Page 219 - Peamim 136
P. 219

‫באמצעות הנציב הצרפתי העליון הראשון במרוקו הקולוניאלית הגנרל‬
‫ליוטה עשתה ממשלת צרפת ניסיונות מקיפים בתכנון עירוני נאו–שמרני‬
‫בארץ זו‪ 32.‬פנטון רומז כי החרבת המלאח בהפגזות הצרפתים בבוקר היום‬
‫השלישי לאירועים והתיעוד היזום של ההרס שירתו מטרה כפולה‪' :‬בהצגת‬
‫היהודים כקרבנות של הערבים יכלה צרפת לטעון בשם משימתה ההומניטרית‬
‫שהיא תשמור על ביטחונם ותפסוק להם אמנציפציה‪ ...‬ריכוז המורדים במלאח‬
‫הצדיק את הפצצתו‪ ,‬וההרס שנותר כתוצאה מכך ִאפשר תכנון עירוני מודרני‪,‬‬
‫בדומה לתמורות ברובע היהודי בקזבלנקה לאחר החרבתו חמש שנים לפני‬
‫כן' (עמ' ‪ .)61‬אולם כפי שמוכיחות העדויות בספר‪ ,‬ההפגזות כוונו לא רק אל‬
‫הרובע היהודי ואל בית הקברות הסמוך לו‪ ,‬אלא זרעו חורבן גם באזורים בפאס‬
‫אלבאלי ובפאס אלגַ'ִדיד‪ 33.‬בדומה לכך הטענה שהצרפתים הפעילו 'צלמים‬
‫מקצועיים מקומיים' לצורכי תעמולה‪ ,‬היינו כדי להפיק 'פנקסי גלויות‪...‬‬
‫אשר‪ ...‬הפיצו בעולם את רשמי האנרכייה‪ ,‬שרק החסות הצרפתית יכלה לחלץ‬
‫את מרוקו ממנה' (עמ' ‪ ,)61‬משרתת את הפרשנות של פנטון בדבר 'המזימה‬
‫השטנית' (עמ' ‪ .)60‬אך טענה זו מחמיצה מומנטים היסטוריים ואינטרסים‬
‫נוספים שבמסגרתם פעלו יהודים להפצת דימויי חורבות ופליטים על רקע‬
‫תרבות ההפצה של דימויי מלחמה בזמן הנדון‪ .‬בהיותם אובייקטים של הצילום‬
‫הקולוניאלי מראשית ימיו במרוקו ובשל האיסור על מוסלמים להצטלם‪ ,‬צולמו‬
‫יהודים כמייצגי אוכלוסיית הארץ בכללה‪ ,‬היינו כמרוקנים‪ ,‬אך בראשית המאה‬
‫העשרים הם נעשו לחלוצי תעשיית הצילום ולמעצביו בפועל של ארכיון חזותי‬
‫של חיים יהודיים‪ .‬דיון בתצלומים הרבים שבספר עשוי לצאת נשכר מההבחנה‬

                                                    ‫‪ 	32‬רבינוב‪ ,‬עמ' ‪.170‬‬
‫‪' 3	 3‬היום הזה הואיל הג'יניראל מוניי [‪ ]Moinier‬לעשות שפטים‬
‫רעים בהמוסלמים בהמטירו עליהם כדורי תותח למכביר עדי‬
‫יהיו בתיהם קברם‪ ...‬ואף אשר לא שפכו את הדם גם לא עטו‬
‫אל השלל עלימו חטא מות‪ ,‬באשר לשונם הגבירו בעליצות‬
‫לב להוסיף ּכֹח בלב אנשי הבליעל‪ ,‬והמה רק למרבה רכות‬
‫לבבם משכו ידיהם מפשע‪ ...‬וימותו המון רב מהערבים‪ ,‬גם‬
‫בתוך העיר מתו מעט מזער' (עמ' ‪ ,165‬מתוך הכרוניקה של‬
‫אבן דנאן)‪ .‬עם זאת יש יסוד לסברה שהצרפתים ניצלו את‬
‫המצב החדש שיצרו למעשה כדי לעצב מחדש את המרחב‬
‫הבנוי‪ ,‬שכן לא היה מי שיעכב בעדם‪' :‬בכל יום מביא מאה‬
‫וחמשים פועלים שמפנים המקומות שנפלו והוסיף והפילו‬
‫חצרות להרחיב הדרך האמצעית הגדולה של האלמלאח‪.‬‬
‫עכשיו מצאו חיל ידיהם לעשות כרצונם אין מי שיעכב על‬
‫ידם כי כל היהודים שרוים בצערם אין פוצה פה ועוד מפילים‬

   ‫המקומות המסוכנים' (עמ' ‪ ,139‬מתוך יומנו של בן–נאיים)‪.‬‬

‫יגאל שלום נזרי ‪ /‬וקצת מהם נכנסו להאלמלאח‬                                  ‫‪218‬‬
   214   215   216   217   218   219   220   221   222   223   224