Page 5 - etmol_37

‫מישהו שנראה כמשרתו‪ .‬״חייכתי אליהם והם החזירו לי‬ ‫וזאת על־סמך הכתוב ‪ -‬בתחלת תרל״ח ‪ -‬במאמרו של‬
‫מבט של טוב לב‪ .‬עתה היה ברור לי שזהו החאן של שלמה‪,‬‬ ‫יואל משה סלומון ״מסע בארץ הצבי״ שנתפרסם בעתונו‬
‫ואיש זקן זה לא היה אחר מאשר שלמה בעצמו‪ .‬ברכתים‬ ‫״יהודה וירושלים״ )מהדורת קרסל(‪ :‬ונבוא אל מלון באב־‬
‫לשלום‪ ,‬ואת המוטורסיקל )אופנוע( שלי העמדתי במקום‬ ‫אל־ואד‪ ,‬והיא מושכרת ]![ לאיש יהודי אשכנזי מילידי עיר‬
‫בטוח‪ .‬עליתי במדרגות ובקשתי מעט קפה‪ .‬אחרי שהוגשו לי‬ ‫הקודש״‪ .‬אין ספק שהכוונה כאן לשלמה פ״ח רוזנטל‪,‬‬
‫קפה וביצים ולחם‪ ,‬נפלה עלי תרדמה כה עמוקה עד שלא‬ ‫שהיה היחידי מבין' המתעסקים במם־הדרך שנולד בירוש­‬
‫התעוררתי אלא בשתים אחר הצהרים‪ .‬בראותי שכבר‬
‫מאוחר‪ ,‬החלטתי להישאר ללון בבאב־אל־ואד‪ ...‬כאן קמה‬ ‫לים‪ ,‬וששכר את מלון־האורחים בבאב־אל־ואד מרוקח‪.‬‬
‫ההסטוריה לתחיה‪ .‬מלחמות הפלישתים ביהודים‪ ...‬ומאוחר‬ ‫כאמור‪ ,‬נהגה הרשות מדי שנה בשנה למסור את החכירה‬
‫יותר מלחמות המכבים כדי לשחרר את ארצם‪ ...‬שלמה‬ ‫של המלון לכל המרבה במחירה‪ ,‬״ושנה שנה היתה החכירה‬
‫החכם התענין במוטורסיקל‪ ,‬הוא היה בטוח שבשעה אחת‬ ‫נשארת בידי יצחק רוקח ושותפיו־ידידיו מבין המשפחות‬
‫עשיתי את הדרך מיפו‪ ,‬כשבאמת עשיתיה בשלש שעות‪...‬‬ ‫המיוחסות של הערבים‪ .‬והטוב שבידידיו ‪ -‬סלים אפנדי‪,‬‬
‫היה זה ערב שבת‪ ,‬ולכן הדליקו מוקדם יותר את נרות‬ ‫ששימש ראש העיריה בירושלים‪ ...‬באופן רשמי לא על שמו‬
‫השבת‪ .‬חדרי‪ ,‬שרצפתו אבן וחלונותיו חשופים‪ ,‬הוכן עבורי‬ ‫של רוקח היתה החכירה‪ ,‬אלא על שם אחד משותפיו‪ .‬אבל‬
‫ומיד הלכתי לישון‪ .‬סלומון שר זמירות שבת‪ ...‬בחדר‬ ‫למעשה היה הוא לבדו המנהל את העסק כל שנה‪ ,‬ובסופה‬
‫היה מחשב עמהם ומחלקים יחדו את הרווחים ביניהם‪,‬‬
‫הקרוב‪.‬״‬ ‫ופקידים יהודים ]ביניהם שלמה רוזנטל[ וערבים עבדו את‬
‫שלמה רוזנטל ואשתו לונה ניהלו את הפונדק בבאב־אל־‬ ‫עבודתם במשרדים אשר בירושלים‪ ,‬ביפו ובבאב־אל״ואד״‪,‬‬
‫ואד כחמש‪-‬עשרה שנה‪ ,‬עד תחילת שנת תרנ״ג‪ ,‬שאז עזב‬
‫יצחק רוקח את החכירה של החאן‪ .‬ב־‪ ,1894‬מספר בדקר‬ ‫כותב פ‪ .‬כהנוב‪.‬‬
