Page 215 - Peamim 136
P. 215

‫זאבים אין פודה אין מציל' (עמ' ‪ 25.)131‬אולם בניגוד להצגת תמונת עבר של‬
‫קרבנות נצחיים‪ ,‬לדברי בן–נאיים הזוועות היו כאלה 'אשר לא ראו אבותינו‬
‫ואבות אבותינו' (עמ' ‪ ,)131‬ביטוי הממחיש שוני קיצוני מן העבר; יתר על כן‪,‬‬
‫האסון לגבי דידו 'ממש היה כ ֻחרבן בית המקדש' (עמ' ‪ .)132‬דומה שחומרת‬
‫האירועים הייתה עזה כל כך בעיני הנרדפים עד שרק נקודת התייחסות‬
‫א–היסטורית מובהקת יכלה לתאר אותה נאמנה‪ 26.‬מעניין לציין כי הכינוי גויים‬
‫שימש את בן–נאיים לתיאור מוסלמים‪ ,‬הן המורדים והן העומדים מן הצד (לצד‬
‫הביטויים אויבים‪ ,‬גויים אין מספר‪ ,‬המשפחות שוכני השדות‪ ,‬ההמון‪ ,‬הארורים‬
‫המורדים‪ ,‬אסורים‪ ,‬והמעניין ביותר‪ :‬אינו יהודים)‪ ,‬ואילו הביטוי הניטרלי יותר‪,‬‬
‫הצרפתים‪ ,‬שימש על פי רוב לציון אנשי הצבא האירופים (השם נוצרים מופיע‬
‫פעמיים‪ ,‬בקשר למרחב מגוריהם‪' :‬החצרות שהיו דרים בהם הנוצרים' [עמ'‬
‫‪ ,]136‬ובקשר למתיהם‪' :‬הלכו מן הקהל ואנשים נכבדים לנחם גדולי הנוצרים‬
‫על חמישה וחמשים נוצרים שנהרגו' [עמ' ‪ .)]139‬חרף ממדי האסון אין בתמונת‬
‫היחסים בין יהודים למוסלמים המצטיירת מיומנו של בן–נאיים הגברה של כאב‬
‫הקרבנות מתוך הוקעת רודפיהם‪ .‬הוא גם הבדיל בין גויים כפריים לגויים מן‬
‫העיר‪ ,‬שכנים‪ ,‬שהִקרבה אליהם העצימה את תחושת הזעם‪' :‬והגויים ששללו‬
‫אותנו הם הלל בונאפע ופאס אזדיד ובוטוויל ומן המדינה וגם הגוים האופים‬

‫‪ 2	 5‬דימוי זה הפך מאוחר יותר בידי בן–נאיים למייצגה של תודעת‬
‫הנבדלות של היהודי בקרב המוסלמים‪ .‬ראו בהקדמה לספרו‬
‫'מלכי רבנן'‪' :‬אנחנו בארצות העמים כי אם גרים ולא תושבים‬
‫נפוצות אגודות אגודות בין הישמעאלים וזולתם‪ ,‬ובגאווה ובוז‬
‫יביטו למרחוק בעם הישראלי ואנחנו בתוכם כטלה בין זאבים‪,‬‬

                         ‫וכרחל בין זאבים' (בן–נאיים‪ ,‬דף ב ע"א)‪.‬‬
‫‪ 2	 6‬העניין מסובך מעט יותר‪ .‬ניסוח דומה מופיע בתיאורי בן–נאיים‬
‫בקשר לתקופות היסטוריות אחרות‪ .‬בדיקת הישנותם של‬
‫ביטויים אלה עשויה ללמד על השתמרותה של תודעת אסון‬
‫שבן–נאיים‪ ,‬הגם שלא היה עד לאירועים‪ ,‬העניק לה קול‪.‬‬
‫ראו למשל את דבריו על רקע חיכוכים בתקופת מולאי יַזִיד‬
‫(שלט בשנים ‪' :)1792-1790‬ונכנסו הגוים לביתנו ונטלו כל‬
‫המנעולים ודלתות הבית והחצרות‪ ,‬וכל בהכ"ן [בתי הכנסת]‬
‫ובהמ"ד [ובתי המדרש] נטלו מהם כל הספסלים וההיכלות‬
‫והתיבות וגנבו כמה ס"ת [ספרי תורה] והיה ממש כחרבן‬
‫בהמ"ק [בית המקדש]' (בן נאיים‪ ,‬דף ד ע"ב)‪ .‬מובן שפעימת‬
‫הזמן ההיסטורי היהודי בתוך הראליה והפוליטיקה עומדת‬
‫בבסיס תודעת האסון אבל אין בה כדי להסבירו‪ .‬דוגמה לכך‬
‫היא קינות ימי ביניימיות ‪ -‬מצמררות כשלעצמן ‪ -‬לזכר חורבן‬
‫בית המקדש שנישאו בשעת קבורת ספרי התורה המחוללים‬

                                                           ‫ב–‪ 8‬במאי‪.‬‬

‫יגאל שלום נזרי ‪ /‬וקצת מהם נכנסו להאלמלאח‬                              ‫‪214‬‬
   210   211   212   213   214   215   216   217   218   219   220