Page 220 - Peamim 136
P. 220

‫בין תיעוד עיתונאי של תוצאות האסון (שהיה עליו להתמודד עם תצלומי אסון‬
‫ספינת ה'טיטניק'‪ ,‬שטבעה בליל ה–‪ 15‬באפריל ‪ )1912‬לבין תצלומים שנבחרו‬

   ‫להידפס כגלויות‪ ,‬ושהחליפו ייצוגים רומנטיים של מרוקו בייצוגי חורבן‪34.‬‬
‫יש להניח כי השימוש באמצעי ההפצה החדשים פעל את פעולתו גם‬
‫במישור כינון העצמי של היהודים שנאבקו על הכרה בסבלם מחוץ לגבולות‬
‫ארצם‪ ,‬ועל כן יש לדון בהבדלים בין עדות מצולמת לעדות כתובה‪ .‬בהקשר‬
‫זה ראויות לציון שתי עבודות דוקטור מהעת האחרונה העוסקות בפעילותם‬
‫החלוצית של צלמים יהודים במרוקו ובכלל זה בהתהוותו של קורפוס‬
‫התצלומים של אירועי פאס‪ .‬הפרק הרביעי במחקר של פטרישה גולדסוורתי–‬
‫בישופ 'נגטיבים קולוניאליים‪ :‬האיסור והקומודיפיקציה של הצילום במרוקו‬
‫השריפית והקולוניאלית' סוקר את ייצוגי חורבן המלאח בידי סוכני הפצה יהודים‬
‫כמו הצלם יוסף בוחצירא‪ ,‬דפוס 'נידם ואסולין' והצלמים חיים דוד סירירו ושלום‬
‫סירירו‪ 35.‬מישל הנטיגפורד–קרייג חקרה היבטים שונים של ייצור המרחב‬
‫העירוני והארכיטקטוני במלאח של פאס מתחילת המאה העשרים‪ ,‬הן הממשי‬
‫(בנייה והריסה) והן הסמלי (הפקת תצלומים)‪ 36.‬לדבריה ניתוח התצלומים ואופן‬
‫הצגתם בעיתונות האירופית חושף מנגנון ייצור של 'נרטיבים קולוניאליים של‬
‫חורבן'‪ ,‬שיהודים במרכזם‪ .‬בדומה לכך סדר עריכת מקבצי הגלויות שהדפיסו‬
‫'נידם ואסולין' ואחרים‪ ,‬חיילים צרפתים בראש‪ ,‬אחריהם דימויי חורבות ולבסוף‬
‫פליטים יהודים המתגודדים בחצר הארמון‪ ,‬נועד לשקף את מאמצי השליטה‬

           ‫של צרפת בבירת מרוקו ואת ההזדהות המובלעת של יהודים עמם‪.‬‬
‫ההיסטוריון של יהודי מרוקו‪ ,‬לפי פנטון‪ ,‬מקבל עליו תפקיד של משמר‬
‫זיכרון‪ .‬מאחר שיצירת המשמעות של מעשה הזיכרון נטועה כולה בהווה‪,‬‬
‫מאה שנה לאחר פרעות פאס‪ 37,‬לימוד סנגוריה על העבר באמצעות ההווה‬

‫‪ 3	 4‬מטבע הדברים גלגוליהן המקריים של הגלויות נעדרים ממד‬
‫תעמולתי מובהק‪ .‬כך התצלום שמופיע בשער הספר ובו‬
‫יהודי הכורע למול 'חורבות של חנויות ובתים שרופים ברחוב‬
‫הראשי של המלאח'‪ ,‬כפי שמציינת כתובת המתנוססת עליו‪,‬‬
‫הופץ כגלויה בידי דפוס 'נידם ואסולין'‪ ,‬וזו התגלגלה לאוסף‬
‫גלויות היודאיקה שבמרכז לחקר הפולקלור באוניברסיטה‬
‫העברית (סימן ‪ .)nof10-0213‬הגלויה הספציפית שבאוסף‬
‫נשלחה ב–‪ 19‬ביולי ‪ 1916‬מחייל צרפתי במרוקו לאירופה‪ ,‬אל‬
‫'דודה‪ ,‬דוד‪ ,‬בן דוד ואימא יקרים'‪ ,‬והיא כוללת מילות שגרה‬

                          ‫וגעגוע שאין להן דבר עם אירועי פאס‪.‬‬
                                        ‫‪ 	35‬גולדסוורתי‪ ,‬עמ' ‪.177-147‬‬

‫‪ 	36‬לניתוח שינויי המרחב במעבר לשלטון החסות ראו‪:‬‬
                                 ‫הנטיגפורד–קרייג‪ ,‬עמ' ‪.145-108‬‬

‫‪ 3	 7‬גישור על הפער בין העבר להווה מתאפשר לכאורה בעזרת‬

‫פ ע מ י ם ‪ ( 1 3 6‬ת ש ע " ג ) ‪219‬‬
   215   216   217   218   219   220   221   222   223   224   225