Page 91 - ירושלים: גיליון רפואי
P. 91
בתקופה זו התגבר זרם עולי הרגל והצליינים שפקדו את ירושלים ואת אתריה הקדושים .כמו
בימינו ,נמכרו בשווקי ירושלים מזכרות לתיירים .ביניהן היה הצמח שושנת יריחו (Anastatica
.)hierochunticaהצמח המדברי הזה הוא בעל מנגנון היגרוסקופי :הצמח היבש סגור כאגרוף ,אך
כאשר מרטיבים אותו הוא נפתח במהירות ו’מתעורר לתחייה’ .בזכות תכונה מרשימה זו הפך לסמל
בכל הדתות :הנוצרים כינו את הצמח ‘כף מרים’ ,המוסלמים כינוהו ‘כף עישה’ ,ובעת החדשה הוא
סימל עבור היהודים את תחיית עם ישראל ואת החזרה לארצו .לצמח ייחסו סגולות רפואיות אחדות,
ובמיוחד השתמשו בו יולדות להקלת חבלי הלידה במשרה של הצמח16.
התקופה העות’מאנית
ביובל הראשון של התקופה העות’מאנית עמדה ירושלים בסימן התאוששות שנבעה ממדיניותו של
השלטון התורכי :חומות העיר נבנו ,אספקת המים שופרה והוקמו בתי מרחץ ורהטים חדשים .בעיר
פעל בית חולים ציבורי ,שהמשיך למעשה את פועלו של מוסד בימריסתאן אלצלאחי .רופאים יהודים,
קראים ומוסלמים שירתו בו ועליהם היה ממונה מטעם השלטון ‘ראש הרופאים’ .חלק מהרופאים
עסקו ברפואה כללית ואחרים התמחו בתחומים ספציפיים -כירורגיה ,רפואת עיניים ועוד .מלבד
בית החולים המשיכו לפעול בעיר רופאים פרטיים ומגוון מרפאים מסורתיים ,ובין אלה היו ידועות
בעיר מרפאות יהודיות בטיפולן במחלות עיניים .שיטת הריפוי הייתה בעיקרה מבוססת עדיין על
מורשת הרפואה היוונית-ערבית.
ביקור חולים
השלטון המוסלמי הכיר בצרכים המיוחדים של האוכלוסייה שתחת חסותו ,שרבים ממנה ביכרו
את שירותי המוסד הקהילתי היהודי שנקרא ‘ביקור חולים’ על פני שירותיו של בית החולים
הציבורי .מצבם הכלכלי של התושבים היהודים בירושלים באותה עת היה קשה ,ו’ביקור חולים’
העניק סיוע רפואי ותרופות זולות לחולים נזקקים .רכישת התרופות נערכה בהתאם לתקציב
שהצליח הגבאי לגייס ,כפי שתיאר ר’ רפאל מרדכי מלכי ,רופא מובהק ומחכמי ירושלים בשלהי
המאה השבע עשרה“ :ואם כח הגבאי יגיע עוד להוצאות החולים ,יקח בתחילת השנה סירגואילאס
(=שזיפים) יבשות [ ]...עם מעט צימוקים מחברון שאין להם גרעינים ,וישלח לחולה כל שני ימים
חצי אונקיא” .הוא גם המליץ שגבאי ביקור החולים יספק לחולים ,לשם חיזוק ,מרק מתובל
בקינמון ,ציפורן ,אניס ,זנגביל ,סוכר ומי ורדים או מי הדרים מזוקקים (מי זְ ָהר) .סממנים אלה
ואחרים שימשו גם להכנת סירופ רפואי שכלל גם “מי זעתר פרסי או מי איזוב” (צתרה ואזוב
מצוי) .מלבד אלה הזכיר גם את “אלואי שוקוטרינו והוא אזיבאר ,מבהיק וזך כזכוכית” ,כלומר
שרף של אלווי (אלוורה ,שהייתה מכונה ‘אזיבאר’ ,או צבר) מהאי סוקוטרה ,מוצר הנמכר עד
היום בשווקי התרופות המסורתיות .משרף זה עם מעט קינמון וציפורן כתושים עם דבש ,ורדים
ושמן שקדים הכינו גלולות מרפא“ :ותועלת הרפואה :יועילו אלו הגרעינים לכאב הראש [ ]...ויועיל
לחולה אחר שיקום ויתרפא מחוליו ולא שלשל כל צרכו ,והיא רפואה של עניים ,שראוי לגבאי שיעשם
וישמרם בביתו לעת הצורך17”.
ציונים בתולדות הרפואה בירושלים במרוצת הדורות ■ 89
