Page 224 - Peamim 136
P. 224
של התפכחות טבולה באכזבה ,נרטיב המוקצן לכדי סמל למעמד יהודי מרוקו
ככלל ,וייתכן שאף לכלל יהודי ארצות האסלאם40:
התקוה לעתיד טוב יותר תחת דגל צרפת השביתה ברבות הימים את
התרעומת של יהודי מרוקו כלפי צרפת ,אך כלפי האוכלוסייה המרוקנית
הפצעים שנפערו בתקיפה הכוללת הזאת מעולם לא הגלידו .הקרע בין
היהודים לשכניהם המוסלמים היה אף מר יותר [מיחסם לצרפת] מכיוון
שהטרגדיה אירעה רק שעות מעטות לאחר חג המימונה 41.בחג זה
היהודים מאמצים לבוש דומה ללבושם של שכניהם המוסלמים ומחליפים
עמם מתנות ,המבטאות הדדיות חברתית מסוימת ,שמצמצמת את הפער
האתני–דתי המפריד בין שתי הקהילות .לנוכח העובדה ששליטם ,שהיה
אמור להיות הסמכות המגנה על הד'מיים ,מסר אותם לידי המתפרעים הם
התפכחו מכל אשליה של קיום יהודי–ערבי אזרחי משותף (עמ' .)62
חיים זאב הירשברג סייר בשנת 1955שלושה חודשים בצפון אפריקה ,וכתב את
רשמיו ביומן מסע רב ערך' ,מארץ מבוא השמש :עם יהודי אפריקה הצפונית
בארצותיהם' ,שראה אור שנתיים לאחר שובו .בחול המועד פסח תשט"ו ,אחד
עשר חודשים לפני כינון מרוקו העצמאית ,עמד הירשברג נוכח 'ארמון השלטון,
שאליו היו נמלטים היהודים בעת צרה ,באחרונה בימי הפרעות של שנת ,1912
כאשר התמרדו חייליו של הסולטאן ורצחו יהודים רבים ,ואת בתיהם החריבו
והעלו באש' 42.זיכרון זה לא היה בו כדי להעיב על תפיסת ההמשכיות של
החיים היהודיים בפאס ארבעים ושלוש שנה לאחר אותם מאורעות .לפי תיאוריו
הרחוב הראשי של המלאח' ,שהורחב ויושר לאחר השריפה של ,'1912גדוש
עם רב' ,חציו חולין וחציו חוגג במועד פסח' ,ויש השבים לפנות ערב מעבודתם
בעיר החדשה ,הצרפתית ,עדות להשתנות הזמנים .התלקחויות נקודתיות של
אלימות אנטי–יהודית קטלנית בחודשים שלאחר הקמת מדינת ישראל לא מנעו
מהירשברג לטעון כי 'מכל מה שראיתי ושמעתי במארוקו ,סבורני שאפשר
להסיק ,כי אין בלב תושביה המוסלמיים של ארץ זו רגשות של שינאה מושרשת
ליהודים' ,וכי 'העובדות של פרעות והתנפלויות–רצח ,כפי שאירעו במקומות
שונים בשנים האחרונות ,אינן באות לסתור את דברי ,הן מוכיחות רק ,שעל
4 0אם נקבל את האמירה הגורפת שהאסון היה 'אחד האירועים
האיומים ביותר בהיסטוריה של היהודים על אדמות האסלאם
מאז ימי הביניים' (עמ' .)12
41למעשה שמונה ימים לאחר החג.
42הירשברג ,מבוא השמש ,עמ' .71
פ ע מ י ם ( 1 3 6ת ש ע " ג ) 223