‫במדריך לתיירים שלו‪ ,‬שהפונדק ״מוחזק על־ידי זכריה‬ ‫בבאב״אל־ואד עבדו ערבים ויהודים‪ .‬התנועה והבקורת‬
‫הסורי‪ ,‬שמפקיע את המחירים‪ ,‬ושיש לעמוד אתו על המקח״‪.‬‬ ‫נתקיימו בלילות‪ .‬ר׳ יצחק רוקח היה יורד לבאב״אל״ואד‬
‫לא ידוע לי כמה שנים החזיק זכריה הסורי את החאן‪.‬‬ ‫וחוזר לירושלים באותו יום‪ .‬בכל חייו בארץ־ישראל לא לן‬
‫אולם הבא אחריו היה משה קוסובר‪ .‬את משה קוסובר‬ ‫לילה אחד מחוץ לירושלים‪ .‬בנו שמעון ואשתו רחל התייש­‬
‫מזכיר ארי אבן־זהב בספרו ״ששים שנה ושנה״ )עמוד‬ ‫בו ביפו לפקח על מס״הדרך מהצד השני‪ .‬בין המפקחים היה‬
‫ט״ו(‪ :‬״באב־אל־ואד‪ ...‬היתה התחנה של הנוסעים בדרך‬ ‫פייבל כהנוב חניך עץ־חיים‪ .‬ר׳ פייבל היה נוסע ליפו‬
‫המלך ירושלים‪-‬יפו‪ ,‬והחוכר משה קוסובר היה גובה את‬ ‫בלילה‪ .‬גם משה בלומנפלד היה אחד הפקידים שגרו ביפו‪.‬‬
‫׳הדרביה׳‪ ,‬מם־הדרכים‪ ,‬לטובת בית־החולים העירוני‬ ‫הוא היה בנה של פיניה בת ר׳ ישראל ב״ק‪ .‬בבאב״אל״ואד‬
‫שבירושלים‪ ...‬מלבד זה ׳כיבד׳ החוכר כל נוסע בכוס קפה‬ ‫היו בודקים את כל העוברים ושבים‪ ,‬אם יש שוברות בידם‬
‫שעלתה שני מטליקים‪ ,‬וגם מי שלא רצה לשתות את הקפה‬ ‫לאות ששילמו את המס ביפו או בירושלים‪ .‬עיריית ירושלים‬
‫העכור והדלוח‪ ...‬הוכרח לשלם‪ ...‬והחוכר שפך לעיניו את‬ ‫מכסה גם כל מה שנכנס לעיר למכירה‪ ,‬כגון דגן‪ ,‬תבן‪,‬‬
‫המים השחורים על הארץ״‪ .‬לא מצאתי זכרו של חוכר זה‬ ‫ירקות‪ ,‬עצים‪ ,‬פחמים‪ .‬מכס זה נקרא ״ביאבה״‪ ,‬כלומר‬
‫במקום אחר‪ .‬אך יתכן מאד שהוא בנו של המוכתר אלטר‬ ‫שערים‪ ,‬וגם אותו היו חוכרים שנה״שנה רוקח ושותפיו‪.‬‬
‫קוסובר‪ ,‬שעלה ארצה עם הוריו בשנת תרכ״ד והוא אז בן‬ ‫התחנה הראשית לגביית ה״ביאבה״ היתה קרוב לבית־‬
‫שמונה‪ .‬סביר על־כן שמשה קוסובר ‪ -‬אם אכן בנו הוא ‪-‬‬ ‫היתומים ״דיסקין״‪ ,‬והפקיד הראשי היה אברהם בלומנפלד‪,‬‬
‫החזיק בחאן שנים אחדות עד מלחמת העולם הראשונה‪,‬‬ ‫אחיו של משה בלומנפלד‪ ,‬שבכוחו וגבורתו היה מטיל אימה‬

‫שמאז ועד סוף המלחמה היה החאן נטוש‪.‬‬ ‫על כל מי שאמרו להערים ולהבריח אל המכס‪.‬‬
‫החאן בבאב־אל־ואד נשאר בידי רוקח ושותפיו עד יום‬
