Page 223 - Peamim 136
P. 223
שהאלימות פרצה מסיבות צבאיות פנימיות ,ולא בשל הסתה מטעם אנשי
הסלטאן .פנטון סבור כי עמדות אלו היו 'תמימות מדומה' ,והוא מכנה את
האלימות וההרס 'המזימה השטנית של המח'זן ושל הצרפתים' שתוכננה
בקפידה' .לפי דעתי' ,הוא כותב' ,מראש ייעדו המח'זן וצרפת את היהודים
לשמש פורקן לתסכולה של האוכלוסייה הערבית כדי להסיט הן מן הסלטאן
הן מן הצרפתים את הזעם הבלתי נמנע שעמד להתפרץ כתוצאה מן הגילוי
על הסכם החסות' (עמ' .)59בהתאם להשקפה זו הוא מציין כי פריקת
האוכלוסייה העירונית מנשקה ב– 5באפריל במצוות הצרפתים חשפה
בפני מבצעי האיסוף במלאח ,חיילי העסכר ,עושר וסחורות ש'רק עוררו
את חמדנותם' (עמ' .)35עוד הוא מסביר כי הפתח הקטן שפרצו הצרפתים
בחומת המלאח חודש קודם לכן יועד להוביל ביום פקודה את הפליטים
ישירות לארמון הסלטאן' :המקלט שהעניק הסלטאן לניצולים תוכנן מראש,
והוא יועד להסיר מעליו כל חשד לקנוניה עם הצרפתים' (עמ' .)60מכאן
קצרה הדרך לשרשרת סימנים האחוזים זה בזה :עזיבת הצרפתים הותירה
את העיר ללא הגנה והכשירה את הקרקע לפרוץ המרד; צמצום משכורתם
של חיילי העסכר ,ההוראה המשפילה לשאת תרמיל ועיתוי עזיבת הסלטאן
נקבעו ביום של ליקוי חמה; מסע הפורעים ש'וודאי המובילים התוו מראש'
פנה לעבר המלאח דווקא 'דרך שכונת המקופחים והאספסוף' (שם); ניתוב
הפורעים למלאח סיפק שהות לצרפתים להבטיח את ביטחון האירופים;
ולבסוף ,הצרפתים תכננו ממילא לשנות את המרקם העירוני הימי ביניימי
של העיר ,ולכן הפגזת המלאח הייתה אף היא פרי תכנון מוקדם.
הסקות אלו מבוססות רובן ככולן על השערות והנחות השאובות מעדויות
היהודים שבקובץ ,ניצולים שמתקבל על הדעת שדבריהם הודרכו על ידי
ההיגיון ההסברי של הקרבן .יתר על כן ,תפיסת האירועים כקשר יזום ומתוזמן
אף היא מצויה בעדויות בני הזמן' .האמת אגיד' ,קבל אבן דנאן למען הפרוטוקול
ההיסטורי' ,כאשר חפץ איש להפיק זממו לפועל ,עשתונות אין חקר ומזמות
למרבה המה למשען לו' (עמ' .)163האימוץ המחקרי של פן מסוים בעדויות,
הגם שהוא ממקם את החוקר לצד קרבנות תמימים ,אינו יכול למצות את הדיון
באחת מנקודות המפגש המכריעות בין יהודים מרוקנים ,המדינה המוסלמית
והשלטון הקולוניאלי .המנסרה שדרכה מתבונן פנטון על אירועי פאס והאינטרס
הציבורי לעיסוק מחודש בנושא מודרכים בידי מובן מאליו היסטורי שסימניו
נעוצים בטבעה האידאולוגי של שאלת החיים היהודיים במרחב האסלאמי,
שאלה שאי אפשר לדון בה בלי להידרש לסוגיית ריקונו מיהודים .על בסיס מה
שמוצג לפני הקוראים כניתוח בלתי תלוי של אירוע ספציפי בחברה שיחסי כוח
טרום–קולוניאליים הופרו בה בידי אלימות קולוניאלית ,מטפח הספר נרטיב
יגאל שלום נזרי /וקצת מהם נכנסו להאלמלאח 222
