Page 217 - Peamim 136
P. 217

‫הלשון הרבנית בכרוניקה של אבן דנאן על דבר 'ביאת הצרפתים למארוק‬
‫בדבר הפרוטיקטורה' (עמ' ‪ ,)160‬מעידה שכותב נע בין מחויבות לאמת התיעודית‬
‫של אסון בני קהילתו לבין מודעות ספרותית לאופני המסירה של העדות‬
‫לדורות הבאים‪ .‬משמעות כתיבתו הדרשנית של אבן דנאן 'בהשפעת הליריות‬
‫התנ"כית'‪ ,‬כדברי פנטון במבוא‪ ,‬טמונה במיזוג מדוקדק בין הזמן ההיסטורי‬
‫לזמן היהודי‪ ,‬ויש שהיא טמונה בזיקתו הסגנונית והתמטית לכרוניקות של‬
‫בני משפחתו‪ ,‬שמגיעות עד דור גירוש ספרד‪ .‬למשל תיאור הפליטים היהודים‬
‫('יגיעי כח עדת ישורון') המוטלים במקלטם הזמני בגני הסלטאן הועצם בעזרת‬

                                        ‫תיאור מפורט של התערבות שמימית‪:‬‬

‫שמים לבשו קדרות וחזיזים יתהלכו על פני החוג‪ ,‬העבים יזוקו גשם ומטר‬
‫סוחף כל היום‪ ,‬ברקים ואש פלדות יתלהטו במעבה הענן‪ ,‬אגלי מים יותכו‬
‫על העם בגאון עוזם‪ ,‬ורוח סופה סוער ּ ָבמו בכל עֹז‪ ,‬עדי חייהם לשאול‬
‫הגיעו‪ ,‬ויקראו למשפט את יום גוחם מבטן‪ ,‬ויִּוָכחו עמו‪ ,‬מדוע לא נקעה‬
‫נפשם אל האבנים ותהי בטן מולדתם קברם? מדוע ִחלצום מבטן שואה אל‬

                                          ‫נְׁ ִשיה עפיה וצלמות? (עמ' ‪)167‬‬

‫שלא כבן–נאיים‪ ,‬אבן דנאן היה נחרץ בעניין ההבדל הדתי‪ .‬את חיילי העסכר‬
‫כינה 'מחנה המארוקנים'‪ .‬לדבריו הצרפתים טעו לחשוב שניתן לכפות נורמות‬
‫דתיות במסווה של נורמות צבאיות‪' :‬הקולוניל מאנזא והקומאנדאן ברימו שמו‬
‫בם כסלם‪ .‬לבם היה מלא חדוה על מפעלים אשר הכינו מהמרוקאנים‪ .‬חיל נכון‬
‫אשר יהיה לעזרה כבירה בביאת הצרפתים למארוק בדבר הפרוטיקטורה‪ .‬אך‬
‫תוחלתם נכזבה‪ ,‬ומפעלם היה לאין‪ ,‬יען שנאת המארוקנים העצומה העצורה‬
‫בלבם‪ ,‬לדתות אחרות‪ ,‬משנה את דעתם כרגע' (עמ' ‪ .)160‬התפעלותו של אבן‬
‫דנאן מכוחם של הצרפתים בעולם ('הגוי האיום והנורא אשר זרוע לו בקצוי‬
‫תבל‪ ,‬ממרבית צבאותיהם תרעש הארץ‪ ,‬מקול רעמי תותחיהם האדירים יחילו‬
‫יושביה‪ ,‬הן בשמחה יצאו לקראת נשק ובחדוה ירובו קלע' [עמ' ‪ )]165‬בולטת על‬
‫רקע השילוב של שנאה תהומית וכסלות שהניע את המורדים‪' :‬הוי מארוקנים!‬
‫פראי המדבר‪ ,‬לא בינת אדם להם‪ ...‬כסוס דוהר אשר לא ישוב מפני כל אף כי‬

‫שלקטו שם ממשפחות‪ .‬הקהל שלנו ראה עצמו נעלב מעזרה‬
‫זו שבאה מקהילת מכנאס‪ ,‬והיתה שמועה שאנשי מכנאס‬
‫שמחו לאידם של יהודי פאס ושדיברו סרה עליהם‪ .‬אשר‬
‫לכסף לא היתה ברירה‪ ,‬ואילו הבגדים הבלויים חלקנו אותם‬
‫ליהודי מכנאס שגרו אצלנו‪ ,‬והלחם זרקנו אותו כי לא היה‬

                              ‫ראוי לאכילה' (עובדיה‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.)230‬‬

‫יגאל שלום נזרי ‪ /‬וקצת מהם נכנסו להאלמלאח‬                          ‫‪216‬‬
   212   213   214   215   216   217   218   219   220   221   222