‫השכנים מזהירים את החוכר‬ ‫עלות הרכבת הראשונה מיפו לירושלים )ערב יום הכפורים‬
‫תרנ״ג ‪ .(1892‬זמן קצר לאחר מכן‪ ,‬בא׳ חשון תרנ״ג‪ ,‬נפטר‬
‫אחרי מלחמת העולם הראשונה חכר את החאן‪ ,‬בשנת‬ ‫יצחק רוקח‪ .‬פקידו הראשי שניהל את מלוךהאורחים‬
‫‪ ,1918‬טודרוס ורשבסקי‪ ,‬ועבר עם בני משפחתו לגור שם‪.‬‬ ‫בבאב־אל‪-‬ואז‪/‬לערך משנתתרל״ז‪ ,‬היה שלמה בן יצחק פ״ח‬
‫הפעם שימש החאן כאכסניה שאפשר היה להשיג בה רק‬ ‫רוזנטל שנולד בירושלים‪ ,‬עבר לגור עם משפחתו בבאב־‬
‫ארוחות קלות וטיפול בבהמות‪ ,‬אך לא לינה‪ .‬לדברי בנו‪,‬‬ ‫אל״ואד וכאן נולדו לו גם שני ילדים‪ .‬איטה ילין מספרת‬
‫מרדכי ורשבסקי ‪ -‬בעל מלון ״פלטין״ בירושלים ‪ -‬החזיק‬ ‫בזכרונותיה )תרמ״א‪ -‬תרמ׳׳ב( על הנסיעה מירושלים ליפו‪,‬‬
‫אביו את החאן עד סוף שנת ‪ .1921‬יחסי ידידות שררו בין‬ ‫ש״ארכה כארבע‪-‬עשרה שעות בעגלה רתומה לשלושה‬
‫אביו ובין שכניו הערבים‪ ,‬ולפני מאורעות ‪ 1921‬בא אליו‬ ‫סוסים גדולים‪ ...‬התחנה הראשונה היתה ‪...‬מוצא‪ ...‬עד‬
‫מוכתר הכפר דיר־איוב‪ ,‬וביקשו לעבור אליו לכפר עם בני‬ ‫שהגענו לתחנה השניה היא באב־אל״ואד‪ .‬בתחנה הזאת נחנו‬
‫משפחתו מפני שמאורעות־דמים עלולים להתרחש בקרוב‪.‬‬ ‫איזה שעות‪ ,‬אחדים ירדו מהעגלה ועלו לבית־הקפה של‬
‫כשבוע ימים שהו בכפר אצל המוכתר‪ ,‬ובזמן הזה שמרו על‬ ‫שלמה רוזנטל‪ ,‬אשר שם היה אפשר למצוא מטה וגם ארוחת‬
‫החאן ערבים מידידיו‪ .‬אחרי המאורעות חזרו לבאב־אל־ואד‪,‬‬
‫אבל אשתו לא רצתה להישאר שם‪ ,‬ולכן שבו לירושלים‪.‬‬ ‫ערב״‪.‬‬
‫גם נוסע נוצרי‪ ,‬אלכסנדר א‪ .‬בורי‪ ,‬שביקר בארץ בשנת‬
‫מאז נעזב החאן לצמיתות‪.‬‬ ‫‪ ,1891‬רכוב על אופנוע ‪ -‬היה זה‪ ,‬כנראה‪ ,‬האופנוע הראשון‬
‫כיום עומד החאן המתפורר שומם מאין יושב‪ .‬חלקים‬ ‫שעבר בארץ! ‪ -‬מספר בספר מסעיו‪ ,‬שבהגיעו לשער העמק‬
‫חלקים נושרים‪ ,‬נופלים ממנו‪ ,‬ולא ירחק היום ומקומו לא‬ ‫הנקרא באב־אל״ואד‪ ,‬מצא בית־שמירה תורכי‪ ,‬ששני‬
‫ג׳נדרמים יושבים בו‪ .‬ממולו עמד בית״אבנים‪ ,‬הוא הפונדק‪.‬‬
‫יכירנו עוד‪ ,‬אם־כי הוא הוכרז כאתר הראוי לשמירה‪.‬‬ ‫בהתקרבו אליו‪ ,‬ראה על הגזוזטרה שבמעלה המדרגות‬
‫יושבים איש שיבה בעל זקן בתלבושת מזרחית‪ ,‬ולידו‬

‫‪5‬‬