Page 211 - Peamim 136
P. 211

‫ב'גישה הבכיינית' ‪ -‬מושג ששימש את סאלו בארון כדי לעמוד על טיבן של‬
‫מגמות בחקר תולדות יהודי אירופה עד המהפכה הצרפתית ‪ -‬את ההיסטוריה‬
‫של קהילת פאס מאז היווסדה במאה השמינית‪ .‬לדברי המחבר 'קשה למצוא‬
‫בתולדות העם היהודי קהילה אחרת שגורלה כה עקוב מדם ומלא סבל' (עמ'‬
‫‪ .)19‬על פי תפיסתו אירועי פאס מצטרפים לשורה ארוכה של מעשי אלימות‬
‫אנטי–יהודית‪ ,‬ביזות‪ ,‬רדיפות‪ ,‬גירושים וטבח‪ 18.‬הפרק הראשון‪ ,‬המחזיק שלושה‬
‫עמודים בלבד‪ ,‬עשוי לעורר בקרב הקוראים את הרושם שפרעות ‪ ,1912‬הגם‬
‫שפנטון מגדירן במבוא לספר 'אחד האירועים האיומים ביותר בהיסטוריה של‬
‫היהודים על אדמות האסלאם מאז ימי הביניים' (עמ' ‪ 19,)12‬לא היו אלא חוליה‬
‫בשרשרת אירועי רדיפה שחצו את ההיסטוריה של יהודי מרוקו (יש שפאס‬
‫נמשלת בדיונו לארץ כולה) לכל אורכה‪ ,‬ושניתכו על ראשי היהודים כגזרה‬
‫שאין לעמוד בה‪ .‬מגמה זו מתחדדת למקרא האפיגרף לספר‪ ,‬המובא בעמוד‬
‫הפתיחה ‪ -‬ציטטה מתוך איגרת תנחומים ששלח שמואל בן חופני‪ ,‬גאון ישיבת‬
‫סורא בן המאה העשירית‪ ,‬על הריגת אנשי פאס למודי הסבל‪' :‬ואל אלהינו‬
‫נדרוש להרוג הורגיהם‪ ,‬להרע להם ולהכות בּ ֶד ֶבר מכיהם'‪ .‬אם כן כיצד לא‬
‫הבינו אנשי פאס בתחילת המאה העשרים את המסר ששלחה להם ההיסטוריה‬

‫‪ 	18‬פנטון היה שותף זה לא כבר בפרסום כרוניקה של יהודי‬
‫המגרב‪ ,‬פרסום שהוקדש לזכרו של הירשברג‪ .‬ראו‪ :‬פנטון‬
‫וליטמן‪ .‬במובן מסוים השלמה לכרוניקה זו‪ ,‬לפחות בנוגע‬
‫למרוקו‪ ,‬מצויה בספרו עתיר המידע של בשן שנדפס‬
‫באותה שנה‪ .‬ראו‪ :‬בשן‪ .‬חשוב לציין כי לפרסום עבודות אלו‪,‬‬
‫המתמקדות בהיסטוריה של האלימות האנטי–יהודית במגרב‪,‬‬
‫יש זיקה לשיח פוליטי על אודות מעמדם האישי של היהודים‬
‫בארצות ערב‪ .‬בספרם של פנטון וליטמן יש ביקורת מרומזת‬
‫על חקר החיים היהודיים במגרב שלא בגישה ה'נאו–בכיינית'‬
‫להיסטוריה שלהם (כביטויו של מרק כהן)‪ ,‬גישה המדגישה‬
‫רצף של דיכוי ורדיפה דתית‪ .‬בפתח דבר לספר כתב ליטמן‬
‫בשמו ובשם פנטון‪' :‬אנו משוכנעים כי טבען הפרטיקולרי של‬
‫תעודות אלו שעלו מקרבנות ועדי ראייה יספק השתקפות‬
‫מדויקת יותר של המציאות המגרבית שאינה מוצגת במספר‬
‫מחקרים אקדמיים‪ ,‬מקיפים כביכול‪ .‬למעשה [תעודות אלו]‬
‫מדובבות מחדש את קולם של אין–ספור אנשים קטנים‪ ,‬עניים‪,‬‬
‫מקופחים‪ ,‬חשופים תדיר לסכנת היכחדות באסונות טבע כמו‬
‫גם ברדיפה דתית כבני חסות‪ ,‬שחובה לספק את צורכיהם‬
‫הקיומיים בסביבה עוינת ברובה‪ ...‬האם ניתן אפוא לטעון‬
‫שקריאות המדוכא הן רק יבבות וטרוניות "נאו–בכייניות"‪ ,‬כפי‬

   ‫שמדמים בציניות כמה מומחים?' (פנטון וליטמן‪ ,‬עמ' ‪.)16‬‬
‫‪ 	19‬במשפט זה מהדהדים דברי המשקיף עמרם אלמליח‪' :‬לאסון‬

   ‫שמתחולל כעת במלאח אין אח ורע בהיסטוריה' (עמ' ‪.)18‬‬

‫יגאל שלום נזרי ‪ /‬וקצת מהם נכנסו להאלמלאח‬  ‫‪210‬‬
   206   207   208   209   210   211   212   213   214   215   216