגבה על־ידי פקידיה את העוברים ושבים -והוגלה לקושטא ב־ .1846אף־על-
נמס בידם ולקופתה לא בא כמעט ולא כלום ,החכירה אותו פי־כן ,המשיכו צאצאיו לשדוד את הנוסעים כדי להשלים את
שנה שנה למרבה במחירו״ ,כותב פ״י כהנוב בתוך ״מימים הכנסותיהם )י .בן־אריה ״עיר בראי תקופה״ ,א׳ ,עמוד
ראשונים״ א׳ )עמוד .(124החוכרים הראשונים היו ,ככל .(143הקהילה היהודית נאלצה לפצותם מדי שנה בשנה
הנראה ,בנימין ביניש סלאנט ודודו אריה ליב סלאנט. בסכומי כסף שונים ,כדי להבטיח את העולים היהודים
בנימין ביניש היה בן הרב שמואל סלאנט ,רבה של ירוש
לים .בשנת תרל״ח ) (1875כשמונטיפיורי ומלוויו שבתו לירושלים ואת היורדים ממנה.
במלון בבאב־אל־ואד ,אזי ״בירושלים לא ידע איש כי למחר ״גם אחרי שנסללה הדרך מיפו לירושלים -כותב
תאיר העיר הקדושה מאור פני משה .בלילה הזה נסעו ״הלבנון״ משנת תרל״ג -והוקם במקום הזה )באב־אל-
מירושלים הרב ר׳ בנימין ביניש ...ודודו ר׳ ליב ...לבוא אל ואד( סוכת־עץ לבית קאווע ,לא נמצא עוד במקום ההוא
בית מלון באב אל־ואד ,כי המה שכרו את המלון מהפחה, מנוח להולכי ארחות להנפש שמה מעמל הדרך ,ובפרט
ועודם בדרך פגעו את השר״ כותב ״הלבנון״ בכ״ד אב להאירופים תרי הארץ אשר לא ניסו להשתרע על ערמת
תרל״ח .מונטיפיורי בזכרונותיו ממסע זה מספר על שלושה עפר ולתת תנומה לעפעפם על מצע מחצלות בלות .עתה
שותפים שחכרו את המלון לשלוש שנים .השותף השלישי
-שאת זהותו לא אדע -היה כנראה הפקיד שניהל את )תרל״ב( עלה על לב הפחה לבנות כאן מלון אורחים.״
המלון על טהרת הכשרות ,ואף גר בו .ואילו הסלאנטים גרו דוד ילין ,איש ירושלים ,מספר )כתבים נבחרים א׳
עם משפחותיהם בקביעות בירושלים ,ורק לפרקים ירדו תרצ״ו( על בניין המלון :״אורווה גדולה נבנה למטה ומלון
אורחים למעלה .אך בהיות היציע העליונה מיוחדת רק ל׳בני
לבאב־אל־ואד לעמוד מקרוב על הנעשה שם. העליה /נאלצו להוסיף עוד בית קפה למטה לבני האדם
הפשוטים ככל בתי הקפה הערבים ,לאמר :חדר אחד גדול,
אב ובן חוכרים א ת המלון קורותיו ותקרתו מלאים פיח שחור ,וקרקעיתו לא מרוצפה,
וכסאות קטנים ונמוכים מפזרים כה וכה על הארץ .ובפנת
אחריהם חכרו את המלון יצחק רוקח ובנו שמעון .יצחק הבית כירה גבוהה לבישול הקפה ,וחבית מים עתיקה
בן יוסף רוקח נולד באומן בתקצ״ה ) (1835ועלה לירושלים
עם הוריו בשנת . 1840לימים נשא את מרים בתו של ר׳ לשתות ממנה כל צמא אשר לא מבעלי הנפש היפה״.
ישראל בק ,המדפים הראשון בירושלים וראש עדת החסידים
בה .יצחק רוקח ,שהיה מנכבדי היהודים ועמד בקשרי מונטיפיורי שובת בחאן
עסקים עם רבים מחשובי הערבים ,חכר מעירית ירושלים,
יחד עם שותפיו־ידידיו הערבים ,את מם־הדרך מיפו לירוש במלון נמצא שוחט ,דבר זה איפשר למונטיפיורי בביקורו
לים ,שנגבה לטובת העיריה הירושלמית בשביל צרכי בית השביעי בארץ ,בקיץ , 1875לשבות ״בבית המלון אשר
החולים העירוני .מקורות אחרים קובעים שהמס נגבה בבאב״אל-וואד ,וישאר שם עד מוצאי השבת ,כי הבית מלון
לצורך תקון הדרך מיפו לירושלים .מכסת המס היתה :חצי הזה בנוי בטעם בניני אורופא ,ולא תחסר בו כל אשר נמצא
גרוש לחמור ,גרוש לסוס ולפרד ,גרוש וחצי לגמל ,שמינית בבתי מלוני אורופא ,גם מאכלים כשרים נמצא שם לאורחים,
הגרוש לכל עז או כבש ,שנים־עשר גרוש לעגלה רתומה כי בעליו המה יהודים .ביום השבת התפלל שמה השר במנין
לשני סוסים נושאת משא ,חמשה־עשר גרוש לעגלה רתומה ויקראו בתורה מהספר תורה אשר יוליך עמו השר בצאתו
לשלשה סוסים נושאת משא ,וכשאינם נושאים משא ,שלמו ובבואו ...וכעלות תפלת המנחה עלה השר לתורה ויברך את
הרבנים וכל נכבדי עמנו בלאנדאן ,והזכיר את נשמת רעי-
החצי )פ .כהנוב ב״בימים ראשונים״(. תו ...ואחר הבדלה ...צוה לאסור את מרכבתו לנסוע כל
מקובל שיצחק רוקח חכר את מם־הדרך בשנת תרמ״ד
) 1884תדהר ,אנציקלופדיה ,כרך א׳( ,אך סביר יותר הלילה עד בואו ירושלימה.״ )״הלבנון״ כ״ד אב תרל״ח(.
שהחכירה נעשתה בשנת תרל״ז ) ,(1877אם לא קודם לכן. תוך זמן קצר הפכה הרחבה שלפני מלוךהאורחים
בבאב״אל־ואד למקום שוקק חיים ,מפגש לנוסעים לירושלים
וממנה ,ומקום תיור שנוסעים נזקקו לו כתיאורו של דוד
4
