Page 4 - etmol_140
P. 4
של הקונגרס היהודי ,ישראל זינגר ,אשר טיפל בבעיית
הרכוש כבר מאז סוף שנות השמונים ,שמע בשיחותיו
בגרמניה ובפולין רמזים על פקדונות בהיקף ניכר שנותרו
בבנקים בשווייץ ,וב־ 1994החל בודק את האפשרות לטפל
בנושא.
בסוף 1994הועלה עניין ״החשבונות הרדומים״ — כפי
שהוא מכונה בשווייץ — לדיון בפרלמנט המקומי .חבר
הפרלמנט אוטו פילר שאל ,אם קיימת אפשרות שהידיעות
שהתפרסמו אז בעיתונות השווייצרית בדבר הון עתק —
בעיקר כסף שחור — השוכב כאבן שאין לה הופכין
בבנקים ,הן נכונות .תשובת הממשלה היתה ,שאין כל
אפשרות כזו ,אך ליתר ביטחון הסכימו הבנקים להקים ועדה
פנימית שתבדוק את הנושא .לדו״ח של ועדה זו ,שהוגש
בפברואר , 1996היתה חשיבות רבה בהתפתחות המאבק.
תחקיר מקיף לכך ,שהבנקים אכן נטלו באותה עת את כספי הקורבנות
וחיסלו הרישומים הקשורים בכך.
ביום השואה תשנ״ה )אפריל ( 1995פירסם העיתון
הכלכלי ״גלובס״ תחקיר מקיף בעניין הפקדונות היהודיים ברצמבר 1962אישר הפרלמנט השווייצרי חוק ,שחייב
בבנקים ,ומסקנתו היתה ,כי מיליארדי דולרים עודם את הבנקים להעביר לירי משרר המשפטים את הרכוש
מוחזקים שם .ח״כ אברהם הירשזון העלה את הנושא מעל שייתכן והיה שייך לקורבנות הנאצים .הבנקים דיווחו על
בימת הכנסת ,והביא אותו לידיעת הציבור והעיתונות פקדונות בשווי עכשווי של 20מיליון פרנק; כ־ 15מיליון
הזרה .יושב ראש הסוכנות ,אברהם בורג ,ביקש בישיבת פרנק הוחזרו במהלך השנים ליורשים ,והיתרה נתרמה
נשיאות איל״ר לטפל בבעיה ,והוחלט לעבור לטיפול גלוי לקהילה היהודית המקומית )שני־שלישים( ולמשרד
ומקיף של הנושא .ישראל זינגר וצבי ברק ,יושבי ראש
איל״ר ,יצאו לסדרה של פגישות בשווייץ בניסיון לפתוח השווייצרי לטיפול בפליטים.
במשא־ומתן .רק לאחר שהודיע המפקח על הבנקים ,כי ואולם ,החוק ויישומו היו מלאי פרצות; שכן הוא הותיר
הוא יפעל נגד הבנקים אם לא ישתפו פעולה ,ניאותו ראשי בידי הבנקים את הקביעה מי היה קורבן של הנאצים;
איגוד הבנקים לפגוש את נשיא הקונגרס היהודי ,אדגר הממשלה לא בדקה כלל האם הבנקים מצייתים לחוק;
והיא עצמה הערימה מכשולים בלתי־עבירים בפני היורשים
ברונפמן ,ואת בורג ,זינגר וברק בספטמבר .1995 שתבעו את רכושם ,כגון דרישה לתצלום דרכונו של בעל
יומיים לפני אותה פגישה הודיע איגוד הבנקים ,כי החשבון והוכחה לכך שהאיש לא כתב צוואה .כיום ידוע,
מבדיקה ראשונית שביצע על פי התחייבותו בפני כי רובם המכריע של הבנקים לא מילאו אחרי החוק ,וכי
הפרלמנט ,עולה ,כי בידי חבריו יש רק כ־ 800חשבונות סכומי עתק נותרו בידיהם .ההיקף המדויק של אותם
רדומים בשווי של כ־ 30מיליון דולר ,וקרוב לוודאי שרובם כספים לא ייוודע לעולם ,שכן החקירה הנוכחית כבר
כלל לא היו שייכים לקורבנות שואה .בפגישה עם
המנהיגים היהודיים ,הציעו להם ראשי הבנקים לקבל סכום העלתה ,שהמסמכים הרלוונטיים שוב אינם קיימים.
זה ולסגור את הפרשה .תשובתם של ברונפמן ובורג היתה החוק מ־ 1962איפשר לבנקים ולממשלת שווייץ לטעון
שלילית ,והם דרשו לפתוח בחקירה מקיפה ומתואמת במשך חצי יובל ,שבעיית פקדונות קורבנות השואה כבר
נפתרה .מעטים העזו לפקפק באמינותם של הבנקים
להבהרת שאלת הפקדונות בצורה סופית. המקומיים ,המהווים כאילו סמל של יושר ואמינות; מעטים
בחודשים הבאים התנהל משא־ומתן שקט על התנאים עוד יותר יכלו לטעון ,שממשלת שווייץ נותנת יד )ולוא
לאותה חקירה ,אך הוא הגיע בסוף 1995למבוי סתום. במחדל( לגזל ציני של רכוש קורבנות הנאצים .אך
ברונפמן וזינגר הגיעו למסקנה ,כי יהיה צורך לעבור ההתפתחויות מאז 1995מלמדות ,שהיה בסיס לטענות
למאבק חזיתי בזירה האמריקנית .הם גייסו למאבק את
הסנאטור אלפונס דמאטו ,איש ניו־יורק ,יושב ראש ועדת ולחשדות כלפי הבנקים והממשלה.
הבנקאות של הסנאט ,אשר הפופולריות שלו היתה בעיית הרכוש היהודי בכללה התעוררה מחדש בתחילת
במצוקה באותה עת .כבר בדצמבר 1995הסכים דמאטו שנות התשעים ,כאשר נפילת מסך הברזל וקריסתם של
לסייע ,אך ברונפמן וזינגר ביקשו ממנו להמתין עד שיתברר המשטרים הקומוניסטים במזרח אירופה ,איפשרה לתבוע
את השבת הרכוש שנגזל בידי הנאצים והולאם בידי
גורלם של המגעים עם הבנקים. הקומוניסטים .לצורך כך ,הקימו ב־ 1992הקונגרס היהודי
בתחילת פברואר 1996פירסם איגוד הבנקים במפתיע העולמי והסוכנות היהודית ,בתמיכתה של ממשלת ישראל,
את התוצאות הסופיות של סקר החשבונות הרדומים שערך את האירגון היהודי להשבת רכוש )איל״ר( .המזכיר הכללי
בין חבריו .הוא הכריז על איתור 779חשבונות בשווי כולל
של 32מיליון דולר ,וטען שהממצאים מפריכים סופית את
ה״טענות חסרות הבסיס״ בדבר קיומם של מיליארדי
דולרים בבנקים .זינגר זעם על הפירסום החד־צדדי ,אשר
עמד בסתירה להסכמה בדבר חקירה משותפת; יממה אחת
בלבד לפני הפירסום אף טענו באוזניו בכירי האיגוד ,כי אין
כל כוונה לפרסם דו״ח כזה .זינגר פנה בו ביום לדמאטו,
