Page 214 - Peamim 136
P. 214

‫שלי)‪ .‬דימוי המאורע למצבה של יולדת הנתקפת צירי לידה ומתה בלידתה (על‬
‫בסיס שמואל א ד‪ ,‬יט) מחוזק בביטוי 'פתאום'‪ ,‬שמציין לפי פרשני המקרא את‬
‫בואו של מאורע החורג מחוקי הסבירות‪ .‬אבן דנאן נקט בהקשר זה את הצירוף‬
‫הכפול 'לפתע פתאום' (על פי ישעיה כט‪ ,‬ה)‪' :‬ובעת חזותם כי צבאות צרפת‬
‫המה רק מתי מעט הבעירו אש הבהמית ותאכל בשונאי נפשם לפתע פתאום‪.‬‬
‫אך בזאת אשמת הצרפתים בשומם כסלם באשר לא אימון בם' (עמ' ‪ .)165‬בין‬
‫שהאסון נחת על יהודי פאס במפתיע ובין שהיו מוכנים לקראתו‪ ,‬כאמונים על‬
‫ההתניה המסורתית‪ ,‬עלינו להידרש לפער בין שתי תפיסות העבר המגולמות‬
 ‫בעמדות אלו ולעמוד על משמעותו החברתית כפי שהיא עולה מן הטקסטים‪.‬‬
‫הטקסטים מאת הרבנים הצעירים בן–נאיים ודנאן משמשים את פנטון‬
‫לאישוש פרטים חיוניים ברצף האירועים‪ .‬אולם בשל מיקומם החברתי של‬
‫השניים‪ ,‬ההקשר של כתיבת עדותם‪ ,‬והיותם סופרים שנטלו חלק בעסקי‬
‫הציבור‪ ,‬יש בדבריהם כדי לספר סיפור נוסף ‪ -‬על המפגש בין יהודים למדינה‬
‫השריפית בצל הנוכחות הקולוניאלית‪ 23.‬המידע הרב שזרם אל השניים מזירות‬
‫האירועים השונות מאפשר גם לשחזר את גבולות הקהילה היהודית ולכידותה‬
‫הארגונית‪ 24.‬עדות הראייה של בן–נאיים‪ ,‬שנפתחה בגוף ראשון‪ ,‬נמסרה רובה‬
‫ככולה בלשון רבים (הן גוף ראשון והן גוף שלישי)‪ ,‬והיא עובדתית ולקונית‪ .‬רק‬
‫משפטים בודדים עשויים להסגיר את עצמת הרגש ברגע ההיסטורי שבן–נאיים‬
‫היה נתון בו‪ ,‬כמו התיאור החריף של חוסר ביטחון‪' :‬והיינו בידם כטלא בין‬

‫‪ 2	 3‬מבלי להפחית בחשיבות הטקסטים המוגדרים בספר‬
‫זה עדויות שאפשר להביא מהן ראיה ‪ -‬דיווחים של עדי‬
‫ראייה בצרפתית‪ ,‬סיפור המדובב מפי ילד בספרה של ססה‪,‬‬
‫הכרוניקות הרבניות‪ ,‬כרוניקה של גזבר הקהילה‪ ,‬עדות‬
‫האישה האלמונית והקינה מפי ר' חיים לוי ‪ -‬שאלת העדות‬
‫והמעיד בדיסציפלינה ההיסטורית סבוכה למדי‪ .‬פנטון אינו‬
‫מגדיר לקוראיו מהי כרוניקה‪ ,‬מהי עדות‪ ,‬מהו יומן‪ ,‬ומה טיבה‬
‫של כתיבת זיכרונות‪ .‬למשל ספק אם העדות מאת 'אישה‬
‫אלמונית שסבלה גם היא בפרעות'‪ ,‬עדות שנדפסה בשנת‬
‫‪ ,1939‬אכן נכתבה בידי אותה אלמונית כפי שטוען פנטון (עמ'‬
‫‪ .)33‬חזרה על תיאורים וטענות בטקסטים שונים מעוררת‬

                             ‫תהייה נוספת על תפקודם החברתי‪.‬‬
‫‪ 	24‬השחזור עשוי להיות ברמת הלשון והתחביר‪ .‬לשונו הגמישה‬
‫של בן–נאיים תלויה בין לשון כתובה ללשון דיבור‪ .‬למשל הביטוי‬
‫'והיינו הולכים עדרים עדרים' (עמ' ‪ )131‬תואם במדויק את‬
‫צורת הביטוי הערבית של העדה האלמונית 'خميعات خميعات'‬
‫(עמ' ‪ ,)196‬ואת דברי אבן דנאן‪' :‬כי המונים המונים הנמלטים‬
‫מפח המות נאספו יחד בשדה המעצבה ויהיו מסוכסכים' (עמ'‬

                                                                 ‫‪.)163‬‬

‫פ ע מ י ם ‪ ( 1 3 6‬ת ש ע " ג ) ‪213‬‬
   209   210   211   212   213   214   215   216   217   218   219