Page 86 - ירושלים: גיליון רפואי
P. 86
סממני מרפא אחרים
בתקופה הרומית-ביזנטית השתמשו במרחב ארץ ישראל וסביבותיה במאות סממני מרפא ,על פי
המורשת הרפואית המקומית הקדומה וכן על סמך הידע והניסיון שהיו מקובל בעולם הרפואה היווני
של אותם הימים .חלק מסממנים אלה נזכרים אקראית בספרות היהודית ,אגב דיונים הלכתיים
שונים .כך למשל אפשר ללמוד על מנהגי היגיינה שהיו רווחים בתקופת חז”ל מהמשנה במסכת
שבת העוסקת בהלכות הוצאה מרשות לרשות:
“יוצאת אשה [ ]...במוך שהתקינה לנידתה ,בפלפל ובגרגר מלח ובכל דבר שתיתן לתוך פיה (מפני
הריח) [ ]...ואם נפל לא תחזיר .שן תותבת ושן של זהב ,רבי מתיר וחכמים אוסרין [ ]...הקטע יוצא
בקב שלו; דברי ר’ מאיר ורבי יוסי פוטר( ”.משנה ,שבת ו ו-ח)
ממשנה זו עולה שסממני מרפא שונים כמו פלפל שחור ומלח שימשו להיגיינת הפה ולריפוי דלקות
שיניים וחניכיים .המפורסם ביותר היה שרף של אלת המסטיק“ :אין לועסין מסטיכי בשבת ,אימתי?
בזמן שמתכוין לרפואה אם מפני ריח הפה מותר” (תוספתא ,שבת יח ,ב) .סממן רפואי נוסף היה
הכמון השחוק ,אשר שימש בטיפול כאמצעי חיטוי ועוצר דימום ,למשל בברית מילה“ :עושין כל צרכי
מילה (בשבת) ,מולין [ ]...ונותנים עליה אספלנית וכמון( ”.משנה ,שבת יט ,ב)
מקורות אחרים תיארו את סממני המרפא הייחודיים והמשובחים של יהודה ,למשל עץ הכופר
(“ :)Lawsonia inermisהכופר השני במעלתו (בעולם) בא מאשקלון שביהודה” (פליניוס .)109 ,XII
עץ הכופר ,הידוע בערבית בשם ‘חנא’ ,שימש בעת העתיקה לצרכי קוסמטיקה ,בושם ורפואה .אבקה
מהעלים היבשים שימשה לצביעת השיער ואברי הגוף ,ומהזרעים שבאשכולות הפירות הפיקו בושם:
“אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי( ”.שה”ש א ,יד)
דומה שאחת התרופות המפורסמות ביותר של יהודה הייתה האספלט (ביטומן) מים המלח ,שכונה
גם ‘ימת יהודה’ .האספלט מאזור זה שימש להכנת תרופות שונות וגם לתהליך החניטה שהיה
מקובל במצרים .עדויות מדעיות לכך נמצאו בבדיקת כמה מומיות מצריות .כך מתואר ים המלח
באחד המקורות“ :ים גדול שמפיק הרבה חמר ,המשמש מקור הכנסה לא קטן [ ]...והברברים
מוציאים את הכופר למצרים ומוכרים אותו לחניטת המתים .כי אם לא יערבנו את המין הזה בשאר
הבשמים לא יאריך גוף המת להשתמר( ”.דיודורוס 312 ,לפנה”ס).
רופאים ותרופות ,איור מכתב יד עות’מאני של חיבורו הרפואי של אבן סינא ,המאה ה | 18-באדיבות פרופ’ ֹזהר עמר
Physicians and Remedies, illustration from an Ottoman manuscript of a medical essay by Ibn Sina, 18th century
| Courtesy of Prof. Zohar Amar
84