Page 82 - ירושלים: גיליון רפואי
P. 82
לצד הרפואה היה ידוע בירושלים גם מקצוע הרוקחות .תיאור קבורתו של המלך אסא עם “בשמים
וזנים מרקחים” (דה”ב טז ,יד) מעיד על השימוש בסממנים שונים שנרקחו בידי רוקחים מקצועיים.
במיוחד התמחו בכך “בני הכוהנים רקחי המרקחת לבשמים” (דב”א ט ,ל) .כוהנים אלה עסקו בהכנת
הקטורת שהוקטרה בבית המקדש ,שעל פי המקרא הייתה צריכה להיעשות “קטורת רקח ,מעשה
רוקח” (שמות ל ,לה).
סממני מרפא
המקרא כמעט שאינו מזכיר במפורש צמחים ששימשו לרפואה ,כנראה בשל המגמה להראות
שה’ הוא הרופא (שמות טו ,כו; כג ,כה) ,ותחום הריפוי אינו בכוח השפעתו של בשר ודם (דה”ב
טז ,יב) .למעשה ,כל מחקר צמחי הרפואה של המקרא הוא פרשנות נסיבתית ,הקושרת בין שמות
צמחים שהיו ידועים בשימושם הרפואי בעולם העתיק לבין צמחים המוגדרים בימינו כצמחי רפואה
מובהקים ,כלומר כאלה שיש להם חומרים פעילים ידועים .המחקר מבוסס על ההנחה שהצמחים
המוזכרים בטקסטים מקראיים או בטקסטים מאוחרים יותר מזוהים בוודאות עם שמותיהם של
צמחים מוכרים לנו ,צמחי רעל ,בושם ותבלין .רשימת הצמחים הפוטנציאלית עשויה לכלול כשלושים
שמות ואף יותר ,הכול תלוי בפרשנותו של החוקר3.
בין סממני המרפא הבודדים נזכר במקרא שמן עץ הזית ( ,)Olea europaeaאשר שימש בעת
העתיקה לסיכת הגוף ,כתכשיר קוסמטי לשמירה על העור .כך למשל היו מורחים בשמן את התינוק
שנולד (יחזקאל טז ,ט) .הוא שימש גם לטיפול בפצעים ולחבישתם“ :פצע וחבורה ומכה טריה לא
זורו ולא חובשו ולא רוככה בשמן”( ישעיהו א ,ו) .צמח מרפא אחר הוא ה’דּו ָד ִאים’ ,שהשימוש בו
לצורך פריון נזכר כאמצעי מקובל בעת העתיקה ,למשל בסיפור רחל .אמנם בסופו של דבר המסר
המקראי הוא שהדבר לא הועיל ,ורחל נפקדה ברצון ה’ (בראשית ל ,יד-כב).
ה ֳצ ִרי נזכר שש פעמים במקרא כמוצר יוקרתי הנמצא רק בארץ ישראל (‘מזמרת הארץ’) (בראשית
מג ,יא) ,וליתר דיוק בגלעד ,והוא נמנה עם סממני בושם .אולם ברור שהוא שימש כסממן רפואה
נדרש ובעל מוניטין רב .כך עולה מהפסוקים בירמיהו בהקשר לבת ציון“ ,הצרי אין בגלעד אם רופא
אין שם ,כי מדוע לא עלתה ארוכת בת-עמי”( ירמיהו ח ,כב); בהקשר למצרים“ ,עלי גלעד בתולת בת
מצרים ,לשוא הרבית רפואות ,תעלה אין לך” (מו ,יא); ובהקשר לבבל“ ,פתאום נפלה בבל ותשבר,
הילילו עליה ,קחו צרי למכאובה אולי תרפא” (נא ,ח) .מהפסוקים נראה שה’צרי’ היה מפורסם
ביעילותו באיחוי שברים ובריפוי פצעים .יצואו לא התרכז רק באזור הסהר הפורה ,אלא הגיע גם
לאיי הים התיכון דרך העיר צור (יחזקאל כז ,יז) .שמו של ה’צרי’ נזכר בשם זה כבר בתעודת אל-
עמארנה (מס’ )48מהמאה הארבע עשרה לפנה”ס ,במכתב ממלכת אוגרית ששולחת פכית צרי
למלכת מצרים .נראה שאין המדובר בשם כללי לתרופה ,אלא לסממן ספציפי ,אולי שרף של אלה
ארץ-ישראלית ,שהופק בגלעד .בתקופת בית שני זוהה הצרי עם צמח האפרסמון שגדל בנאות
המדבר שבסמוך לאגן ים המלח4.
ה’רֹאׁש’ נזכר שתים עשרה פעמים במקרא ,ככינוי לשיקוי“ :וישקנו מי-ראש” (ירמיהו ח ,יד) ,ולעתים
בתקבולת עם ‘לענה’ ,למשל “שרש פרה ראש ולענה” (דברים כט ,יז .כך גם באיכה ג ,יט ועוד).
80
